חלק ממאמני הכדורגל, תתפלאו, הם לא אנשים אמוציונליים. מונולוגים כריזמטיים מבית היוצר של ז'וזה מוריניו, יורגן קלופ או אפילו ארסן ונגר בזמנו הם אינם נחלת הכלל על אף התרחבות והתעצמות המדיה החברתית על במת הכדורגל. אבל דייויד מויס הוא דמות שונה בפרמיירליג בעידן הנוכחי: הוא מייצג את המנג'ר המודרני בתפיסת המשחק שלו - מנוסה ושקול אבל לומד להסתגל לשינויים במשחק, לדור חדש של כוכבים מוכשרים וליכולת שלו להכיל ולא פחות חשוב - להגיב לקשיים בו המועדון שלו נתקל תוך כדי תנועה.
'אני רוצה להפוך את מיקל אנטוניו לכריסטיאנו רונאלדו!', הצהיר המנג'ר הסקוטי לפני הביקור של השדים האדומים במזרח לונדון בחודש שעבר. לשם ההשוואה, כאשר רונאלדו זכה בליגת האלופות ב-2008, אנטוניו עוד שילב את קריירת המשחק שלו במועדון החצי מקצועני מדרום לונדון, טוטינג אנד מיצ'ם יונייטד, לצד קריירה נוספת כמציל בבריכת השחייה המקומית, עד שרדינג מליגת המשנה הציעה לו את החוזה המקצועני הראשון.
מויס כמובן לא הגדיר לאנטוניו מטרות בלתי הגיוניות כמו חמש זכיות בכדור הזהב או הנפות של גביע בליגת האלופות, אלא חשב כיצד יוכל לשדרג את היכולות הנוכחיות של אנטוניו, מלך שערי ווסטהאם בפרמיירליג בכל הזמנים, ולסייע לו לבצע את ההתאמות הדרושות כדי שיפיק אפילו עוד ממכונת השערים שלו. ''רונאלדו התחיל כשחקן כנף שהוסב בהצלחה לעמדה מספר 9. זה מה שאני והצוות שלי רוצים לעשות לעשות עם מיקל לאורך השנים'', הכריז לאחרונה המנג'ר הסקוטי.
אנטוניו הוא רק דוגמא אחת למהפך שדייויד מויס חולל בקדנציה השנייה שלו בווסטהאם. האיש שנבחר בזמנו לעמוד באחת המשימות המאתגרות ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי - לנסות ולהיכנס לנעליו העצומות של סר אלכס פרגסון - מצא עצמו במשימת שיקום אישית מתסכלת שכללה ניסיונות אימון במועדונים שונים בתכלית ממנצ'סטר יונייטד, כגון ריאל סוסיאדד וסנדרלנד, ולעתים היה נראה כי כל ניסיון נוסף מבחינתו לשוב לעשייה בבמה המרכזית רק יפגע ברזומה החיובי שיצר לעצמו בתקופה המוצלחת בה עמד על הקווים לאורך למעלה מעשור בגודיסון פארק. ימי אברטון נראו כזכרון רחוק ולא מציאותי שהסבירות לשחזרם פשוט לא היו ריאליים.
שבע שנים וחצי חלפו מאז פוטר מויס ממנצ'סטר יונייטד ועשרת החודשים בהם ניסה ליצור שושלת חדשה באחד ממועדוני הכדורגל המעוטרים בתבל הסתכמו בפיטורים כואבים ומביכים. אבל למרות שחלפה תקופה ממושכת מאז שכהונתו באולד טראפורד נקטעה, מויס לא מהסס גם כיום לחלוק ולשתף מאותם רגעים מורכבים בתיאטרון החלומות ובעיקר כשנשאל מה היה חסר לו כדי להפוך את התקווה למציאות מוצלחת כשמונה לתפקיד מנג'ר השדים האדומים, הוא מדגיש מושג אחד עיקרי: זמן. באופן אירוני, למרות התוצאות המאכזבות מתחילת העונה ביונייטד הנוכחית, עושה רושם שזמן הוא מה שבעיקר מציל את המנג'ר הנוכחי, אולה גונאר סולשיאר, מפיטורים מידיים, אבל גם האופטימיים שבתומכיו של המנג'ר הנורבגי מרגישים שאגדת המועדון חי כעת על זמן שאול בלבד.
ההצלחה הגדולה של מויס בווסטהאם לא מתבטאת אך ורק על כר הדשא, אלא צוברת תמיכה של ממש באיזור המאתגר ביותר עימו הפטישים התמודדו בשנים האחרונות: אוהדי הקבוצה. גרעין אוהדי ווסטהאם מעולם לא היה קל לריצוי, פועל יוצא כנראה של הרקע וקשיי העבר שליוו את הקהל שנים רבות. אוהדי הפטישים, שבעבר הפריחו בלונים שחורים טרם תחילת משחק, פרצו לכר הדשא והתעמתו פיזית עם שחקני המועדון, מנהלים כבר שנים מלחמת חורמה כנגד הבעלים והנהלת המועדון, בראשותם של דייויד גולד, דייויד סאליבן וקארן בריידי.
כרזות יצירתיות כגון, 'מנוהל כקרקס - בבעלותם של ליצנים', או 'מכרתם לנו חלומות - בפועל קיבלנו סיוטים!' התקבלו כשגרה ביציעי הלונדון סטדיום בשנים האחרונות. אבל התוצאות, העקביות ובעיקר ההצלחה שהקבוצה חווה תחת הדרכתו של מויס גרמה לרגיעה יחסית בעימות הממושך בין הקהל לבעלים. במבחן התוצאה לאורך זמן, זה כנראה הישג לא פחות מרשים מהיכולת שהפטישים מציגים עונה שנייה ברציפות.
התחושה העיקרית באנגליה בשבועות האחרונים היא שפרידה של מנצ'סטר יונייטד מהמנג'ר שלה היא עניין של זמן בלבד. בזמן שסולשיאר בעל פני התינוק נראה כבוי ומשדר מצוקה ממשית, מויס - המבוגר מסולשיאר בעשור - נראה רענן, נחוש ורעב מתמיד להצלחה. בסיום העונה שעברה, בה הוביל את ווסטהאם למקום השישי ולהעפלה למפעל אירופי בפעם השלישית בלבד בתולדות המועדון ממזרח לונדון, מויס חתם על חוזה חדש ומשודרג לשלוש השנים הקרובות, אבל דאג להוסיף בחוזה סעיף יציאה שיאפשר לו לעזוב תמורת פיצוי כספי סביר.
על רקע בורסת השמות שנזרקת לחלל האוויר כמועמדים פוטנציאליים לרשת את מקומו של סולשיאר אם אכן יפוטר, גם שמו של מויס צובר תאוצה כמועמד ריאלי לתפקיד. על פניו, קאמבק למקום ממנו לא קיבל אפילו עונה אחת מלאה כדי לממש את חזונו נראה כאופציה פחות אטרקטיבית, אבל בליגה בה קלאודיו ראניירי הוביל את לסטר סיטי לאליפות היסטורית שגם הקיצוניים והותיקים שבפרשנים לא ניבאו שתשיג - ועדיין לא נמנע מחרב הפיטורים תשעה חודשים לאחר מכן - גם תסריט בו מויס שב לתיאטרון החלומות כדי להשלים את המשימה שהוטלה עליו מלכתחילה נראה לפתע כאפשרות הגיונית בהחלט.