עומד בשער: קייל ווקר ממשיך להוכיח שהוא ראוי להערכה

ילדיו של קייל ווקר כבר גדולים מספיק כדי להקניט אותו, בעיקר על כך שאינו כובש מספיק. "הם כל הזמן מבקשים ממני להיות כמו ראחים סטרלינג או קווין דה בראונה. אני מסביר להם שהתפקיד שלי הוא למנוע שערים. צריך לתת לחבריי לקבוצה לעשות את מה שהם יודעים לעשות, ואני אשאר מתחת לרדאר. כאשר שואלים את הילדים לגבי השחקן המועדף שלהם, הם נוקבים בשמי מתוך נימוס, אבל אני יודע שזה לא נכון", הוא אמר לא מכבר בראיון לטיימס.

בעצם, האם יש בעולם מישהו שיצביע על קייל ווקר כשחקן האהוב ביותר שלו? האם תרומתו מוערכת כפי שצריך להעריך אותה? תשאלו אוהד ממוצע לגבי הרגע הגדול בקריירה של ווקר, וסביר שתשמעו על הופעתו כשוער. וזה באמת היה אירוע שזכה לתהודה לפני שנתיים - אדרסון נפצע והוחלף במחצית בקרב מול אטאלנטה בליגת האלופות, קלאודיו בראבו קיבל כרטיס אדום לקראת הסיום, ופפ גווארדיולה היה צריך להעמיד שחקן שדה בין הקורות כדי לשמור על תיקו 1:1. מאמן השוערים הצביע על ווקר, שאוהב להשתעשע עם כפפות באימונים, וזו היתה הברקה. המגן עצר את הבעיטה היחידה שנבעטה לעברו, ואפילו שלט לא רע ברחבה בדרך להשלמת המשימה.

מאז, זו הבדיחה הקבועה בשאלונים משעשעים - מי השוער שמעולם לא ספג בליגת האלופות? אלא שבשורה התחתונה, זה הרי סתם גימיק. העובדה כי הוא משכיח את כל היתר מוכיחה עד כמה ווקר אנדרייטד מבחינת הקהל הרחב. לעומת זאת, בכל הקשור למאמניו אין לו סיבה להתלונן. אין שחקן בו משתמש גווארדיולה יותר מאשר ווקר, וזה לא דבר של מה בכך. גם אצל גארת' סאותגייט, הוא כמעט תמיד באנקר בהרכב, למרות תחרות קשה מאוד, בעידן בו התברכה אנגליה במבחר עשיר של מגנים ימניים ברמה הגבוהה ביותר.

כאשר משווים את ווקר ליריביו, הוא ייראה תמיד הכי אפור. טרנט אלכסנדר-ארנולד הוא סוג של גאון, הפליימייקר של ליברפול מעמדת המגן, שמספק כמות מזהירה של בישולים ומנווט את המשחק. האתלטיות והגיחות של ריס ג'יימס להתקפת צ'לסי תופסות את העין. קירן טריפייר הוא אשף המצבים הנייחים ומסוגל להגביה כדורים בסגנון של דייויד בקהאם. ארון וואן-ביסאקה מרשים מאוד בתיקולי התמנון שלו. ומה אומרים על ווקר? הוא מהיר מאוד - וזה בערך הכל. והרושם הזה מוטעה, כי בשורה התחתונה הוא המגן הכי יציב בפרמיירליג. "קייל הוא החתמה אדירה עבור מנצ'סטר סיטי, ואני רוצה להודות למועדון על כך שהביא אותו לכאן", אמר לפני שנה גווארדיולה.

למעשה, פפ רצה להנחית בקיץ 2017 שני מגנים ימניים במקומם של פאבלו סבאלטה ובקארי סאניה. בעדיפות עליונה הוצב לפי הדיווחים דני אלבס, שגילם את התפקיד באופן מושלם בברצלונה שלו, והפך למודל לחיקוי עבור מגנים כה רבים ברחבי תבל. ובכן, גם ווקר עצמו העריץ את הברזילאי בצעירותו, ולכן התרגש כמעט עד דמעות כאשר פגש אותו פנים מול פנים במשחק הידידות בין אנגליה לברזיל בוומבלי.

השניים התחבקו ארוכות בתום תיקו מאופס, והאנגלי הקדיש לאלילו ציוץ מיוחד בטוויטר: "היה זה כבוד גדול להיות איתך על אותו מגרש". ואולי הוא היה מאושר ללמוד ממנו על בסיס יומיומי בסיטי, אבל אלבס החליט באותה שנה אחרת, וחתם בפריז סן ז'רמן. האיחוד עם גווארדיולה מעולם לא יצא לפועל, וכך הפך ווקר לפרוייקט מיוחד עבור הקטלאני.

אצל פפ, התפקיד הטקטי של המגנים מורכב למדי, והאנגלי למד את הדקויות בשקיקה. אחרי שש שנים נהדרות בהרכב טוטנהאם, הוא רצה לעשות צעד קדימה מבחינה מקצועית, ותיסכל מאוד את מאוריסיו פוצ'טינו כאשר הודיע לו על כך לפני תום עונת 2016/17, במהלכה נלחמו התרנגולים על האליפות. הארגנטינאי אף האשים בספרו את המגן בחוסר כבוד כלפי חבריו, אבל ווקר סבר כי בגיל 27 זה היה העיתוי הנכון, ותג המחיר של 50 מיליון ליש"ט לא ריגש אותו במיוחד, כי באותה תקופה הוא לא היסס להגדיר את עצמו ב"שחקן בינוני".

וזו, על קצה המזלג, תמצית הגישה שלו. אי אפשר לנפח את האגו של ווקר, והוא מודע היטב לכך שלא יתקרב לעולם לשחקנים הסובבים אותו, או לדני אלבס, מבחינה טכנית. "אני רק רוצה לעשות את המקסימום בכל רגע נתון. זה המוטו שלי בחיים", הוא הכריז - ואת זה אי אפשר לקחת ממנו. הוא לא מחפש כותרות, אבל הוא ממש טוב בכל תחומי האחריות שלו. הוא כמעט תמיד יהיה במקום הנכון כדי לעצור התקפות, קשה מאוד לשחקני אגף לעבור אותו, התרומה ההתקפית שלו הרבה יותר חשובה ממה שנדמה גם בלי שערים ובישולים, ולכן הוא היה ונשאר האופציה המועדפת בהרכב.

אצל גווארדיולה, זה עדיין המצב, למרות הגעתו ב-2019 של מגן הרבה יותר "דני אלבסי" באופיו בדמותו של ז'ואאו קאנסלו. הפורטוגלי המצוין והרב גוני הוסט לא פעם לעמדת המגן השמאלי, אבל ווקר שומר על העמדה שלו בקנאות. בדרך לגמר ליגת האלופות בעונה שעברה, למשל, הוא לא החסיר דקה בשלבי הפלייאוף, והיה אחד המצטיינים הבולטים ביותר בניצחון הכפול על פ.ס.ז' בחצי הגמר. בנבחרת, סאות'גייט שיבץ אותו בשלישיית בלמים במהלך המונדיאל ברוסיה, כאשר רצה להשתמש בטריפייר מימין במערך 2-5-3, והשילוב הזה עבד היטב. ביורו 2020 הקיץ, הוא חזר לעמדה הטבעית שלו ב-1-3-2-4, ולא נתן לאף יריב לכדרר מולו.

דווקא בגמר חזר המאמן לשיטת שלושה בלמים, ובדיעבד ייתכן שזה לא היה אידיאלי, אבל ווקר היה פנטסטי גם מול האיטלקים. בדקה ה-120, ממש לפני הפנדלים, הוא הוחלף כי סאות'גייט לא ראה בו אופציה לגשת לנקודה הלבנה, אך המאזן שלו דווקא מושלם. 1 מ-1. אי שם ב-2013, הוא דייק עבור טוטנהאם בדו קרב נגד האל סיטי בגביע הליגה. מרכוס רשפורד וג'יידון סאנצ'ו, שנזרקו למערכה קרים רק כדי לבצע את הבעיטות, החטיאו - ואיש לעולם לא יידע מה היה קורה לו ווקר היה מקבל את האחריות.

אולי כדאי לנסות בפעם הבאה, כי ווקר לא רע בניצול הזדמנויות באופן כללי. הוא פשוט לא מגיע לעמדות בעיטה, אבל כאשר זה קורה כדאי להיזהר ממנו. אז אתמול זה קרה באיצטדיונה של ברוז', ובמשחק ה-64 שלו במסגרת אירופית חגג ווקר שער בכורה, ממסירת זהב של דה בראונה. בכל המסגרות, היה זה שערו ה-12 בקריירה של המגן בן ה-31, ומתוכם שניים הגיעו באופן אירוני וקצת כואב דווקא מול שפילד יונייטד אהובתו - הקבוצה אותה הוא אהד מאז שהוא זוכר את עצמו ובה גדל. בעונה שעברה הוא הביא למנצ'סטר סיטי את כל הנקודות במגרש שהיה ביתו, עם 0:1 - גם אז מבישול של דה בראונה. כעת הוא שבר את הקרח גם בליגת האלופות.

לא צריך לצפות להמשכיות בנושא, כי ווקר לא יתן לרגע הכייפי הזה לשנות את גישתו - הוא עדיין משוכנע שתפקידו על המגרש הוא למנוע מהיריבה לכבוש. שם, למרות התחרות הקשה, הן בקבוצה והן בנבחרת, הוא עדיין מספר אחת (ולא בגלל כישורי השוערות). אז אולי גם השער הזה ייזכר בעיקר כגימיק, אבל הוא מעלה אותו בכל זאת לכותרות, וזה מגיע לו. וחוץ מזה, גם לילדיו מגיע לראות את אבא שם את הכדור ברשת.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק