בשבועיים שחלפו מאז החזרה מטוקיו אורי ששון בעיקר נח. "חיכיתי לרגע הזה שבו אוכל לעשות דברים אחרים", אומר הג'ודוקא הוותיק. "לנוח, לעשות הרצאות, להתפתח בעוד כמה דברים ובעיקר לקחת קצת פסק זמן מכל הטירוף שעברנו".
היום (רביעי) אורי ששון חוגג יום הולדת 31. מזל אריה אמיתי. המדליה הקבוצתית במשחקים האולימפיים טוקיו 2020 שמה אותו קרוב לגל פרידמן. שניהם הספורטאים האולימפיים הישראלים היחידים שיכולים להתהדר בשתי מדליות אולימפיות.
איך זה מרגיש, הישג כזה?
"מדהים. תחושה אדירה. זה לא סוד שהמדליה האישית מריו הייתה יותר מרגשת. זה היה הרבה יותר עוצמתי עבורי כי זו הייתה תחרות אישית. ברור שהתחרות האישית יותר יוקרתית. אבל עדיין אני מחבק את ההזדמנות שהייתה לי להיות חלק מהיסטוריה בטוקיו עם הנבחרת. אני מרגיש ראוי ועדיין מבחינתי זה לא מתקרב למה שהיה בריו, אבל זה היה מאוד מאוד מרגש שם בטוקיו".
מספיק מרגש כדי שתחשוב על פריז 2024?
"אם השאלה היא האם אני פורש מחר בבוקר, אז התשובה היא חד משמעית לא. אני לא מתכוון לפרוש עכשיו. להגיד לך שאתחרה בוודאות בפריז 2024, אני לא יודע. אני צריך לחזור להתאמן, לראות איך אני מרגיש ומשם לזרום".
אתה בן 31. מה יכריע אם תתחרה בפריז כשתהיה בן 34?
"מה שיכריע זה הרצון מבפנים. אם זה יהיה מספיק חזק שם בפנים, אני אלך על עוד אולימפיאדה. אם ארגיש שעשיתי את שלי, אז לא אהיה בפריז 2024. אחרי ריו היה לי הרבה יותר ברור שאני עושה את טוקיו ביחס למה שאני מרגיש כעת אבל אני ממש לא פורש עכשיו. אני אחזור בעוד כחודש לאימונים".
ויש תחרות באופק?
"אני ממש לא שם. אני בחופש וצריך להתאושש מכל מה שהיה. יכול להיות שאתחרה בעוד כמה חודשים אבל זה יהיה בשיתוף פעולה עם אורן סמדג'ה ופונטי. כרגע יש הרבה אי ודאות ויש הרבה שאלות. זה בסדר גמור".
ירדן ג'רבי פרשה אחרי ריו. אתה המשכת להילחם ומצאת את הניצוץ מחדש. יכול להיות שההחלטה תלויה באיך שתיראה בזירה?
"יכול בהחלט להיות. אולי אקבל את התשובות דרך התחרויות על המזרן. בדבר אחד אני בטוח, אני חוזר לג'ודו ולאימונים כי זה הכול בחיים שלי".
אתה ממש אוהב את הג'ודו? אוהב את הספורט בטירוף?
"ברור. כשאני עולה על המזרן, אני נהנה. אני נהנה להפיל. לאתגר את עצמי. גם אחרי שאפרוש, אעלה על המזרן להתחרות. הג'ודו שומר אותי חד. הוא מפתח אצלי כל הזמן את המחשבה".
בריאיון שעשיתי כאן עם משה פונטי הוא סיפר כמה היה לו חשוב שתעשה רק קרב מכובד מול טדי רינר אחרי שבוע האכזבות שעברתם.
אתה הרי היית האחרון כי המשקל שלך הוא הגבוה ביותר. בסוף הוא היה מאוד מרוצה ממך. עד כמה התבאסת שאתה פותח כבר בקרב הראשון שלך מול רינר האימתני?
"את תוצאות ההגרלה קיבלתי בדרך לאימון כאן בישראל. זה היה אימון אחרון. זה ממש לא עבר לידי. אמרתי: 'וואו איזו הגרלה קיבלתי'. אבל לא לקחתי את זה למקומות רעים, אלא לאתגר גדול שיש לפניי. אחרי האימון ישבתי עם עצמי ואמרתי: 'אורי, מה יש לך להפסיד?'. אמרתי לעצמי שאני יכול לנצח אותו. התמסרתי מאוד לגישה הזו. קיבלתי את ההגרלה בלב שלם כמו חייל שהולך למלחמה. הוא יודע שהוא יכול למות, אבל נותן את הכול. מה שנקרא, מתתי בגבורה".
היית מאוכזב מדברים מסוימים שנכתבו עליך?
"בזמן האולימפיאדה יצא לי לשמוע איך הכפישו אותנו. איך דיברו על אורן. זה כאב. איך אפשר לבטל את מה שעשינו עד היום בכזאת פשטנות? זה כמובן לא השפיע עלי, אבל זה לא צריך להיות ככה. אין לי בעיה עם ביקורת אלא עם הדרך".
זה חלק מהתרבות בישראל, לא?
"כן ולא. אני הולך ברחוב ומסביב רק פירגון ותשומת לב. אין לי רבע תלונה על היחס שאני מקבל ברחוב. אני מקבל חום מכולם ובעיקר מבנק יהב ומהמנכ"ל שאול גלברד שהולכים איתי כבר כמה שנים ואני חייב להודות להם על כך".
מרוויחים משהו מכל תשומת הלב ברחוב?
"זה פותח המון דלתות, אבל זה לא הדבר הכי חשוב בעולם שמכירים אותי. מספיק לי שהמשפחה שלי גאה בי כל כך. אני כל כך נהנה מהמשפחה. מהאחיינים שלי".
כדורגלנים בני 31 כבר נשואים. מה איתך?
"ברגע שזה יגיע, זה יגיע. אני לא מחפש את זה בכוח".
אתה מסכים שהג'ודוקא הטוב בעולם היום הוא קרפאלק הצ'כי?
"יש לו תחרות קשה עם אונו היפני. אונו במשקל עד 73 קילוגרם הוא הפנים של הענף וב-100 פלוס, המשקל שלי, זה ללא ספק קרפאלק. הוא גם מחזיק בשתי מדליות זהב בשני משקלים שונים. הוא מדהים. שניהם הכי טובים שיש ובמשקל שלהם אין להם כמעט תחרות".
תרצה לאמן אחרי שתפרוש?
"לא יודע עדיין. אני אוהב להשפיע על אנשים אז אולי זה יהיה בצורה של הרצאות או באימון. אחליט בעתיד".
במשקל שלך יש מישהו שיירש אותך?
"יש, אבל הוא עדיין לא הביא תוצאות בינלאומיות. סראפין קומפנייץ הוא ספורטאי שיש לו הרבה פוטנציאל. זה הרבה תלוי בו ובמערכת. הוא צעיר ויכול להגיע רחוק".
זו באמת השאלה, האם יש לנו עתודה? יש עתיד לג'ודו לשנת 2028?
"אני חושב שכן. יש את יפתח בדש במשקל של עד 81 קילוגרם. ים וולצ'וק במשקל של עד 60 קילוגרם וכמובן מתן קוקולייב. יש גם את דין גמר שהוא מעולה. גם הוא במשקל עד 81 קילוגרם".
הג'ודו ייתן בראש גם אחרי שהחבורה שלכם תיעלם?
"זה כבר עניין של המערכת. עד כה המערכת תפקדה טוב. היא תדע לייצר אלופים חדשים. גם אם נראה כרגע שיש בור או שאין עומק, אני משוכנע שיידעו לאתר את הספורטאים הבאים".
איך ראית את החבר'ה מההתעמלות שהביאו מדליות זהב אולימפיות? אתה בטח יכול להעריך יותר מכולם את ההישג שלהם.
"ביום התחרות של לינוי אשרם בכיתי. לא מתבייש לספר. ישבתי מול הטלוויזיה ובכיתי. ארטיום ולינוי פרצו תקרת זכוכית. כולם ידעו שהם מסוגלים אבל להביא את זה בענק זה מדהים. התרגשתי מאוד בשבילם. מגיע קרדיט ענק לאיגוד ההתעמלות".
יש מישהו במשלחת לטוקיו שהכי ריגש אותך מעבר למדליסטים?
"אלכס שטילוב מאוד ריגש אותי. הוא חבר ואני מאוד מעריך אותו כספורטאי וכאדם. מאוד מרגש אותי לראות איך הוא שמח בשביל ארטיום. הוא גידל אותו כאילו היה אחיו הצעיר. ספורטאי ענק, דמות שעשה ארבע אולימפיאדות".
אולי אתה מתחבר אליו גם כי השאלה לגביך היא האם תעשה עוד אולימפיאדה כשתהיה בן 34 כמוהו.
"כן, בהחלט. יש בזה משהו. החיבור הזה ביני לבינו הוא מאוד מיוחד".