גורלו של מאמן: הטור של דני דבורין על ניר קלינגר וארווין קומאן

אם תשאלו היום את ניר קלינגר מה דעתו על אימון כדורגל, הוא יאמר לכם שבחר במקצוע הכי טוב שניתן לבקש, אבל באותה נשימה יודה וימהר להדגיש כי מדובר במקצוע כפוי טובה. שלשום אף קיבלנו הוכחה לכך: קלינגר פוטר מהפועל תל אביב, משום שזה גורלו של מאמן. הפועל כבר מזמן אינה קבוצה גדולה. השם הוא עדיין גדול, ונושא מסורת ארוכת שנים של ניצחונות והישגים. אולי זו גם בעייתה הגדולה של הקבוצה: היום משימתה היא להתברג לפלייאוף העליון של ליגת העל, אבל דובדבן האליפות רחוק ממנה והלאה.

האמת היא שקיים דמיון רב בינה לבין בית"ר ירושלים. גם בית"ר זוכרת את ימיה המפוארים. בתכל'ס, המציאות מוכיחה אחרת. מכאן שאין גם כל הפתעה בכך שבשתיהן המאמנים, עמם פתחו את העונה, כבר נמצאים בבית: ארווין קומאן הרים ידיים והתפטר ואחריו ניר קלינגר פוטר, בהפרש של ימים אחדים בלבד.

המאמנים תמיד נושאים באחריות המקצועית, ועם זאת, כנראה שהבעיות עמוקות יותר. ההוכחה לכך היא כאמור העובדה שזה שנים שהפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, הרבה לפני קומאן וקלינגר, אינן גורם במאבק על הכתר. למרות הכול, חשבו על כך, שהן עדיין במצב טוב בהרבה מאלופות עבר, דוגמת הפועל פתח תקווה, הפועל כפר סבא והפועל רמת גן, שירדו לליגה הלאומית, ואני יודע שזו שמחת עניים.

ניתן להעריך שבית"ר ירושלים והפועל תל אביב יישארו בליגת העל, אולם שיחזור העבר, רב ההישגים, עכשיו אינו ריאלי והוא עבורן משימה לעתיד. לא סתם אמר יוסי מזרחי שהסכמתו לאמן את בית"ר ניתנה משום "שהבית בוער", והוא רץ מהר להצילו. וכשהבית נשרף, חושבים רק על איך להישאר בחיים. האמת היא שיוסי הוא כבאי מומחה.