שון קילפטריק: "המאמן החליט שלא אשחק. ברור שיכולתי לעזור"

בפעם הקודמת שפדרו מרטינס ביקר בארנה, הוא הפסיד. ולא סתם הפסיד. 10,091 אוהדים הצטופפו בצהרי יום שישי, וחזו בהפועל ירושלים מכניעה את ולנסיה של המאמן הספרדי במהלך סדרת חצי גמר היורוקאפ ב-2017. כל כך הרבה השתנה מאז. אמש (רביעי) השלימו האדומים שבוע מסויט שפתח את עונת ליגת האלופות - ואולי גם הכין אותם לסיומה המהיר. שני המשחקים הביתיים, שנחתמו בשני הפסדים דרמטיים למנרסה של מרטינס ולפינאר קרשיאקה, משכו רק 9,486 צופים ביחד; פחות ממשחק אחד מול ולנסיה ההיא.

סצנת הסיום חזרה על עצמה כמעט במדויק. בשבוע שעבר, נגד הטורקים, הגיעה ירושלים לחצי הדקה האחרונה עם 73 אחוזים מקו העונשין, אבל ברגע האמת החטיאה 3 מ-4 זריקות; אתמול, עד 30 השניות המכריעות, היא עמדה על 13 מ-16, ושוב הוסיפה 3 החטאות מ-4 ניסיונות. מ-76% ל-25% במאני טיים, וזה קרה דווקא כשאת העבירות החשובות סחטו האנשים שאורן עמיאל היה רוצה לראות על הקו: ראשון היה שון קילפטריק (86% אשתקד), אחריו קייזר גייטס (77%), ואתמול רטין אובסוהאן (72%) וג'יילן אדאמס (91%). וכשזה באמת הפך גורלי, כל אחד ואחד מהם החמיץ מול הסל הריק.

זה היה אמור להיות הלילה הגדול של אדאמס. בזמן שאף אחד אחר משחקני הקבוצה לא הצליח לחבר יותר משני סלי שדה לאורך המשחק כולו, הוא קלע עשרה; בשעה שהאחרים פגעו ב-2 מ-25 לשלוש, הוא ירה 4 מ-7; ומבין 16 הנקודות של המקומיים ברבע האחרון, הוא קלע עשר - וחמש נוספות הגיעו מאסיסטים שלו. אבל, כאמור, דווקא הוא החטיא פעמיים כשהכסף היה מונח על הרצפה.

שורשי ההפסד נזרעו קודם לכן. ארבע דקות לסיום הרבע השלישי, סיים קילפטריק את חלקו במשחק. הגארד המנוסה סבל מיום קליעה מזעזע (2 מ-10 מהשדה), ולא אהב חילוף שבמסגרתו הוא ירד לספסל. אחרי שזרק מילה למאמן אורן עמיאל, הבין ממנו שלמגרש כבר לא יורשה לחזור.

"יש דברים שאני מעדיף לשמור בינינו, כדי לכבד את כולם, אבל בסוף הלכתי עם מי שחשבתי שיחזיר אותנו למשחק", אמר עמיאל. "החבורה הזאת נתנה לנו את הסיכוי לנצח, ורציתי לתמוך בה". קילפטריק הודה כי "לא שיחקתי ברבע האחרון בגלל החלטת המאמן. אני כאן כדי לעשות את העבודה שלי ולשחק כדורסל. ברור שאני מרגיש שיכולתי לעזור בדקות האחרונות, כמו בכל רגע אחר, אבל המאמן הוא זה שמחליט מה הדבר הכי טוב ונכון לקבוצה. אני צריך להישאר מקצועי, ולעודד את החברים שלי. לא דיברתי איתו על מה שקרה".

כך, בין היתר, מצאה עצמה ירושלים מול שוקת שבורה. חלק מיושבי היציעים בארנה, ששרקו אמש בוז צורם לקבוצתם בסיום המשחק, לא עשו חיים קלים בשנים האחרונות לתמיר בלאט. היום הם יכולים לפנטז על רכז שהוא בעל בית אמיתי, ועל ישראלי בכיר ברמתו; גם הם שיפשפו את עיניהם בתדהמה כשמי שנבחר לנהל את המשחק בחלק מדקות הסיום היה דווקא עמית גרשון.

ומה המשמעות המעשית של צמד ההפסדים? לכאורה, בשלב בתים קצר כל כך, שמתפרש על פני שישה מחזורים בלבד, שני הפסדי אמורים להיות מכת מוות לקמפיין כולו; ייתכן שזה בדיוק מה שיתברר בדיעבד, אבל נכון לעכשיו לאדומים יש עוד הזדמנות לתקן.

בשני המחזורים הקרובים הם יתמודדו בפולין ובישראל נגד סטאל אוסטרוב, ולמעשה, עליהם רק לעבור אותה בטבלה כדי להמשיך ולחיות במפעל הזה. אלא שהארכת החיים הזו עלולה להתברר כפיקציה. הקבוצות שיסיימו במקומות 3-2 יצטלבו עם מקבילותיהן לסדרות פליי אין של הטוב משלושה על הכניסה לטופ 16.

ירושלים צריכה להיות מוטרדת מהעובדה שהצליחה להפסיד בערב שבו היא קיבלה 34 כדורים במתנה מהיריבה; מנרסה רשמה 12 איבודים, ואיפשרה ליריבתה לקטוף 22 ריבאונדים בהתקפה. וזה, כאמור, לא הספיק. גם לא מול הקבוצה שרק בסוף השבוע האחרון הובסה ב-44 הפרש בליגה הספרדית בידי בדאלונה.

"החטאנו הרבה, ולכן הכדורים עפו באוויר", ביאר עמיאל את הנתון החריג בכדורים החוזרים. ואכן, קבוצתו החטיאה הרבה: בניגוד למשחק הראשון, שבו צלפה 14 שלשות ב-50%, הפעם כאמור היא צנחה לשש קליעות ב-18.8 אחוזים. אנתוני בנט (5 מ-8 לשלוש נגד קרשיאקה) יידה 0 מ-6, וכמוהו גם אדם אריאל; גייטס (3 מ-5 בשבוע שעבר) הידרדר ל-1 מ-6.

ורק המאמן מרטינס, אולי מתוך אדיבות של מנצחים, הקריא טקסטים שהיו רלוונטיים ב-2017, אבל נשמעים די תלושים מהמציאות בסוף 2021. "אני מכבד מאוד את הקבוצה שנבנתה בירושלים, ועבורי, היא אחת הפייבוריטיות לזכות בגביע", הפטיר. "לכן, היה חשוב לנו לנצח כאן".

השתתף בהכנת הכתבה: אוהד שוירמן