אם תרצו אין זו אגאדה: איך תיראה העונה של הפועל ירושלים?

באו: אלוז' יאו, אונדז'יי באצ'ו, חאמד שולאג'ה, רוסלן ברסקי, גיא חדידה, איהאב שאמי, יהונתן שאבי, אחמד דראושה, ויליאם אגאדה.

עזבו: לידור נקשרי, אוהד רבינוביץ', אדיס צ'קול, מתן שוורץ, מאוריסיו, נועם חפצדי, אביחי וודג'ה, בני פרץ

הפועל ירושלים עשתה את הדברים בצורה שונה מקבוצות שעולות ליגה. בדרך כלל קבוצות כאלה מחליפות את מרבית הסגל ומתאימות אותו לליגת העל, אבל שם נשארו עם אותו הבסיס וחיזקו אותו במקומות הנכונים. ויליאם אגאדה חזר, שחקן מהיר לכנף (שולאג'ה) ברסקי וחדידה באו לקישור ושני בלמים זרים הצטרפו להגנה. ועם כל זאת, נראה שאת הפיק הכי גדול של העונה הקרובה אוהדי הקבוצה חוו כבר במשחקי גביע הטוטו, עם ניצחון בדרבי אחרי 21 שנה ללא מפגשים וקינוח בניצחון בפנדלים על מכבי תל אביב בבלומפילד במשחק הדירוג.

זיו אריה בונה מתחילת הדרך קבוצה שיהיה קשה לשחק נגדה. בסופו של דבר, יש תלות גדולה מאוד בשני הבלמים הזרים החדשים שהצטרפו, יאו ובאצ'ו, שאמורים להחזיק את מרכז ההגנה בעונה כזאת. עדיין, אפשר היה לראות במשחקי גביע הטוטו את התוצאה של סגל שרץ שנים יחד, רעב וחיבור של צוות בדרך לעמידה במטרה. ותכלס, בעונה הזאת הישארות בליגה היא המטרה היחידה וזה התסריט שכל אוהד אדום קונה בעונה הזאת.

בתקציב של הפועל ירושלים, הדברים מאוד נזילים. התלות בוויליאם אגאדה והמספרים שלו גדולה מאוד, והעובדה שאין באמת קשר יצירתי אמיתי מאחוריו גם היא לא תוסיף שקט לאורך העונה. בכל משחק שבו הפועל ירושלים תסתבך, אין לה יותר מדי כלים התקפיים לעשות את השינוי (למרות מה שקרה נגד הפועל תל אביב בגביע הטוטו עם השוויון של אגאדה). היא בנויה יותר מדי על המשחק ההגנתי והטאקטי, ולא מן הנמנע שכדי לשרוד את העונה הזאת היא תצטרך להתחזק בינואר בשחקן או שניים משמעותיים לחלק הקדמי. בשלבים הראשונים של העונה יש המון אדרנלין אחר והתלהבות ושכרון חושים, בעיקר לאחר 21 שנה מחוץ לליגת העל. מתישהו האדרנלין יהיה זהה לשאר הקבוצות. שם יהיה המבחן האמיתי, בעיקר של זיו אריה.

אי יציבות. בעונה שעברה נתנו הירושלמים חצי ראשון מעולה, לאחר מכן הגיעו הנפילה וההסתבכות. גם בעונה הראשונה של הפועל ירושלים בלאומית היא רצה בצמרת ובסוף העונה ירדה. הסנריו הזה חזר על עצמו לאורך השנים - קבוצה שמועמדת לעליה, באיזשהו שלב תמיד באזור ואז נפילה חדה. בליגת העל זה לא יכול לקרות, אחרת זה יסתיים רע.

ויליאם אגאדה. החלוץ לא התלהב לחזור לבירה ובכלל לא רצה להישאר בארץ. הוא רואה את עצמו ברמות גבוהות יותר ורוצה אירופה. באיזשהו מקום אגאדה גם קצת התבלבל - הוא עדיין לא עשה כאן את הקפיצה הנכונה ולא הפגין יכולות שבעקבותיהן אירופה תחכה לו או תשלם עליו דמי העברה ראויים. אגאדה צריך להיות כל העונה עם רגליים על הקרקע, לספק שילוב של מספרים ויכולת, לסחוב את הקבוצה על הגב, להראות שהוא באמת שייך לרמות הגבוהות, אם יעשה את זה, בעונה הבאה הוא יתקדם הלאה. אם לא יעשה את זה או יתבלבל אחרי כמה שערים, לא בטוח שיחכו לו אפילו בליגת העל.

להפועל ירושלים לא יהיה פשוט. היא תיאבק על מקומה בליגה עד הרגע האחרון. יש יותר מדי שחקנים חסרי ניסיון לליגת העל וגם מאמן שמעולם לא היה במאבקים מהסוג שצפויים לה, ולדברים האלה יש מחיר. מצד שני, אנשים במועדון וביציע מגשימים חלומות, נהנים מדרבי וניצחונות, מרגישים שחזרו לחיים. זה שווה את הכול.