ביום בו פרצה מלחמת יום הכיפורים שהה גדעון רייס בביתו בקיבוץ גבעת ברנר. רוחות המלחמה הורגשו בכל מדינת ישראל, כמו גם בקיבוץ גבעת ברנר, שרבים מבניו כבר הוזעקו ליחידותיהם הקרביות לתוך הקרבות, בדרום בסיני מול מצרים וברמת הגולן נגד סוריה.
גדעון רייס, כדורסלן מצטיין ונערץ בהפועל גבעת ברנר, ציפה לשידור הטלוויזיה של משחק הכדורסל מאליפות אירופה בברצלונה, בו שיחקה נבחרת ישראל נגד טורקיה. זאביק ויהודה, שני אחיו הבוגרים של גדעון, כבר הוזעקו ליחידותיהם הצבאיות, והוא הוזעק לחטיבת השריון בפיקודו של יוסי פלד ששהתה בירושלים. רייס וחייליו העמיסו את טנקי הצנטוריון הישנים על מובילים ויצאו לרמת הגולן.
רייס, הקצין מגבעת ברנר, אחד מכוכבי קבוצת הכדורסל של הקיבוץ, זכה להערצת פקודיו. הוא היה דמות של מנהיג ומודל לחיקוי. לפני מספר שנים קיימתי עמו שיחת טלפון ארוכה. הוא ישב במשרדו בניו ג'רזי, שם הוא מתגורר משנות ה-80. בשיחה ההיא חזר ודיבר על הקרב ברמת הגולן. "ידענו שמאות טנקים מסתערים לכיוון מדינת ישראל ושהסורים מחזיקים ברוב רמת הגולן", שחזר, "גם האחים שלי גויסו ולחמו בחזית אחרת בדרום. מדינת ישראל הייתה בתוך מלחמה, אבל אני חשבתי על כדורסל ועל הפועל גבעת ברנר".
ביום השלישי של מלחמת יום הכיפורים הוביל רייס את פלוגת טנקי הצנטוריון שבפיקודו, פלוגת "זיזית", לכפר סורי קטן קרוב לתל מסחרה ברמת הגולן. המשימה של הפלוגה הייתה להיאבק נגד טנקים סורים באזור ומול חיילי קומנדו סורים, שהגיעו לכפר בעשרות זחל"מים והיו בדרך פריצה לתוך ישראל. "נכנסנו לתוך הכפר הסורי. טנק הפיקוד שלי עמד צמוד לבית בולט בתוך סמטה. ידענו שהאזור שורץ אנשי קומנדועם טילי סאגר רבים. ראיתי זחל"ם סורי מתקרב לטנק הצנטוריון שלי וחיילים קופצים ומסתערים על הטנק עם טילי סאגר. פתחתי את מכסה הצריח והתחלתי לירות על הקומנדו הסורי המסתער במקלע המוצב בצריח הטנק. טיל נורה לעבר הטנק שלי ופגע באנטנה בחלק האחורי.
"חשתי זעזוע ואיבדתי את ההכרה למשך שניות ארוכות. הקרב שלנו נמשך, וכשפקחתי את העיניים לא ראיתי באחת מהן. הצלחתי לראות שחסרות לי שתי אצבעות ביד ימין. הבוהן הייתה תלויה כאילו היא עומדת ליפול. היה נדמה לי ששורר שקט. לא הרגשתי כאב. יצרתי קשר עם המג"ד שלי אשר נפל בקרב מאוחר יותר וסיפרתי לו על הפציעה. אחרי שניות ארוכות של דממה, אמרתי במכשיר הקשר שאין מה לדאוג, אמשיך לשחק כדורסל כי אני קולע ביד שמאל. אחזור להפועל גבעת ברנר אחרי שננצח את המלחמה הזאת".
את השיחה של רייס ברשת הקשר החטיבתית שמע קצין חטיבתי חבר קיבוץ נען השכן לגבעת ברנר. הוא הבין שמדובר בחברו, זינק על ג'יפ לתוך הכפר והעביר את רייס לטיפול ראשוני בבית חולים שדה, משם הוטס הקצין הפצוע במסוק לבית החולים רמב"ם בחיפה. "כשהתעוררתי מהניתוח , ניצב ליד המיטה ילד חיפאי שלחש לי שהביא לי עיתון חדשות הספורט בו כתוב עלי. הוא הוסיף כי הוא זוכר אותי ממשחק כדורסל של גבעת ברנר נגד הפועל חיפה".
חייו הספורטיביים של רייס לא הסתכמו בכדורסל. הוא היה בנבחרת האתלטיקה של ישראל תחת המאמן גלעד וינגרטן, אלוף ישראל בקפיצה לרוחק עם שיא אישי של 7.23 מטרים, כשאת שיאו של דוד טבק, 7.40 מטרים, לא הצליח לשבור. הוא ניצל את כישוריו האתלטיים במגרש הכדורסל ואהב לשתף פעולה עם בן הקיבוץ אביגדור מוסקוביץ', שעבר מאוחר יותר להפועל רמת גן. "המתפרצת של מוסקוביץ' הייתה מושלמת", הוא נזכר, "אהבתי לרוץ איתו קדימה, לתפוס מקום ולזרוק בניתור. גובהי רק 174 סנטימטר, אבל הניתור שלי היה טוב , הגבוהים של אז התקשו לחסום אותי".
אחרי ששוחרר מבית החולים, קיבל רייס את אות המופת, על גילוי אומץ לב ומנהיגות תוך כדי קרב. תקופת ההחלמה שלו ארכה שנה, בה תפקד חלק מהזמן כמאמן הפועל גבעת ברנר, עד שהתאושש וחזר למגרש. "באימונים הרגשתי טוב, אפילו שאני רואה רק בעין אחת. האצבעות החסרות ביד ימין לא הפריעו לי, כי אני מכדרר וזורק ביד שמאל. משחק החזרה שלי היה נגד מכבי רמת גן באולם שלנו בגבעת ברנר. קלעתי 8 או 12 נקודות, וככל שהזמן חלף השתפרתי, אף על פי ששמרו עלי בלי לעשות חשבון".
רייס שיחק עד סוף שנות ה -70 ופרש אחרי שהקבוצה המאוחדת גבעת ברנר/ נען ירדה לליגה השנייה. בזמן פרישתו מכדורסל הוא היה במקום ה-40 ברשימת הקלעים של כל הזמנים עם 3,855 נקודות, ממוצע של 12.7 נקודות למשחק. רייס ביקר מספר פעמים בישראל, אבל בשנתיים האחרונות לא ביקר פה בגלל הקורונה.
משפחת רייס הייתה משפחה של ספורטאים מפורסמים ונערצים בישראל. האח הבכור זאב, יליד 1936, הוביל את הפועל גבעת ברנר ב-1958 לליגה הלאומית בכדורסל, והיה שחקן דומיננטי בקבוצה במשך 20 שנה עד פרישתו ב-1978. זאביק היה גם מספר שנים אלוף ישראל בקפיצה משולשת ובין הבודדים ששיחקו בשלוש קבוצות בשלושה ענפים נפרדים בעת ובעונה אחת - כדורעף בהפועל נען, כדוריד בהפועל רחובות וכדורסל בהפועל גבעת ברנר, כולם בליגה הלאומית הבכירה. הוא הלך לעולמו ב- 2019.
האח השלישי יהודה, יליד 1939, עסק בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת. יהודה שיחק 15 שנה בהפועל גבעת ברנר ונחשב לקלע מצטיין ממרחק. לפני מספר ימים שוחחתי עמו. "אנחנו עדיין עצובים וכואבים את מותו של אחינו", אמר, "הסיפור של כולנו מוכר כמו מעשהו של גדעון במלחמת יום כיפור 1973, אבל הזמן ממשיך לנוע. השנים חולפות".