על חרדות ומזוודות

בשנים האחרונות אנחנו נתקלים במגמה (מבורכת יש לומר), שבה יותר ויותר ספורטאים מכל התחומים יוצאים לנסות את מזלם מעבר לים. אבל מה באמת קורה מאחורי הקלעים, לאחר התמונה הרשמית במדי הקבוצה או שניה לפני אותה התמונה המפורסמת עם המזוודות משדה התעופה והחיוך הגדול על הפנים?

הפוסט של תומר גינת השבוע חדר ללב של כולנו. זה הזמן להרחיב ולהסביר כמה שהוא לא לבד.

כן, זה נראה לכאורה קל ופשוט. אנחנו קוראים על עוד שחקן שמגיע לישראל מאחת ממדינות אירופה, או לחילופין על ליגיונר חדש שיוצא לנסות את מזלו מעבר לים. כרטיסי הטיסה הוזמנו, תמונה ממעמד החתימה מתפרסמת בכל כלי התקשורת ועכשיו הזמן לעלות על המגרש...

רגע, עצרו. מאחורי כל עסקה כזאת עומד אדם שעוקר את חייו ועובר למדינה אחרת, בה לעיתים אורח החיים, הציפיות וצורת המשחק שונים בתכלית. רוב הדברים הללו בכלל לא חשופים לעיני הציבור. את השחקן נראה רק בחימום, את הצלחתו נמדוד לפי הסטטיסטיקות, המסירות המדויקות או נתוני החזקת הכדור, אבל רוב המשתנים שיקבעו את הצלחתו או כשלונו בכלל לא קשורים למה שקורה על המגרש.

תרשו לי הפעם לכתוב לכם בגוף ראשון, משום שהנושא של הכתבה הוא גם חלק מהחוויה שלי. ממש לא מזמן עברתי עם בעלי הכדורגלן צליל נחמיה לעיירה היוונית ספרטה, כדי להגשים את אותו חלום אירופאי. הקושי הראשון מגיע בכלל לפני החתימה הרשמית על החוזה. הוא קיים מעצם ההצעה. מצד אחד, הרצון להגשים את החלום ומצד שני, חיים שלמים נשארים בארץ. הקושי מתעצם במקרים בהם יש בתמונה גם בת זוג או משפחה. סביר להניח שהשחקן יסכים להתחיל חיים שלמים במקום חדש לטובת אותו חלום, אבל מה לגבי אשתו או ילדיו? אותה אישה שצריכה לעזוב (או להפסיק זמנית) את העבודה והקריירה, אותו ילד קטן שנאלץ להיעקר בפתאומיות מהמסגרת החינוכית שנמצא בה בארץ ומחבריו?

יש תא משפחתי שלם שצריך לוותר, לתקופה מסוימת על חיים שלמים ונוחות מסוימת שקיימת בארץ. ההחלטה הזו היא מהקשות והמורכבות ששחקן צריך לקבל בחייו, בעיקר בגלל העובדה כי חוץ ממנו, היא משפיעה גם על האנשים החשובים והיקרים בחייו. במקרה שלנו, למען האמת, זה היה קצת שונה. אותה הצעה הגיעה בעצם דרכי, בזכות סוכנות ISCOUT, ולכן מבחינתי ההחלטה לוותר ולעזוב הכול התקבלה בעצם כבר לפני כן.

רובנו נוסעים ליוון ובדרך כלל מבקרים במקומות כמו אתונה, רודוס או כרתים, אבל כמה מכם ביקרו בספרטה? תנו לי לנחש - מאז שיעורי היסטוריה כנראה ששכחתם בכלל מקיומה. אל תדאגו, גם אני. אמרו לי שספרטה מאוד קרובה לאתונה, שאלתי בכמה זמן נסיעה מדובר, אמרו לי "שטויות, שעתיים וחצי, אולי שלוש". כמעט דרך שלמה לאילת. תתפלאו, כאן זה נחשב "קרוב".

אז כל המזוודות שלי ואני הגענו לספרטה. ומה עכשיו? בתור תל אביבית שרגילה כדרך קבע לשמוע צפירות, לעמוד בפקקים, תורים או מקומות בילוי צפופים, כאן הכול למעשה די מרווח, שקט, כפרי, רגוע או במילים אחרות - משעמם. אם חיי היו מתנהלים בקצב של 180 קמ"ש, פה הכול נע סביב 40 קמ"ש, 50 מקסימום, לוקח זמן להתרגל, צריך להתאים את עצמך לקצב.

עם ההגעה למקום חדש וזר, כל אדם באופן טבעי רוצה להתמקם באזור, בדירה בה יצטרך לגור, להכיר את האוכלוסייה סביבו, אבל לא תמיד זה מתאפשר מיידית. דירה היא עניין לוגיסטי שהקבוצה צריכה לטפל בו. הדבר לא תלוי רק בה, אלא גם במצב השוק ובאיכות הדירה. מיותר לציין שהדירה חייבת להגיע מרוהטת באופן מלא, "רק להגיע עם מזוודות", על אמת. דירה כזו לא תמיד קל למצוא, לכן יש מקרים שבהם השחקן מגיע והקבוצה עדיין לא מצאה את המקום המתאים. במצב כזה משכנים את השחקן בדרך כלל במלון קרוב באופן זמני. לעיתים העניין הופך את הנחיתה לרכה יותר, אך לפעמים הוא דווקא מקשה על השתלבותו והתאקלמותו של השחקן. הוא הרי לא באמת יכול לפרוק את המזוודות ואת הציוד שלו, להכיר את הסביבה והעיר בצורה מעמיקה, אין לו אפשרות להכין את האוכל אליו רגיל או לאכול בזמנים המתאימים לו. אחרי מעבר כל כך מטלטל, כל מה ששחקן מחפש הוא בית, הדבר הפשוט וה"ברור מאליו" הזה, מקבל משמעות גדולה מתמיד.

עם ההגעה הראשונית לספרטה אכן שהינו במלון עד שימצאו לנו דירה. המזוודות תפסו חצי מהחדר. והאוכל? שונה מאוד מבארץ. הדבר הופך למורכב יותר בכל הנוגע לאוכל כשר וצוות במלון שמדבר אנגלית קלוקלת. לך תסביר שאתה מבקש את הבשר והחלב בנפרד.

השחקן מגיע למדינה זרה, עם תרבות אחרת ולעיתים צורת משחק שונה ודרישות מקצועיות אחרות. מיותר לציין שגם השפה זרה, ובעצם הכול פשוט שונה. הקבוצה מחויבת לדאוג לשחקן לכל היבטיו - מדירה ועד לביטוח בריאות, וכמובן לסייע בהתאקלמותו עד כמה שניתן. במקרה שיש בתמונה אישה או משפחה, הדברים מורכבים קצת יותר. היא לא מחויבת לדאוג לאשרת שהייה וביטוח בריאות למשפחתו של השחקן, או לגן או מסגרת חינוכית לילדיו (במידה ומעוניין בכך), לפתיחת חשבון בנק ולעוד ביורוקרטיות. אלה עניינים שהשחקן צריך להתעסק בהם ולפתור לבד, לעיתים עם סיוע של הקבוצה בפנייה לגורמים הנכונים, להשיג הצעת מחיר או לקבל טפסים רלוונטיים.

מידת העזרה והסיוע תלויים באמצעים של הקבוצה וכמובן במעמדו של השחקן, כמה הקבוצה רוצה וצריכה אותו. אלה נראים פרטים קטנים ולא משמעותיים, אבל משפחה של שחקן זר לא יכולה לשהות במדינה אחרת כדרך קבע ללא ביטוח, וכשמדובר בילדים - מסגרת חינוכית היא דבר הכרחי. העניינים הללו דורשים התעסקות רבה, במיוחד במקום חדש בו הפרוצדורות לא מוכרות. ככל שבכוחה של הקבוצה לסייע יותר לשחקן בעניינים הפרוצדורליים, כך יחווה נחיתה רכה יותר, הראש והמנטליות יופנו לכדורגל בלבד והשתלבותו תהיה מהירה יותר.

מה עושים? ברוב המקרים, השחקן יגיע קודם, יתאקלם בדירתו ובמקום החדש ורק לאחר מכן משפחתו תגיע. בדרך כלל הקבוצה ממנה מישהו מטעמה שידאג לכל צרכי השחקן. זה יכול להיות מנהל הקבוצה או אדם אחר מטעמה. תפקידו הוא לוודא שהשחקן מתאקלם ולדאוג לכל מה שיצטרך בפן האישי והמקצועי.

חשוב להבין שהטיפול בשחקן זר זהה כמעט לתינוק שרק לומד ללכת. ככל שנתמוך בו יותר, התקדמותו תהיה מהירה יותר. שחקן זר, בניגוד למקומי, צריך סיוע בפן האישי\ מנטלי וגם בפן המקצועי. הוא מגיע לליגה שאינו מכיר, לעיתים הדרישות שונות וגם צורת המשחק. ככל שהקבוצה תהיה ברורה ושקופה יותר לגבי מטרותיה, צורת המשחק שלה וציפיותיה מהשחקן - כך ההתאקלמות המקצועית שלו תהיה חלקה יותר.

מעבר לעניין המקצועי, צריך פשוט להתאים את עצמך לשגרה חדשה וחיים בקצב אחר. בספרטה, למשל, בימי שבת עובדים חצי יום בלבד, ביום ראשון הכול סגור (כולל סופרים ובתי מרקחת) וגם ביום שני צריך "חופש מהחופש" - עובדים חצי יום בלבד. מסקנה - אסור להיות חולים בשבת ובראשון ובמיוחד צריך לשים לב מה חסר במקרר, קצת שונה למי שרגיל לסניף של AMPM וסופר פארם מתחת לבית. גם הכתבה הזאת, למשל, נכתבה מהסמארטפון, משום שהמטען של המחשב שלי נהרס ובינתיים פשוט לא מצאתי חנות באזור שיש לה את המטען המבוקש. כשאתה במקום זר, גם הדברים הפשוטים ביותר הופכים למורכבים מעט יותר מהרגיל.

אז בפעם הבאה שאתם קוראים על השחקן הזר הבא שמגיע לארץ, או על הישראלי הבא שהופך ל"ליגיונר", תדעו שלא כל הנוצץ זהב. מתחת למעטפת המבטיחה יש לא מעט קשיים ומשתנים שמשפיעים על הצלחתו של השחקן בקבוצתו החדשה. הכדורגל עצמו מדבר באותה שפה בכל העולם, עם שינויים כאלה ואחרים של מהירות ופיזיות, אבל הוא עדיין אותו משחק, אלא שהכול מסביב שונה וזר. לא אחת, זה מה שמכריע את הכף וקובע איך ייראה העתיד.

הכותבת היא סוכנת שחקנים בסוכנות iscout. בעלה צליל נחמיה הוא שחקן אסטראס ולאחיוטי.