אם למישהו לא היה ברור, בא משחק אמש (ב') בבירת הנגב והוכיח שבליגת העל בכדורגל ישנה מכבי חיפה וישנן כל האחרות. וכל האחרות רחוקות ממנה מרחק ניכר ועצום. האלופה ניצחה 1:2, ולמרות שיתרונה על פני הפועל באר־שבע הוא אמנם רק בן 4 נקודות, ספרו לי וגלו לי מי מסוגלת לסכן את מעמדה.
אומרים שזכייה באליפות שנייה ברציפות תהיה תמיד קשה בהרבה מהזכייה הראשונה. אז אומרים. באה מכבי חיפה, והוכיחה שדווקא בעונה שלאחר הזכייה בכתר היא רעבה יותר וטובה יותר. הירוקים חזרו הביתה עם 3 נקודות, בזכות מחצית ראשונה נהדרת. אבל במחצית השנייה, אך טבעי שבעשרה שחקנים, עברו עליהם רגעים לא פשוטים. שיאו של המתח הגיע בעיקר ב־10 הדקות האחרונות של המשחק. הפועל המקומית, שיפרה מאד את יכולתה ולחצה כדי להשיג שוויון. אולם חוסר דיוק משווע של מרבית חלוציה, והצלה גדולה אחת של שוער מכבי, ג'וש כהן, השאירו את הנקודות בכיסה של חיפה. על העדר יכולת לנצל יתרון מספרי, שילמה הקבוצה המארחת בריבית.
ניצחון אמש מגדיל את סיכויי מכבי חיפה לחצות ראשונה, בסיום העונה, את קו המטרה. אולי אף ביתרון נקודות משמעותי על פני הפועל באר־שבע ומכבי תל־אביב, שמשום מה ויתרה על שכטר. אתמול הוא היה הטוב בשחקני הפועל.
אז מה מביא את מכבי חיפה להיות בדרגה מעל הליגה? ובכן, בראש ובראשונה המשחק המהיר. חיפה הקלילה נראית לי העונה כמטוס סילון, שאחריו מזדנבים בכבדות מטוסי הבוכנה. במילים אחרות: לא כוחות.
ולסיום, אתייחס להרחקתו של רז מאיר מחיפה: אין להשלים עם שחקן שלכאורה קילל מאמן יריבה. ואם זו הסיבה להרחקתו, היא בוודאי מוצדקת. נימוס וקצת כבוד למאמן הם אלף-בית, גם כאשר מדובר במאמן הקבוצה היריבה. הבוקר, טילפן רז מאיר לאריק בנדו בהתנצלות שאומרת הכל. אלופת הכדורגל חייבת בהתנהגות נאותה, כולל המאמן, אנשי ציוותו והשחקנים. גם אי אפשר להתעלם מהודעות הנאצה ששלחו אוהדים לעברו של אריק בנדו, שהוא סמל גדול מאוד בקבוצת מכבי חיפה. הודעות חמורות, שלמרבה הצער הפכו לנורמה בישראל.