את המתנה המוזרה ליום הולדתו ה-36 של סקוט קארסון סיפקה לו ההתאחדות הברזילאית. היא החליטה לדרוש מפיפ"א להפעיל את הסעיף שדורש להשעות את השחקנים שלא שוחררו לנבחרת על ידי מועדוניהם, וכך נסללה כנראה דרכו של השוער השלישי של מנצ'סטר סיטי להופעה משמעותית ראשונה בפרמיירליג אחרי יותר מעשור. הוא צפוי לעמוד בשבת בין הקורות בקרב המסקרן בלסטר, והרגע לו המתין יותר משנתיים יגיע בנסיבות ביזאריות באופן קיצוני.
תיאטרון האבסורד כאן מדהים בלשון המעטה. ביום ראשון פוצצו פקידי משרד הבריאות הברזילאי את המשחק מול ארגנטינה בסאו פאולו כאשר ניסו לעצור ולגרש ארבעה שחקנים של האורחת שהפרו את החוק. לפי התקנות, היו אמורים אמיליאנו מרטינס, כריסטיאן רומרו, ג'ובאני לו צ'לסו ואמי בואנדיה להיכנס לבידוד, כי הם הגיעו למדינה מבריטניה, המוגדרת כמדינה אדומה. אלא שהתקנות המדוברות חלות אך ורק על אלה שאינם אזרחי ברזיל. מנגד, אזרחי המדינה אינם מחוייבים משום מה בבידוד, והברזילאים רצו להכריח את הקבוצות האנגליות לשחררם, על מנת לשתפם על המגרש. האם הנגיף מבדיל ביניהם? לפי ההגיון הברזילאי, התשובה חיובית - והם נחושים לפגוע בכולם, מכל הכיוונים.
לעומת זאת, ליברפול, מנצ'סטר סיטי ואחרות בחרו לא לשחרר את כוכביהם על מנת שלא יצטרכו להיכנס לבידוד עם שובם לאנגליה, כי כל מדינות דרום אמריקה אדומות מאוד. והן צודקות, כמובן. האירוניה המרה היא כי זאק סטפן, שוער המשנה האמריקאי של התכולים, הורשה לחצות את האוקיינוס כדי להשתתף במוקדמות המונדיאל - ונדבק בקורונה. אז עכשיו, הוא אינו זמין עבור פפ גווארדיולה מסיבות בריאותיות, בעוד אדרסון ייעדר מסיבות בירוקרטיות הזויות כי הקבוצה התעקשה לשמור עליו מקורונה. ואם זה המצב, הרי שאור הזרקורים עובר לקארסון.
טכנית, זו לא תהיה הבכורה שלו בליגה במדי סיטי. האירוע המרגש התרחש במחזור האחרון בעונה שעברה, אחרי שהמקום הראשון כבר הובטח. האלופה נסעה לניוקאסל למשחק לפרוטוקול, והמאמן החליט להעניק צ'ופר לאחד השחקנים האהובים ביותר בחדר ההלבשה. כולם חיבקו ועודדו את קארסון לקראת המפגש, וגם אחרי שריקת הסיום - והיתה זו הופעה נהדרת מבחינתו. הוא אמנם ספג שלושה שערים, אבל נשרקו לחובת הקבוצה שני הפנדלים, והוא הדף אחד מהם, אם כי הריבאונד הלך פנימה. לא היתה לו כל אשמה גם בשער הנוסף, וקארסון דווקא הצטיין עם מספר הצלות שסייעו לנצח בתוצאה 3:4.
המשחק הזה נערך 3,645 ימים אחרי הופעתו הקודמת - עשור בדיוק. ב-22 במאי 2011, הוא היה בשער ווסט ברומיץ' שסיימה בתיקו 3:3 בניוקאסל. ב-14 במאי 2021, הוא שב לאותו האיצטדיון כדי לסגור מעגל. והנה לכם האירוניה - ניוקאסל היא קבוצתו האהובה של קארסון. היא הכי קרובה גיאוגרפית למחוז קאמבריה בו גדל בצפון אנגליה, והקבוצה של קווין קיגן שבתה בכל מקרה את ליבו. הוא אף ניסה להתקרב לאקדמיה שלה ונכשל במבדקים. גם זו סגירת מעגל. למעשה, במהלך כל הקריירה של קארסון זימן לו הגורל סגירות מעגלים מגוונות, והוא כבר רגיל להתייחס אליהן עם המון הומור בריא.
קחו, למשל, את העלילה עם פול רובינסון. אחרי שלא הצליח לשכנע את מאמני הנוער של ניוקאסל, חתם קארסון בלידס, הוכיח את עצמו במהרה, ובגיל 18 כבר ערך את הופעת הבכורה בפרמיירליג, כאשר נכנס במקומו של רובינסון שהורחק. באותה עונה, 2003/04, ירדה לידס מוכת החובות, וקארסון היה בין הקורות במשחק האחרון שלה, בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי שנפרדה מהמאמן קלאודיו ראניירי. ז'וזה מוריניו היה אז על הכוונת של רומן אברמוביץ'. כן, קארסון שיחק בליגה האנגלית לפני הגעתו של המיוחד. כשזה קרה, גווארדיולה עדיין היה שחקן פעיל הקטאר, ופיל פודן היה בן שלוש.
שלוש שנים חלפו, וקארסון הועדף על פני רובינסון בשער הנבחרת, במשחק האחרון הגורלי במוקדמות יורו 2008. אנגליה היתה זקוקה לתיקו מול קרואטיה בוומבלי על מנת להעפיל, והמאמן סטיב מקלארן בחר לספסל את שוער טוטנהאם שביצע יותר מדי טעויות במפגשים הקודמים. על הדרך, הוא השאיר בחוץ גם את דייויד בקהאם, אבל את הכותרות הגדולות עשה ההימור הנועז על קארסון - והבחור בן ה-22 פישל כבר בדקות הפתיחה כאשר נתן לבעיטה פשוטה של ניקו קרנצ'אר לחדור פנימה. בקהאם נכנס במחצית, ואנגליה השוותה ל-2:2, אבל קארסון שוב לא הושיע כאשר הקרואטים כבשו בסיום. הפיאסקו המחפיר סיים את דרכו של מקלארן בנבחרת, והגדיר במידה לא מבוטלת את תדמיתו של קארסון. את הכתם הזה הוא לא הצליח למחוק לעולם, ושיחק פעמיים נוספות בלבד במדי אנגליה - האחרונה ב-2011.
אז גם הגיעה לסיום דרכו בליגה האנגלית הבכירה. מהבטחה גדולה הפך קארסון לסוג של פלופ בעיני האוהדים והתקשורת, וניסה להשתקם בבורסאספור הטורקית. משם הוא נדד לוויגן, ואז בילה ארבע עונות לא רעות בדרבי קאונטי, שם פגש לימים - איך לא? - את מקלארן בכבודו ובעצמו. קבלו עוד סגירת מעגל. שיתוף הפעולה הזה פרח בנסיון השני, וקארסון העיד אז: "אני שוער טוב פי 20 מאשר הייתי בצעירותי. אני בכושר הטוב בחיי, כי אני מנוסה יותר. אני יודע שלא צריך לעשות רושם על אף אחד כדי להצליח, ולכן אני טועה פחות". ואולם, על אף שהיה צעיר יחסית במונחי שוער, אף קבוצת פרמיירליג לא הביעה בו עניין - עד שהגיע גווארדיולה.
מנצ'סטר סיטי ייעדה לו מראש את תפקיד השוער השלישי, ולא הסתירה זאת. קארסון, שתמיד השתוקק לשחק על בסיס שבועי, התלבט קלות, אבל הכמיהה להיות חלק מסגל כה נוצץ היתה חזקה מדי. ההשאלה אורגנה, והשוער הפך לסוג של מנטור עבור אדרסון - ובהמשך גם עבור סטפן. כעבור שנתיים, הצהיר פפ: "מחוץ לקבוצה לא יודעים זאת, אבל סקוט הוא מנהיג חשוב עבורנו. הוא מדבר דוגרי, יש לו המון נסיון, הוא שיחק בקבוצות גדולות. הוא אדם נפלא, ואנחנו מאושרים שהוא בחר להיות איתנו". וכאשר תם חוזהו בדרבי, בתום השאלה בת שנתיים, חתם קארסון על חוזה חדש, בין היתר כי לא רצה להסתפק בהופעה בודדת נגד ניוקאסל. הוא רצה יותר.
הוא גם חולם על זכיה נוספת בליגת האלופות. לקראת הגמר האחרון, עלה קארסון לכותרות, כי הוא כבר חווה את החגיגות, כאשר ישב על ספסל ליברפול בגמר המיתולוגי נגד מילאן באיסטנבול ב-2005. גם אז היה קארסון שוער שלישי, אבל התלבש לגמר כי שוער המשנה כריס קירקלנד היה פצוע. הוא קצת התבייש לקבל את המדליה, ואפילו הציע להעניק אותה לחברו שהיה ראוי יותר לתחושתו. בחלוף 16 שנה, הוא חזר למעמד, והגמר אפילו היה אמור להתקיים שוב באיסטנבול. מי יודע, אולי טורקיה היתה מביאה לו מזל פעם נוספת, כי זו היתה סגירת מעגל מושלמת, אבל ההתמודדות הועתקה לפורטו בגלל קורונה, ומנצ'סטר סיטי הפסידה לצ'לסי. העונה הם ינסו שוב, וקארסון שוב יהיה חלק מהמסע. אם הנסיבות יסייעו לו, הוא אפילו ישחק לראשונה מאז 2005.
כי בליגה, כך מסתבר, יומו הגדול מתקרב. "אני רוצה לשחק ולהראות לכולם שאני עדיין יכול לתפקד ברמה הגבוהה ביותר", הצהיר בעונה שעברה האיש שהתרגל להעניק שיעורים לסטפן, וגם לאדרסון. כעת, בזכות הברזילאים, הקורונה והעולם המטורלל, הוא מקבל מתנת יום הולדת. מולו יתייצב קאספר שמייכל, שדווקא התחיל את הקריירה במנצ'סטר סיטי ולא הוערך בה כראוי. גם זו סגירת מעגל, לא?