לכאורה, מכבי תל אביב קיבלה לקראת הערב (שלישי, 21:05) יריבה בהזמנה. ז'לגיריס קובנה היא הקבוצה היחידה ביורוליג שכבר הספיקה לפטר מאמן, היא היחידה שעדיין לא ניצחה העונה והיא גם סובלת מהרכב חסר. אשתקד, כשביקרה בהיכל מנורה מבטחים, הובסה אלופת ליטא 85:57.
ובכל זאת, אולי מתוך ניסיון נואש שלא להיגרר לשאננות, הצהובים משדרים דריכות ואפילו מעט לחץ. "תמיד קשה לשחק נגד מישהו שלא ניצח והוא רעב במיוחד", אמר קינן אוואנס.
בכמה מילים: מאז עברה היורוליג לשיטת ליגה, לפני חמש שנים, רק קבוצה אחת נקלעה למאזן 6:0, וזו בודוצ'נוסט ב-2019 (שמיד אחר כך, אגב, גברה בתוך שלושה שבועות על באסקוניה, האלופה שבדרך צסק"א מוסקבה וברצלונה). לכן, חרף הבעיות והצרות הבריאותיות והמקצועיות, ז'לגיריס תנצח בקרוב; ההיגיון אומר שזה יקרה במשחק הביתי נגד אלבה ברלין בסוף השבוע הבא, אבל הפתעות כבר קרו ועוד יקרו - בפרט במחזורים כפולים.
במרכז ההתמודדות: ג'יימס נאנלי. מכבי תל אביב היא הקבוצה של סקוטי ווילבקין, וגם בדקות ההכרעה של הניצחון על פנאתינייקוס היא שוב צפתה בו משחק נגד כולם, אבל מה תגידו על נאנלי? בשלושת המשחקים האחרונים עומד האיש על 19.6 נקודות, 14 מ-17 לשתיים, 13 מ-15 מהעונשין, חמישה ריבאונדים, 3.6 אסיסטים ומדד 23. עם מספרי ה-MVP האלה, מאיים הקו האחורי של הצהובים להפוך לקטלני, אם רק יימצא המבוגר האחראי שיעשה בו סדר.
הנתונים: גם ווילבקין הוא סיפור בפני עצמו. במהלך המפגש עם פאו הוא נקלע לרצף של 0 מ-14 לשלוש בעשרה ימים, אבל חזר בענק עם 3 מ-3 במחצית השנייה (ואחר כך, כמנהגו, להט עם 5 מ-7 מול הפועל ירושלים). והיה עוד רצף שנקטע: בשניות ההכרעה הוא החטיא מהעונשין ביורוליג, לראשונה זה תשעה חודשים, אחרי 31 מ-31, ובכל זאת דאג להשאיר את הניצחון בצהוב. האם אחרי המשחק הסוער במוצאי שבת, הוא בשל להתפוצצות?
היריבה: את העונה שעברה פתחה ז'לגיריס בצורה מדהימה, עם שלושה ניצחונות חוץ בשלושת המחזורים הראשונים, ונדמה היה שמצאה במהירות את התמהיל המושלם כדי להשתחרר מצילו של שרונאס יאסיקביצ'יוס. אלא שמאז הדברים פחות עבדו, ובסיום היא אפילו לא שמרה על מאזן חיובי כדי להילחם על הכרטיס לפלייאוף. העונה הזאת החלה בצורה הפוכה: בניגוד לבאיירן מינכן, הליטאים אינם סובלים ממכת קורונה והם נמצאים במצב הזה בעיקר לאור סגל אפור ויכולת חלשה. הגעתו של יורה זדובץ' במקום מרטין שילר לא הניבה תוצאות; אמנם הקבוצה כמעט ניצחה בשבוע שעבר בבית את הבווארים, אבל שוב - כמו שבקובנה כל כך לא אוהבים - זה נגמר בכמעט.
שימו לב ל: ג'וש ניבו. פחות מחודש אחרי שפתח את קריירת היורוליג, הסנטר היעיל שהגיע מהפועל אילת מוצא עצמו כשחקן מפתח. פציעתו של ז'ופרי לוברן הותירה אותו לבד באזור הצבע, והוא עושה את מה שהוא יודע: לקבל כדורים במצבים נוחים, מטווח אפס, לפגוע באחוזים גבוהים מהשדה ומהעונשין (80 ו-83 בהתאמה) וללקט ריבאונדים שהופכים את הדאבל-דאבל לעניין שבשגרה עבורו. הדרך המרכזית לעצור את ניבו, שעומד על 12.6 נקודות ותשעה כדורים חוזרים בשלושת המשחקים האחרונים, היא לסבך אותו בעבירות, אך לאור הדרך שבה מכבי (לא) מפעילה את הגבוהים שלה, נראה שהכול תלוי בחדירות של הגארדים לסל ובמהירות התגובה של האמריקאי.