הפעם אני מייחד את המאמר למאמני הכדורגל הטובים ביותר בעולם. כל אוהד מכיר אותם, הם מצויים, ובצדק רב, בכותרות הראשיות. אותם מאמנים חתומים על הישגים רבים ומצטברים, ולאו דווקא בקבוצה אחת. אביא כאן את הבחירה שלי, ואך טבעי וברור שלא כולם יסכימו עימה ושיחשבו כמוני. הכוונה היא רק למאמני התקופה, ולא למאמני עבר דגולים כמו למשל בלה גוטמן, מאט באזבי, אלף ראמזי, יוהאן קרויף ואלכס פרגוסון.
לכל אחד, כאמור, הדעה שלו, בדיוק כפי שעל השאלה מי הוא הכדורגלן הטוב בתבל אין תשובה המקובלת על כולם. בשנים האחרונות מתחלקות הדעות בין ליאו מסי לכריסטיאנו רונאלדו. אשר למאמנים, ההעדפה שלי ברורה. פפ גווארדיולה הוא המאמן הטוב בעולם. הוא היה האחראי לפריחה ולבאזז הגדול שיצרה ברצלונה, כששבתה את ליבם של האוהדים הרבים, ואז גם צ'אבי, אינייסטה ומסי היו בשיא כושרם. לראות את בארסה של פפ בפעולה הייתה חוויה יוצאת דופן, חגיגה עולמית של ממש. לא בכדי איכלסו את יציעי אצטדיונה אלפי תיירים מכל קצוות תבל, בכל משחק ומשחק.
לאמן קבוצות כמנצ'סטר סיטי, או ריאל מדריד זוהי פריבילגיה השמורה בדרך כלל למתי מעט. כאשר מאמן נוחת באצטדיון סנטיאגו ברנביאו במדריד, הוא יודע שיעמוד לרשותו סגל של כדורגלנים מובחרים, שחקנים שיכולתם האישית מסוגלת להכריע כל יריבה. אבל האם הדבר פותר אותו מבעיות הניצבות בפני מאמני קבוצות אחרות? ודאי שלא. בראש ובראשונה מוטלת עליו המשימה להפוך את אותם כוכבים לגוף מאוחד הפועל כמכונה משומנת, לדאוג לכך שכל שחקן יוריד מהאגו האישי הנפוח לטובת הכלל ובמקביל אף למצוא את הדרך הלא קלה של שמירה על חדר הלבשה נטול חיכוכים, למרות שתמיד יהיו שחקנים ממורמרים שיישבו על הספסל. מאמנים עושים זאת בזכות אישיות וכריזמה, שהם חלק משמעותי מהצלחתו של המאמן. אם השחקנים מאמינים בו, מבינים אותו וסומכים עליו, כבר הושגה מטרה חשובה בדרך להישגים.
בכדורסל זה הרבה יותר פשוט. שחקנים נכנסים ויוצאים מהחמישייה אין ספור פעמים במהלך המשחק. לפיכך כל אחד מהם נהנה מפרוסת העוגה, גם אם ישנם כאלה שזכו לפרוסה דקה יותר משל אחרים.
ואם נשוב לענייננו, מקובל שקבוצת כדורגל בעלת אמצעים ותקציבי עתק תבחר במאמן ששמו הולך לפניו, מאמן שכרטיס הביקור שלו מעוטר באליפויות ובגביעים. מכאן, מרבית המאמנים בעולם מביטים בעיניים כלות על הקומץ הנמצא עונה אחרי עונה בצמרת ונושם שם אויר פסגות. הרוב צריך להסתפק בקבוצות קטנות בהרבה, בכאלה שעבורם הצלחה היא מקום טוב באמצע. לעיתים קורה שאפילו המאמנים המפורסמים ביותר חייבים להסתפק במה שנמצא על המדף. לכן קרלו אנצ'לוטי אימן את אברטון האנגלית, קבוצה שאינה נחשבת בעלת סיכויים ממשיים לזכייה באליפות. ואחרי הכול, טוב לזכור שגם המאמנים ששמם הולך לפניהם שילמו לא פעם מחיר כבד ומעליב. תשאלו את ז'וז'ה מוריניו שפוטר מצ'לסי, ממנצ'סטר יונייטד ומטוטנהאם.
אז פפ גווארדיולה הוא הגדול מכולם, ואחריו לפי הסדר יורגן קלופ, קרלו אנצ'לוטי, אנטוניו קונטה ותומאס טוכל.
מסכימים עם הבחירות? כתבו בתגובות.