שארפ: אני רוצה לסיים את הקריירה במכבי

דרק שארפ בטוח שדיוויד בלאט הוא המאמן הכי טוב שהיה למכבי ת"א, לכל הפחות בשנים שבהן הוא נמצא בקבוצה. המבקרים מבחינתו לא מבינים כלום, אלו השחקנים שאשמים. הצוות המקצועי מכין אותם מצויין למשחק אבל הם אלו שלא שלא יודעים להתמודד עם הלחץ, לא נלחמים מספיק, לא מבצעים את מה שדייויד מבקש. לדעתו, אם כבר הקהל צועק בוז, שיכוון אותו לעבר החמישייה על הפרקט.

"אתה לא יכול לתת ללחץ לשבור אותך ולשחק עם יותר מדי מתח", שופך שארפ את משנתו. "אתה צריך לצאת ולשחק בלי לחשוב על הקהל, הבוז, החברה שלך או אשתך. פשוט תשחק, תהנה ואל תדאג בקשר לכלום. הבעיה שאנחנו מתייחסים אל זה יותר כאל עבודה במקום כאל ספורט וכיף. מכבי היא המקום הכי קשה באירופה לשחק בו, שחקנים רבים לא עומדים בלחץ ומאבדים את הבטחון עד סוף העונה. צריך להיות חזק מנטלית, להמשיך להילחם, לא להיות קשה עם עצמך".

לפני שמונה שנים כיכב שארפ בבית"ר מגדל העמק בליגה הלאומית, אבל 38 נק' מול האלופה, בצירוף העובדה שהיה נשוי לישראלית, שכנעו את שמעון מזרחי, מוני פנאן ובעיקר את המאמם צביקה שרף שמדובר במציאה והם לא טעו. "כשהגעתי למכבי היה לי קשה. אתה מפחד, אבל זה כמו כלב שבורח מכלב ורץ מהר יותר. אתה מתמודד עם זה בכך שאתה משחק חזק. צריך להשתמש באנרגיה הזו בצורה חיובית".

שארפ הספיק להתאמן בשבע עונותיו בקבוצה תחת חמישה מאמנים. על כל אחד מהם יש לו מה לומר: "צביקה שרף הזכיר לי סרג'נט. יורם חרוש הזכיר לי מורה בית ספר. יאלובץ' היה המתנקש השקט. גרשון? פיני היה ג'וקר, טיפוס עם אישיות שהורידה הרבה לחץ מהשחקנים ודיוויד בלאט? בלאט הוא קומבינציה של כל המאמנים האלו ובהחלט המאמן הכי טוב שהיה במכבי מאז שאני שם".

הפרשנים חושבים אחרת.
"מה הם יודעים? הם שחקני כדורסל? הם שיחקו בשבילו? רבים מאלו שמטיחים האשמות לא יודעים כלום על כדורסל ולא חוו את ההתנסויות האלה. הם שופטים רק לפי נצחונות והפסדים. לכן אני שונא לשמוע את הבוז. בשנה שעברה, כששרקו בוז, זה נתן מוטיבציה לקבוצה להצליח כי ידענו שזו לא אשמתו של דיוויד כשאנחנו מנצחים או מפסידים".

אתה כועס על האוהדים?
"לא. אם הייתי כועס לא הייתי יכול לשחק. אני קצת מאוכזב כי הם צריכים להיות מאחורינו בזמנים הקשים והטובים ואנחנו צריכים להיות שמחים ועצובים יחד. זה קצת כמו אב ובן: אם אתה רואה שהבן עובר תקופה קשה אתה מרים אותו, עומד מאחוריו ומעודד אותו. זה כמו קארמה - אתה נותן בחזרה את האנרגיה שאתה מקבל".

השתנית בשנים האחרונות?
"ודאי. נעשיתי הרבה יותר בוגר ושמח בחיי מחוץ לכדורסל והחיים שלי הולכים לכיוון נכון אחרי כל מה שעברתי (הגירושים מאשתו הראשונה). אשתי הנוכחית הרימה אותי כשהייתי למטה והודות לה אני יכול עכשיו להתמקד רק בכדורסל".

שארפ השתלב חברתית במהרה. בעונה שעברה, יחד עם אריאל מקדונלד, פארקר, ושחקני ליגה ותיקים, התגבשה חבורה גדולה ושמחה של שחקני כדורסל זרים. אבל העונה כולם עזבו ושארפ נותר לבדו: "אני לא מכיר אף אחד מהשחקנים החדשים. כולם פרצופים חדשים עבורי. זה אומר שהזדקנתי".

מי החבר הכי טוב שלך במכבי כיום?
"אין מישהו ספציפי. השותף שלי לחדר הוא בלותנטאל ואנחנו מדברים הרבה ביננו אבל זה לא מארק בריסקר או אריאל מקדונלד. אותם אי אפשר להחליף. אני מתגעגע אליהם ונזכר בתקופות שהיו לנו. אבל גם כדורסל זה עסק".

שארפ הפך לשחקן חשוב במיוחד העונה, בעיקר כמנהיג על המגרש. "התפקיד שלי השנה זה בעיקר לעזור לחבר'ה הצעירים ולשחקנים החדשים. להביא את הנסיון שלי לקבוצה, זה שנותן דוגמא. אני חושב שכולם צריכים לקחת יותר אחריות. אנחנו לא מבינים שכל משחק ביורוליג הוא כמו משחק פלייאוף, הצ'אנס האחרון שלנו שבו אנחנו נלחמים על חיינו. אנחנו מנסים להביא את המנטליות הזו לשחקנים החדשים שלא חוו את הסיטואציות האלו".

בשנים האחרונות שארפ משחק גם בנבחרת. "זה כיף נורא, כמו ללכת למשחק אול-סטאר ב-NBA ולפגוש את כל החברים". בבחירות הוא לא הצביע, אבל גם הוא משועשע מהפופולריות שרכש במדינה המטורפת הזו. "תמיד כשמישהו מזהה אותי אני אומר לעצמי - מאיפה הבן אדם הזה מכיר אותי? בכל מקום שאני הולך בארץ אני שומע: הנה דרק שארפ, הנה דרק שארפ".

מה עם העתיד? תשחק במכבי עד סוף הקריירה?
"העתיד הוא שמחר יש אימון בצהריים... אבל ברצינות, אני מאד רוצה לסיים את הקריירה במכבי. אני מקווה שזה יהיה נפלא. זו השנה האחרונה בחוזה שלי וכמובן שאני רוצה להישאר אבל זה תלוי גם בהם".