תסמונת העונה הרביעית

למאמני כדורסל יש תאריך תפוגה, גם אם הם מוצלחים ומצליחים, ובעיקר כשהם עובדים במועדונים המעוטרים והלחוצים ביותר. ב-30 השנים האחרונות, דיוויד בלאט הוא היחיד ששרד במשך ארבע עונות רצופות ומלאות במכבי תל אביב; גם לאולימפיאקוס (יאניס יואנידיס), לברצלונה (צ'אבי פסקואל), לריאל מדריד (פאבלו לאסו) ולפנאתינייקוס (ז'ליקו אוברדוביץ') היה רק מאמן אחד כזה מאז שנות ה-90. למעשה, יוצאת הדופן היא צסק"א מוסקבה - לה היו שלושה שנשארו לאורך תקופות ממושכות ורצופות, ללא הפסקות וקאמבקים: סטניסלאב ירמין, אטורה מסינה ודימיטריס איטודיס.

לתופעה הזאת אפשר למצוא שלל הסברים, סיבות ונימוקים, שחלקם חוזרים על עצמם במקרים שונים, ואחרים רלוונטיים רק לסיטואציות ספציפיות. בראש ובראשונה, המאמנים שנכשלים או מאכזבים בקבוצותיהם - לרוב אינם שורדים עד לעונה רביעית, ובדרך כלל נפרדים מתפקידם מוקדם הרבה יותר. ומדוע אלו שכן התמזל מזלם ושפר עליהם גורלם כמעט ולא זוכים בפסלון חסינות תמידי? זה מתחיל במיצוי אישי, עובר בשחיקה מקצועית ומגיע עד מערכות יחסים שפרחו ואחר כך נבלו, והשורה התחתונה היא זו שכמעט לעולם אינה משתנה. כמו שזה נראה כרגע, בין אם ישרוד את המשבר הנוכחי ובין אם יפוטר בקרוב, יאניס ספרופולוס יתקשה להמשיך לעונה חמישית בתפקידו.

במובנים רבים, אף שהסיטואציות רחוקות מלהיות זהות, עונתו הרביעית של ספרופולוס בתל אביב מזכירה מאוד את עונתו הרביעית והאחרונה באולימפיאקוס, שהובילה לבסוף להחלפתו בידי דיוויד בלאט. האם הצהובים ינהגו כלפיו בסבלנות ובאופן דומה לאסטרטגיה שבה נקטו מקביליהם היוונים? וכיצד זה ייגמר הפעם?

דבר אחד חשוב להבהיר, לפני הכול: בפיראוס הגיע ספרופולוס לקבוצה מוכנה ומשומנת, שרצה היטב בלעדיו וגם הציפיות ממנה היו בהתאם, אך החליטה לפטר מאמן מצליח בדמותו של יורגוס ברצוקאס בשלב מוקדם מאוד של עונת 2014/15; בתל אביב המצב היה הפוך. כשהגיע בנובמבר 2018, היווני מצא מועדון מרוסק, שבע מפלות, פיטורי מאמנים וחילופי שחקנים לאורך שלוש שנים רצופות, ושיקם אותו.

הקדנציה של ספרופולוס בהיכל השלום והאחווה נפתחה עם הצלחה מפתיעה, כשבעונתו הראשונה כמאמן ביורוליג הצעיד את קבוצתו לגמר ובשנתיים הראשונות שלו בתפקיד זכה איתה בשתי אליפויות יוון; בעונתו השלישית הוא חזר איתה לגמר האירופי, אך הפסיד לפנרבחצ'ה (ונכנע גם לפאו בגמר הפלייאוף). אלא שאז הגיעה "תסמונת העונה הרביעית".

בקיץ 2017 הייתה תחלופת זרים גבוהה בהיכל השלום והאחווה: שישה עזבו (דניאל האקט, אריק גרין, דומיניק ווטרס, מאט לוג'סקי, פטריק יאנג וקם בירץ'), ושישה הגיעו במקומם (בריאן רוברטס, יאניס סטרלניקס, הוליס תומפסון, קייל ווילצ'ר, קים טילי וג'אמל מקלין). למעשה, ניקולה מילוטינוב היה הזר היחיד שנשאר, וזו הייתה עונת הפריצה שלו. הוא השתדרג בגיל 23 מ-4.4 נקודות ו-3.3 ריבאונדים בפחות מ-13 דקות לשחקן מוביל שתורם 8.8 נקודות ו-5.7 ריבאונדים ב-21:42 דקות בערב.

דבר אחד חשוב, מרכזי ומהותי לא השתנה - התלות בשני הסמלים המקומיים, שהיו גם היחידים בקבוצה שקלעו בדאבל פיגרס: ואסיליס ספאנוליס (אז בן 35) עדיין היה שווה 14 נקודות ו-5.6 אסיסטים בממוצע, ויורגוס פרינטזיס תרם 12 נקודות ו-5.5 כדורים חוזרים; הם גובו בידי יואניס פפאפטרו, ונגליס מנדזריס וקוסטאס פפאניקולאו.

המשבר של אולימפיאקוס בעונת 2017/18 פרץ בשלב מאוחר יותר מהתקופה הרעה שפוקדת את ספרופולוס כעת. עד אז, לפחות מבחוץ, נדמה היה שהכול מתנהל כשורה. הקבוצה חלקה את המקום הראשון בטבלת היורוליג עם צסק"א, כשלשתיהן מאזן 4:12, ובמובן מסוים ההתרסקות באה משום מקום. זה קרה דווקא לאחר שספאנוליס חזר לסגל באיחור, בשל פציעה שהשביתה אותו בחודשיים הראשונים של העונה.

ב-12 בינואר הושפלה הקבוצה 86:54 בוויטוריה, במה שהתברר כהפסד המר ביותר של ספרופולוס עד אז. אף שכעבור ארבעה ימים הגיבו האדומים בניצחון בפער דומה על מכבי תל אביב (64:94), ההצגה הגדולה לא עצרה את ההידרדרות. יומיים מאוחר יותר, במסגרת המחזור הכפול ביורוליג, האדומים הובסו שוב, 82:54 בידי חימקי מוסקבה, ואז הגיע השפל האמיתי: שבוע אחר כך הם הפסידו בתוך 48 שעות לכוכב האדום בלגרד (89:78) ולפנאתינייקוס בליגה (68:61).

שמו של ספרופולוס לא עלה בתקשורת היוונית כמועמד לפיטורים, אבל במועדון הבינו שנדרש זעזוע וביצעו אותו בדרך מעט מוזרה: עוזר המאמן הנצחי, כריסטוס מרמרינוס (שמאמן כיום את נבחרת קוסובו ומשמש כסקאוט הבינלאומי של סקרמנטו קינגס), פוטר לאחר ההפסד בבלגרד בתום 14 שנים רצופות בתפקידו.

עם או בלי קשר למהלך, אולימפיאקוס התאוששה (אבל רק לרגע). בשחזור הגמר מהעונה שלפני, היא הביסה את פנרבחצ'ה של אוברדוביץ' 70:95 ויצאה גם ממדריד עם ניצחון משמעותי 79:80 על ריאל, כשפרינטזיס נוטל את המושכות והופך לשחקן הדומיננטי ביותר בשורותיה. זמן קצר אחרי התבוסות המוזרות, נראה שהקרקע מוכנה לזכייה ראשונה של ספרופולוס בגביע היווני: מולו התייצבה בגמר א.א.ק אתונה, שהדיחה במפתיע את פנאתינייקוס. אלא שאז המשבר פרץ בפול ווליום עם הפסד 88:83.

גם אובדן התואר לא גרם לראשי אולימפיאקוס לפקפק בספרופולוס, לפחות לא בטווח המיידי, והייתה להם סיבה טובה: בניגוד למכבי תל אביב של העונה, מקומם של היוונים ברבע גמר היורוליג לא הוטל בספק אפילו לרגע. כדי בכל זאת לשפר עמדות לקראת רגעי ההכרעה של העונה, הגיעו במועדון למסקנה שחסר להם כוח אש בקו האחורי (עם כל הכבוד ל-14.4 הנקודות שהמטירו רוברטס וסטרלניקס ביחד).

הקלישאה על הקושי של כוכבים לקפוץ באמצע הדרך לרכבת שכבר נמצאת בנסיעה שוב התבררה כנכונה. פחות משבוע אחרי ההפסד לא.א.ק בגמר הגביע, הונחת באתונה מלך סלי היורוליג לשעבר בובי בראון. אחרי שלוש עונות בסין ומעברים בלתי פוסקים בין ה-NBA לליגת הפיתוח, הוא חזר לאירופה ולא ממש התאקלם מחדש (בלשון המעטה). את הקדנציה שלו באולימפיאקוס סיכם האמריקאי עם תשע הופעות ביורוליג, שבהן קלע 2.2 נקודות, פגע ב-2 מ-20 לשלוש ורשם מדד שלילי מצטבר.

האדומים סיימו את העונה הסדירה ביורוליג על הגחון, עם ארבעה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, אבל דורגו במקום השלישי, קיבלו בסדרת רבע הגמר את הסינדרלה הענייה ז'לגיריס קובנה, ונחשבו פייבוריטים ברורים לטאטא אותה בדרך לאירוע הגמר בבלגרד. אלא שלשרונאס יאסיקביצ'יוס היו תוכניות אחרות: הליטאים גנבו את יתרון הביתיות כבר במשחק הראשון, ושייטו ל-1:3 מרגש שהוריד את המסך על ימי הזוהר של ספאנוליס באולימפיאקוס.

ההדחה מהיורוליג הפכה כבר את ספרופולוס ל"ברווז צולע", שהיה זקוק לנס כדי לשרוד בתפקיד ולהגיע לעונה חמישית. הנס הזה לא התרחש. אולימפיאקוס אמנם נטלה מפאו את יתרון הביתיות במשחק הראשון של סדרת הגמר היוונית, אך מיד אחר כך איבדה אותו שוב ולבסוף הפסידה 3:2. לראשונה בימי ספרופולוס, האדומים נותרו בידיים ריקות - ללא אליפות או גביע, בלי כרטיס לפיינל פור האירופי, ועם שישה הפסדים בדרבי בעונה אחת.

היווני אפילו לא קיבל הצעה להארכת חוזהו. הוא סיים את תפקידו בקיץ, והאדומים יצאו לדרך חדשה עם מאמן חדש - דיוויד בלאט. זה לא בדיוק הצליח להם, ולאו דווקא בגלל השינוי על הקווים: מאז הם לא חזרו לפלייאוף ביורוליג, בחרו לרדת לליגה השנייה ולכן גם לא זכו בשום תואר, ורק כיום נראה שהם מתחילים להתאושש.