הדילמה של מאט נייג'י
בסקר שנערך השבוע על ידי FOX ספורט, נשאלו הגולשים מי לדעתם יהיה רוקי ההתקפה של השנה. במקום הראשון זכה ג'סטין פילדס. לא נדיר להמר על קוורטרבק, הרי זו ברירת המחדל בכל הקשור לשחקני התקפה, אבל יש לבחור בקוורטרבק - ויש לבחור בקוורטרבק של שיקגו ברס.
ב-1986 זכו הברס בסופרבול. מאז התחלפו בקבוצה 45 קוורטרבקים פותחים. 45 ב-35 שנה, כמעט קוורטרבק ושליש לעונה. אפילו קבוצות גרועות יותר, למשל דטרויט, הצליחו לייצר יציבות בעמדה. הרבה בדיחות הילכו על המגרש, הרבה בדיחות רצו על הבדיחות. עם פילדס הסיפור אמור להיות שונה. לתוצר האתלטי מאוהיו סטייט יש את כל הנתונים להיות הדבר הבא.
הדילמה כרגע בשיקגו היא האם לזרוק את פילדס היישר למים, או לתת לו קצת זמן חסד. המאמן מאט נייג'י מתכנן לפתוח עם אנדי דלטון הוותיק, שהגיע בחורף מדאלאס. דלטון, בן 34 בעוד חודש, יכול בקלות להמשיך את שושלת הנפלים של סולג'ר פילד, אבל לנייג'י אין כוונה לתת לו את המושכות לתקופה ארוכה מדי, אלא אם ירשים ויוביל את הברס לסדרת ניצחונות. בכל מקרה, המאמן צריך להיזהר, מכיוון שמהלך כזה כבר מעורר בתקשורת חשד ל"כיסוי תחת" במקרה של כישלון.
בלילה שבין ראשון לשני הברס מארחים את לוס אנג'לס ראמס. בהנחה שדלטון אכן יפתח, יהיה מעניין לעקוב אחרי מסלול הקוורטרבקים של הקבוצה, והאמת שגם אחרי המסלול של נייג'י עצמו, שאחרי ששרד בקושי את משרתו בשנה שעברה מסומן כאיש שיושב על הכסא הכי חם ב-NFL.
הראמס הולכים בגדול
הזכרנו את דטרויט וגם את הראמס. השנה יש ללוס אנג'לס קוורטרבק חדש - מת'יו סטאפורד, שאחרי 12 עונות בליונס יפתח בעיר המלאכים.
מהלך הבאתו של סטאפורד בן ה-33 היה הימור לא רע של הראמס. ג'רד גוף מעולם לא נראה כמו הדבר האמיתי, ומאז הסופרבול הנורא ב-2019 רק הלך ודעך. לסטאפורד יש יכולת וניסיון, על אף שהוא לא רגיל ממש לקבוצות מנצחות, והראמס של שון מקוויי שמרו על מאזן חיובי בארבע שנותיו הקודמות של המאמן הצעיר במועדון.
אבל מה אם זה לא יעבוד? מה אם סטאפורד ייכנע לבינוניות שהתקבעה בו בימיו בדטרויט? קו ההתקפה של לוס אנג'לס הוא לא מהמשובחים, ואם הוא לא יצליח להגן על הקוורטרבק צפויה ללוס אנג'לס עונה ארוכה מאוד.
הבעיה של מקוויי היא לא רק ההימור ההתקפי, אלא ההישענות על ההגנה המצוינת, שאשתקד דורגה חמישית ב-NFL. הגנות מתקשות לשמור על יציבות לאורך זמן. יש תופעות כמו טמפה ביי של טוני דאנג'י ואפילו סיאטל של פיט קרול הצליחה לשמר את עצמה בצמרת, אבל הגנות נוטות ליפול בעקבות עזיבת שחקני מפתח, במקרה של הראמס ג'ון ג'ונסון, טרוי היל ומייקל ברוקרס. התלות המוחלטת בארון דונלד האדיר כמעט מתנה את הצלחת כל הראמס בכשירות שלו.
בעוד בצד השני של העיר ימשיך קוורטרבק צעיר, ג'סטין הרברט, אחרי עונת רוקי סנסציונית, להוביל את הצ'ארג'רס, הראמס הימרו על השילוב בין קוורטרבק ותיק למאמן צעיר. ללוס אנג'לס צפוי מאבק לא קל על הבכורה בבית ומקוויי יצטרך להמשיך בעזרת סטאפורד את הקסם שאפיין את עונותיו הראשונות בליגה.
הניסוי של בליצ'יק
2020 הייתה עבור ניו אינגלנד עונת מעבר. הפטריוטס ידעו שההתפכחות מתור הזהב של טום בריידי תהיה כואבת ובחרו להביא את קאם ניוטון המנוסה. הוא החל לא רע, חלה בקורונה ומשם גילה יכולת בינונית, אבל הקבוצה סיימה במאזן 9:7, סביר לכל הדעות נוכח תנאי הפתיחה. חלפה שנה, והציפייה הפעם היא לתוצאות. בפאלו עם ג'וש אלן הופכת לחזקה יותר, גם מיאמי עשתה קולות של קבוצה והדומיננטיות בבית הזה יצאה מהגוש הצפון המזרחי.
אין מהלך יותר ביל בליצ'יקי מזה שעשה מאמן ניו אינגלנד פטריוטס בשבוע שעבר, כשאמר כי המאבק על עמדת הקוורטרבק לא סגור וזמן קצר לאחר מכן שחרר את ניוטון. מי שמתעתד לפתוח בשורות הפטריוטס הוא מאק ג'ונס. וזה מסקרן, כי לאחר 22 שנה בניו אינגלנד, בליצ'יק יטיל לראשונה את יהבו על קוורטרבק רוקי.
מדובר בניסוי מעניין מאוד. היחסים בין בליצ'יק לבריידי לא היו טובים בערוב ימיו של הקוורטרבק במועדון, והמאמן לא מנע את עזיבתו לטמפה ביי. פתיחה עם רוקי יכולה להיות מאתגרת (ראו המקרה בשיקגו), אבל לבליצ'יק אין ממש מה להפסיד. הוא מבחינתו מקבל את המוצר המושלם - שחקן צעיר שהוא יכול לטפח בצלמו ובדמותו. המוניטין שלו מספרים שמוצרים שיצאו מידיו היו מצוינים.
ג'ונס הוא לא פילדס, בוודאי שלא טרבור לורנס, שאם יקיים חצי מהסופרלטיבים שנשפכו עליו ישנה את כל פני ה-AFC דרום ויהפוך את ג'קסונוויל למעצמה. סביב הקוורטרבק של ניו אינגלנד יש הרבה סימני שאלה, אבל צריך לזכור את יכולת המסירה הלא קיימת של ניוטון (8 טאצ'דאונים בלבד באוויר בעונה שעברה), שאולי העידה על כך שימיו כפותח ב-NFL מאחוריו. ג'ונס פחות נייד אבל מוסר הרבה יותר טוב. עם סגל חזק מעט יותר ועם מאמן שתמיד הוציא את המקסימום מהשחקנים, הפטריוטס יכולים להרשות לעצמם לחלום על חזרה לפלייאוף, שנה אחת בלבד לאחר שהחמיצו אותו.
מלכוד ושמו חיסונים
שני דברים מעניינים קרו במהלך חודשי הפגרה ב-NFL. האחד - הגדלת מספר המשחקים ל-17 לכל קבוצה. השני הוא מדיניות החיסונים הנוקשה. 99 אחוז מאנשי הצוות ו-93 אחוז מהשחקנים חוסנו, והיציעים ישובו להיות מלאים.
בעוד ה-NFL חייבה את המאמנים ואנשי הצוות להתחסן, ארגון השחקנים עדיין מערים קשיים. שחקנים רבים התרעמו ועודם מתרעמים על הדרישה לכך שההתחסנות תהיה מנדטורית. "זו החלטה שלי ושל המשפחה שלי", אמר הקוורטרבק של אינדיאנפוליס קרסון וונץ, "אני מכבד החלטות של אחרים ואני מצפה שיכבדו את שלי, זה העולם שאנחנו רוצים לחיות בו".
שחקנים לא מחוסנים ייאלצו לערוך בדיקה יומית ולהיכנס לחמישה ימי בידוד אם יתברר ששהו ליד מאומת. המחוסנים רק ייבדקו פעם בשבוע ללא צורך בבידוד. אלא שהיעדרות של שחקן זה או אחר אינה קריטית. ה-NFL כבר איימה על קבוצות כי "יישאו בהשלכות" אם תהיה התפרצות קורונה בקבוצה, כפי שקרה מספר פעמים בשנה שעברה, כשמשחקים הוזזו מהמועד המקורי.
אחרי שנה עצובה ומאוד לא צפויה, ה-NFL חוזרת למה שתמיד הייתה - ליגת הספורט האטרקטיבית בארה"ב והרווחית ביותר בעולם. כדי לשמר את מעמדה היא נקטה, כהרגלה, במהלכי ברזל. האם המדיניות הנוקשה הזאת תוכיח את עצמה? בקרוב מאוד נדע.