את הטור השבועי הזה אני מפרסם אחרי שהפועל תל אביב גברה 82:83 על מכבי תל אביב, במשחק שהיה שלשום (א') ביד אליהו.
זהו, כמובן, מההפסדים הכואבים ביותר שספגה העונה מכבי, אשר סוחבת על גבה 7 הפסדים רצופים ביורוליג, ושוברת את לבם של אוהדיה. הנהלת הקבוצה ממשיכה בינתיים לגבות את המאמן יאניס ספרופולוס, גיבוי שהוא לדעתי לא ברור מאליו. בעבר, פתיל סבלנותה של ההנהלה היה קצר בהרבה. במכבי תל אביב שם המשחק נותר עדיין ניצחון. הפסד, כל הפסד, נחשב אצלה לחצי קטסטרופה.
היום אני לא שואל האם יש לפטר מאמן, אלא מתי - ואם בכלל - המאמן עצמו צריך להתפטר. האם עליו להיאחז בכוח בקרנות המזבח? האם, למשל, להמשיך לאמן את הקבוצה גם אחרי 10 הפסדים רצופים ביורוליג, או אולי אחרי 15?
לכל אחד ברור שמכבי תל אביב גם תשוב לנצח. למעשה זה יכול לקרות עוד השבוע, כבר מחר במשחקה מול מונאקו. עבור ספרופולוס, ואיני מגזים, זהו ממש צו השעה. אבל כאמור, השאלה היא מתי מאמן אומר עד כאן, לוקח אחריות ומחליט להניח את המפתחות על השולחן.
מעולם לא הצעתי למאמן כלשהו להתפטר. זוהי עבודתו ופרנסתו, וגם איני יודע אם ספרופולוס כלל שוקל את האפשרות לעזוב מרצונו. יחד עם זאת הוא בוודאי מודע לכך שמכבי תל אביב לא תשלים עם המשך סדרת ההפסדים ביורוליג. יש גבול לכל דבר.
אי אפשר להתעלם מהמשגה הקריטי שביצעה הפועל ירושלים במשחקה נגד בית"ר, שהסתיים בתיקו 1:1. תתפלאו, לי לא ברור האם הפועל ידעה על האיסור לשתף 6 זרים בעת ובעונה אחת. ואם ידעה, כיצד זה קרה, שהמאמן ויתר אנשי הצוות שסביבו, נפלו בפח?
נשאלתי אתמול האם אין זה מתפקידו של שופט הכדורגל למנוע מראש שיתופו של זר שישי. התשובה לכך פשוטה: הוא לא הכתובת לבדוק מי זר ומי מקומי. תפקידו לספור שיהיו על המגרש 11 שחקנים בכל קבוצה ולא 12.