בליגה של הגדולים: סיכום סיבוב מטורף בפלייאוף ה-NFL

פטריק מהומס וג'וש אלן הראו שוב שהם לא בני אנוש וייתכן שמפתחים את היריבות הגדולה הבאה ב-NFL, מתיו סטאפורד הוריד קוף עצום מהגב וסן פרנסיסקו מזכירה את הג'איינטס של 2007. דוד רוזנטל עדיין בהלם מליל פוטבול שייזכר לדורות

24/01/2022

זה קרה לפני חמש שנים. טום בריידי וניו אינגלנד פטריוטס פיגרו 28:3 בסופרבול, עמוק ברבע השלישי. הסוף ידוע וזכור לכולנו. ואם בריידי יצא בסופרבול מ-28:3, מה זה בשבילו להיחלץ בגמר האזורי מ-27:3?

עוד בוואלה!

ראמים וברקים: ניצחון אדיר לראמס בטמפה ביי ולקנזס סיטי על בפאלו

לכתבה המלאה

לפי הספר, מתיו סטאפורד ולוס אנג'לס ראמס היו אמורים להיות הרוסים. בריידי, שנראה מיואש לחלוטין רק דקות ספורות קודם לכם, הוביל זה עתה את טמפה ביי ל-27:27. על השעון נותרה פחות מדקה. זה היה תסריט מאוד דומה לאותו סופרבול. הנה אנחנו הולכים להארכה, ושם בריידי כבר ידאג לסגור את הסיפור.

עם 42 שניות על השעון, מסר מתיו סטאפורד פעמיים לקופר קאפ ואת הסוף אנחנו כבר מכירים. זו הייתה גאולה עצומה לשון מקווי והראמס, שהפסידו לבריידי בסופרבול לפני שלוש שנים, ולקאפ, בגלל ההשמטה המוקדמת שהחזירה את הבאקנירס למשחק. אבל יותר מכל, זה היה טופס השחרור של מתיו סטאפורד. לפני הפלייאוף נכתב כאן על סימני השאלה שהוצבו סביב סטאפורד, שמעולם לא ניצח משחק בשלב הגמרים האזוריים בפלייאוף. הקריסה הייתה מתבקשת, ואז סטאפורד לקח את הגורילה שהייתה לו על הגב והטיח אותה בעוצמה לקרקע, או יותר נכון לידיים של קאפ. עכשיו הוא מחכה לנמסיס החדשה שלו, זאת שבכלל גרמה לו להגיע לטמפה ביי במקום לארח בסיבוב הזה.

בסיום עונת 2007 הפסידה ניו יורק ג'איינטס לניו אינגלנד פטריוטס במחזור האחרון של העונה הסדירה. הפטריוטס רשמו הישג נדיר - עונה מלאה בת 16 משחקים ללא הפסד. ועדיין, הניצחון שלהם במדולנדס הושג בשיניים ובדיעבד רמז לבאות. ניו יורק ניצחה בקלות בטמפה ביי בשלב הוויילד קארד, גירדה ניצחון קשה בדאלאס, חילצה מלמבו פילד עם כרטיס לסופרבול (המשחק האחרון של פארב בפאקרס) אחרי הארכה דרמטית ואז חזרה למפגש מול הפטריוטס בגמר, ממנו יצאה עם היד (והקסדה) על העליונה באחת הסנסציות הגדולות בהיסטוריה של המשחק.

בעונת 2011 שחזרו הג'איינטס את המסלול כמעט אחד לאחד, כששוב ניצחו בלמבו (הפעם את רוג'רס) ובגמר את הפטריוטס, אבל הקבוצה שמזכירה כרגע יותר מכל את ניו יורק של 2007 היא דווקא סן פרנסיסקו הנוכחית. הניינרס השלימו קאמבק ענק נגד הראמס, השתחלו בקושי לפלייאוף, עברו את דאלאס ואז נתנו את הנשמה נגד הפאקרס. שימו לב לרצף - שלוש הקבוצות שסיימו במקומות 1, 3 ו-4 בחטיבה, אצלן בבית.

עכשיו מחכים להם הראמס. שתי הקבוצות ייפגשו שלושה שבועות בלבד לאחר שהניינרס הפכו פיגור בן 17 נקודות לניצחון שהעניק להם את הכרטיס לפלייאוף. כמה קשה לנצח פעמיים בחוץ את אותה יריבה? קשה, אבל אפשרי. 13 שניות הפרידו בין בפאלו לבין ההישג הזה בקנזס סיטי. אם לשפוט על פי הפלייאוף שסן פרנסיסקו נותנת, היא יכולה למצוא דרך לגלח את הזמן הזה.

כמעט 35 שנה אני עוקב אחרי פוטבול, 25 מתוכן באדיקות. ראיתי משחקים צמודים, חוויתי מותחנים, גם באצטדיונים עצמם, התרגשתי כמו כל אוהד ממוצע. לילה כמו זה שבין ראשון לשני לא זכור לי. נראה שרוב אוהדי המשחק יסכימו ששני המשחקים הללו היו בגדר התגלות אלוהית. אם המותחן בין הבאקנירס לראמס היה בלתי נתפס, מה שקיבלנו בקנזס סיטי גרם לו להיראות כמו משחק טרום-עונה של אמצע אוגוסט.

למשחק המופרע הזה (25 נקודות בשתי הדקות האחרונות) הייתה משמעות הרבה יותר גדולה מהתוצאה. נכון, הצ'יפס ניצחו, אבל לנגד עינינו ראינו כיצד מתפתחת יריבות שאולי תלווה אותנו במשך העשור הנוכחי. אולי מצאנו את הבריידי-מאנינג הבאים שלנו. פטריק "איש הגומי" מהומס וג'וש אלן הראו שהם לא שייכים ליקום הזה. את היסטוריית הקרבות בין בריידי למאנינג קשה לערער, אבל היא הייתה חד ממדית - דרך המסירה וקריאת המשחק המושלמת שלהם. היריבות הנוכחית נשענת גם ובעיקר על אספקט התנועה, והיא מרגשת בקטע אחר.

Option Play הוא מהלך שבמשך שנים נחשב למיושן ומגונה ב-NFL - הקוורטרבק תופס את הכדור ומחליט באותו רגע אם לזרוק או למסור בהתאם להתפתחויות במאיות השנייה של תחילת המהלך. מדובר בטייטל כמעט מעליב, אין מאמן שיתגאה במהלך כזה בספר שלו. מה שאלן ומהומס עושים, יאהבו את זה חסידיהם או לא, הם מהלכי אופשן, רק שאת הבושה הם מחליפים באמנות. מדובר ברובוטריקים בשר ודם, עם מיומנות לשינוי מצב צבירה שלא קיימת בבני אנוש.

איך לעזאזל מצליח קוורטרבק כמו מהומס להוביל את הקבוצה שלו ב-13 שניות לשער שדה משווה? מה הופך שחקן NFL כמו אלן לכל כך מאוזן ביכולות שלו וכמעט מושלם בכל אספקט אפשרי? זה כמעט בלתי נתפש. כך או אחרת, מהומס יארח בפעם הרביעית ברציפות את גמר ה-AFC, אלן שוב יראה את הסופרבול מהבית. לא בטוח שלעוד הרבה זמן.

זה לא היה קשה. מבחינת רבים אפילו די מתבקש. רגע אחרי שרובי גולד השחיל את הכדור בין קורות השער והעלה את סן פרנסיסקו פורטי ניינרס לגמר ה-NFC, ארון רוג'רס הפך לבדיחה ברשתות החברתיות. זו הייתה הזדמנות לסגור איתו חשבון. רבים לא שוכחים לו את תרמית ההתחסנות, כשהציג את עצמו כמחוסן ואז, כשחלה בקורונה, התברר שלא היה כזה וסיכן את כל הקבוצה מאחר שלא נצמד לפרוטוקול הרלוונטי.

מאחורי כל ההסתלבטויות מסתתרת אמת אחת: רוג'רס זכה פעם אחת בלבד בסופרבול, וגם היא הייתה בעונה בינונית יחסית שבה הפאקרס הגיעו לשיא ברגע הנכון. הוא הפסיד פעמיים ברצף בבית בפלייאוף. הוא נוצח ארבע פעמים על ידי אותה קבוצה, הקוורטרבק הראשון שזוכה ל"הישג" הזה. הוא שחקן ענק ואחד המוסרים הטובים בהיסטוריה של המשחק, אבל כרגע רובץ על המורשת שלו, בנוסף לתווית הרמאי, גם כתם מקצועי עצום. ספק אם יש לו זמן לתקן.

הוא כבר לא ילד, רוג'רס. אחרי קיץ סוער מלא בהשמצות הדדיות, הקוורטרבק בן ה-38 הצטרף באיחור לאימונים של גרין ביי. זה לא מנע ממנו לסחוף אותה למאזן 4:13 בעונה הרגילה, הטוב ביותר ב-NFL. עכשיו מגיע זמן ההחלטה, ובוויסקונסין לוקחים בחשבון שייתכן שייצאו לדרך חדשה בחורף הקרוב. "אני לא רוצה להיות חלק מבנייה מחדש אם אמשיך לשחק", אמר מיד לאחר המשחק, "אני עדיין תחרותי, מרגיש שיש לי את היכולת לשחק ברמות הגבוהות ביותר, ההחלטה תהיה קשה".

מה שבעצם אמר רוג'רס הוא שגרין ביי תבחר אם הוא ימשיך או לא. אם הפאקרס ישילו מטען ויילכו לעונה פיננסית, הוא כנראה לא יישאר. מבחינת הפאקרס, הם ישמחו לעבור את החורף והאביב בשקט. עזבו את מה שקרה אשתקד, יש שם כאלה שטראומת הסאגה עם ברט פארב לפני עשור וחצי עדיין בוערת בעצמותיהם.

תשע פעמים הופל ג'ו בורו בטנסי. תשע פעמים, לא פחות. קו ההתקפה נטול הקו של סינסינטי אמלל אותו. הגנת הטייטאנס עשתה בו ככל העולה על רוחה, אבל סבלה משתי בעיות עיקריות - החלודה של דרק הנרי, שחזר מפציעה ארוכה, והרמה המאוד לא גבוהה, בלשון המעטה, של ריאן טנהיל. קוורטרבקים גרועים מטנהיל זכו בסופרבול, אבל הקבוצה לא הסתמכה עליהם. בשבת סינסינטי נתנה לו לנצח אותה. ההימור היה נכון.

54 שנים משחקים הבנגאלס בליגה. עד שבת הם מעולם לא ניצחו משחק חוץ, עדות למורשת הלא מחמיאה של המועדון הזה, שרק בשבת שעברה שבר בצורת בת 31 שנים ללא ניצחון בפלייאוף. עכשיו הם מגיעים לקנזס סיטי. נכון לעכשיו, הליין של וגאס מציב אותם בפלוס 7, מה שנראה עבור רבים ככסף קל. אחרי שראינו את המכות שבורו חוטף ואת מה שמהומס עושה גם להגנות בסדר הגודל של הצ'יפס, הציפייה היא לתנועה חד-סטרית.

סינסינטי, על פניו, לא נראית שייכת לליגה של הגדולים. עדיין לא. בורו וג'מאר צ'ייס הם אחד הצמדים העילאיים בליגה, אבל האם הם יספיקו מול המאסיביות של קנזס סיטי, שהפכה למנוסה מאוד במעמד הזה? כרגע קשה להאמין, אבל אחרי ארבעת המשחקים שראינו בסוף השבוע הנוכחי, מישהו מוכן להמר על משהו בליגה המטורללת הזאת?

ועוד משהו קטן לסיום: בתגובות מובעות לא אחת טרוניות כלפי איות השם של הטייט אנד של קנזס סיטי טראוויס קלס. ובכן, השם האמיתי שלו הוא קלס, אבל לא אכפת לו שקוראים לו קלסי. אנחנו נצמדנו לקלס.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully