כמעט בלי שנרגיש, ערוץ 10 החל לתפוס חלק לא מבוטל בחיינו, אוהדי הספורט. הערוץ, שעלה לאוויר בקול ענות חלושה ומהר מאוד כמעט ומצא את עצמו בדברי הימים של התקשורת הישראלית, הצליח לשקם את עצמו, בעזרת לא מעט כסף. הרבה מאוד מהכסף הזה הושקע בתחום הספורט, כי בערוץ 10 הפנימו כנראה את מה שבערוץ 2 קצת שכחו - ספורט שווה רייטינג.
בעלי הערוץ הוציאו את פנקס הצ'קים ועשו שתי רכישות מרכזיות מוצלחות: זכויות השידור של ליגת העל בכדורגל ומכבי ת"א בכדורסל. בטוטו קוראים לזה באנקר. תוסיפו לזה את שחקני החיזוק הישראלים, מאיר איינשטיין, עופר שלח ומורן ברק, והרי לכם צוות לעניין.
הבאתו של מאיר איינשטיין היא מהלך מבריק שמוכיח את עצמו. לא מעט אנשים הרימו גבה, כיצד ערוץ חדש לוקח סוס שנחשב כמת בערוץ האגרה. כבר אחרי השידור הראשון כולם הבינו שזה עשה רק טוב לשני הצדדים. מאיר איינשטיין, כאילו ניער מעצמו את האבק של רוממה, נראה ונשמע חד ומדוייק, כמו נולד מחדש. אפילו החיוכים והצחוקים שלו במהלך השידור כבר לא נשמעים מלאכותיים. העניין פשוט מאוד, לאחר שנפטר מכל מיני טייטלים של מנהל מחלקה וכאלה, הוא עושה את מה שהוא הכי אוהב ויודע לעשות הכי טוב לשדר ספורט. וכשמשכורת נאה מובטחת בכל חודש, החיים נראים יפים מבעד לפוני האפרפר.
הלאה, עופר שלח. כל מילה מיותרת. הבנאדם הוא פנומן בכל מה שקשור לידע שלו בכדורסל (ובכלל...). שלח צוות לאיינשטיין בשידורי משחקי היורוליג של מכבי ת"א, ונדמה כי השניים כבר עובדים יחד שנים. שלח יודע לשלב בדברי הפרשנות, שתמיד נשמעים הדברים הכי הגיוניים בעולם, הרבה הומור ותחדישי לשון שלא תמצאו בשום מילון אבן שושן, מה שהופך את העסק לפחות מייגע ומשעמם (עיין ערך אלי סהר).
חלק נוסף בפאנל השידורים של חמישי בערב, שהתגלה כהברקה נוספת, הוא הצבתו של מוטי דניאל על הפרקט, בתפקיד משה גרטל. דניאל כאילו נולד לתפקיד, הוא נינוח, קליל, נראה טוב (עובר מסך בעגה המקצועית) ורואים שהוא מרגיש בבית. מספר חמש לשעבר חוזר ליד-אליהו ובגדול.
ומה תגידו על פינת הספורט היומית בחדשות 10? השבח לאל. סופסוף זה קורה, פינת ספורט קבועה במהדורת חדשות יומית בפריים טיים. את הפינה מגישה בדרך כלל מורן ברק (מלבד הימים בהם מאיר איינשטיין משדר כדורגל או את מכבי), והיא עושה את זה מצויין. נדמה שהיא כבר פיתחה שפה משותפת עם מיקי ויעקב, מה שיוצר פינה ספורטיבית, חמימה ואופטימית. גם כשהכותרות הראשיות לא ממש כאלה.
ובכל זאת, כמה נקודות לשיפור. הראשונה שבהם היא גיורא שפיגל. לא יעזור כלום, כוכב הנבחרת לשעבר הוא פשוט פרשן עילג, שלא מסוגל לומר משפט אחד בעברית ללא טעויות וגמגום. שפיגל יודע כדורגל, הוא הוכיח זאת הן בשחקן והן כמאמן, ואף אחד לא יקח ממנו את זה, אבל מה לעשות, לא כולם יכולים לעבוד בטלוויזיה. יעשה טוב לכולם אם מאיר איינשטיין ימצא מחליף לגיורא, וטוב שידור אחד קודם.
נכון, היום אנחנו הרבה יותר סלחנים כלפי שדרני טלוויזיה שלא יודעים לדבר עברית תקנית או שמעבירים שידור בגמגום תמידי, ומודי בר-און הוא דוגמא קלאסית. אלא שמודי עושה זאת עם כל כך הרבה חן והומור שזה עובר מסך. שפיגל עושה חשק לחפש את השלט.
ומה לגבי הבחורה על הקווים, טל בן-ברוך? נאת מראה, גם עושה רושם שהיא יודעת על מה היא מדברת, אבל איזה קול מעצבן יש לה. באמת שאין לי שום דבר נגדה, אבל למה להתעלל ככה בצופים? האם היא באמת היתה הכי טובה מבין כל המועמדות לתפקיד? ולמי שבחן אותה יש לי רק דבר אחד לומר לך לעשות בדיקת שמיעה.
ודבר אחרון, הפרסומות הקופצות. נכון, אין מה לעשות, המצב הכלכלי לא מאפשר לנו להיות בררנים וכל שקל שנכנס לקופה הוא כמו אוויר לנשימה לאנשי הערוץ. אבל לפחות לדאוג שיהיה תיאום בין השדר לבין מכונת הגילוח של פיליפס. זה אשכרה נשמע כאילו איינשטיין מתגלח בזמן שידור.
אפשר להיות יותר רעים ולנתח את השיפור הדרוש באיכות התמונה המשודרת ואת ההבדל בין הרצועה המצויינת של מכבי לזו הפושרת של ליגת העל, אבל בסך הכללי ערוץ 10 עושה עבודה טובה, וכמו שזה נראה, אין ספק שזה רק יילך וישתפר. מה שקשה להגיד על ערוץ 1, שגם אחרי חצי עונה ואלף שנות נסיון, מדשדש במקום כמו טירון תקשורתי. מצטער, הייתי חייב.
מה שבערוץ 2 שכחו ובערוץ 1 לא למדו מעולם
10.2.2003 / 12:09