מעניין לחזור שנה אחורה. בתחילת ינואר 2021 הפועל תל אביב נראתה מפורקת. היא הייתה במקום האחרון בליגת העל, בקושי הבקיעה שערים והעתיד נראה רע מאוד. אבל רגע לפני שספינת הדגל לשעבר קורסת סופית לתהום, ומאבדת את האחיזה והמעמד שלה בכדורגל הישראלי, משהו השתנה. האחים שרון ואיציק ניסנוב התעשתו והחליטו להילחם על המותג ועל הנכס, ולהלן התוצאות: הפועל סיימה את העונה שעברה בפיניש יפה מאוד, הגיעה עד לגמר הגביע, ובקיץ - שאלה חודשי המפתח אצל האדומים - סוף־סוף נעשתה עבודה משמעותית.
כשהתחיל החורף הנוכחי, פתאום היה נדמה שהאוויר נגמר. הפועל תל אביב התחילה לקרטע בליגה, והשיא היה ההדחה מהגביע מול בני יהודה. אלא שדווקא המשחק הזה, שבו האדומים נראו איום ונורא מול קבוצה מליגה נמוכה מהם - היה נקודת המפנה. ניר קלינגר, שבדיעבד נראה שעשה יותר רעש מסביב למועדון מאשר בתוכו ועבורו, הלך הביתה, ובמקומו הגיע קובי רפואה. מאז שקלינגר הלך הפועל רק מנצחת, ופתאום הווייב סביב המועדון נראה אחר לגמרי.
רפואה, אגב, היה המאמן שהותיר את הרושם הכי טוב על הניסנובים מאז לקחו את הפועל תל אביב. מבחינתם, החזרה שלו היא סגירת מעגל ותיקון של הסיבובים הקודמים במערכת היחסים ביניהם. בינתיים, נראה שגם מבחינתו זה ככה.
כשמסתכלים לעומק, מבינים שמה שקורה בהפועל לא מתרחש סתם. מחלקת הנוער של האדומים היא הדבר החם ביותר בעיר, משאירה אבק למכבי. במקום הראשון של הליגה לנוער וגם במקום הראשון של שכבת נערים א' ניצבת הפועל ת"א. פתאום נראה שאנחנו לא ב־2022 אלא רבע מאה אחורה, ומפעלות החינוך של מוטי אורנשטיין עדיין בשיאם. האחים ניסנוב, ששילמו שכר לימוד גבוה במיוחד בשנים הראשונות שלהם כבעלי המועדון, הבינו סוף־סוף איפה טמון הכסף.
כבר עכשיו יש להם ביד שני שחקנים פוטנציאליים למכירה שמשחקים בבוגרים, אושר דוידה ודורון ליידנר. ההנחה היא שבסופו של דבר השניים יימכרו לקבוצה עשירה יותר שתשלם עליהם כסף גדול, אבל בינתיים הפועל דוחה את ההצעות שהיא מקבלת עליהם. זה, למשל, בניגוד להתנהלות של מועדונים אחרים שהיה נדמה שמנוהלים באותה הדרך - בני יהודה, למשל, הייתה מוכרת את ליידנר ודוידה עוד לפני שהמייל עם ההצעה הראשונה על כל אחד מהם היה מתקבל במשרדי המועדון.
יש מצב שהשנה הניסנובים סוף־סוף הבינו שהפועל תל אביב היא מותג גדול יותר ממה שחשבו, ולא מדובר במועדון כדורגל שאפשר לייצר ממנו כסף דרך מכירות ועל בסיס השקעות נמוכות. הטעות שלהם עד השנה הייתה שמדי ינואר הם השקיעו כסף שלא בהכרח רצו להשקיע באוגוסט, על מנת לתקן את הנזקים שנגרמו מחוסר ההשקעה בקיץ. הפעם, כשפעלו הפוך, התוצאות ניכרות בשטח מהרגע הראשון ויכול להיות שהם סוף־סוף יצליחו להביא את הפועל לשחק באירופה (בכפוף להסדרת החובות), אחרי שנים ארוכות של היעדרות.
טעות נוספת, שעדיין לא תוקנה, היא השרשת התחושה שהחבר'ה האלה לא אוהבים לשלם. הריב עם מאור בוזגלו לא עושה טוב לאף אחד, אבל יותר מכל הוא לא עושה טוב למותג שהניסנובים מנהלים. בחוזים צריך לעמוד ומשכורות צריך לשלם. ההתנהלות של הפועל ת"א בתחום הזה צריכה להיות טובה יותר, גם זה חלק מהמותג.
בהנחה שהעונה הזו תסתיים עם מיקום בצמרת ואולי אפילו עם כרטיס לאירופה, יצטרכו בניסנוביה לסמן את היעד הבא. לא בטוח שאליפות יכולה לעמוד על הפרק כל כך מהר, בטח לאור ההתחמשות הבלתי נגמרת של מכבי חיפה, הכסף שנשפך בב"ש וההנחה הסבירה שמכבי תל אביב לא תאפשר לעצמה עונה פיננסית שלישית ברצף. אבל כן אפשר לסמן את העשור הקרוב ככזה שיביא להפועל עוד אליפות. הפועל בקצב של אליפות כל עשר שנים ב־50 השנים האחרונות (בגלל שנות ה־80 המטורפות. אם סופרים רק את 30 השנים האחרונות, אלה של הכסף הגדול, הקצב הוא אליפות כל 15 שנה). כך או כך, פרק הזמן הממוצע חלף, כך שמבחינת איך שהכוכבים בשמי הכדורגל צריכים להסתדר, יש שיבוץ לאליפות אפשרית של הפועל בקרוב. עם מחלקת הנוער המעולה ועם כושר ההפנמה של ראשי המועדון לגבי איך מנהלים קבוצת כדורגל בסדר גודל כזה, האוהדים יכולים להתחיל לחלום. על זה, בניגוד לבוזגלו, בוודאות לא צריך לשלם.