לפני כמה שבועות, טיילתי עם המשפחה בצפון. אבא, אימא ושני ילדים קטנים - סימנו "וי" על כמה מהחשודים הטבעיים: המושבה בראש פינה, הדרך שחוצה את נהר הירדן ועולה לקצרין, הבניאס. כשהגענו חזרה למרכז בשבת בערב, כולנו הרגשנו ש"ראינו את הצפון". ובכן...
מסתבר שיש לראות ויש לראות, ואת זה גיליתי כשהצטרפתי ממש כמה סופשים אחר כך לטיול עם מועדון החברים של לנד רובר. בגן הצפון, הסמוך לקרית שמונה, התקבצנו חבורה של כ-15 "ג'יפאים" (בסדר, לא נהגתי בשטח, אבל אני לגמרי מחשיב את עצמי כג'יפאי אחרי היום הזה. גם כי המילה הזו נשמעת מעולה), שישה רכבי לנד רובר מדגמים שונים, מדריך אדיר אחד בשם טמיר מחברת "שבילים" המשתפת פעולה עם לנד רובר, והמון מצב רוח טוב - ליום בלתי נשכח.
למה בלתי נשכח? כי חמש דקות מתחילת הנסיעה, בזמן שמכוניות "רגילות" חולפות על הכביש מצד לצד, טמיר נתן את האות וכל הרכבים חתכו שמאלה, לתוך השטח. הקפיצות התחילו ואיתן, הכיף. היכולות של הרכבים האלו פשוט מטורפות והמכוניות כל כך מתקדמות וחכמות, שהן מאפשרות לנהגים "לצמוח" יחד איתן. אתם/ן מתמקצעים ומשתפרים בנהיגה בשטח, והלנד רובר מספק לכם עוד ועוד אפשרויות, פותח עבורכם עוד ועוד מסלולים ושבילים שעל פניו נראים בלתי עבירים.
במקרים רבים, הם באמת בלתי עבירים אם אין לכם רכב צבאי או לחלופין, רכב שטח איכותי במיוחד. ככה למשל "כבשנו את רמת הגולן" בחלק הראשון של הטיול שלנו, החלק העיוני כמו שהוא הוגדר. התחלנו יחסית רגוע, בגבעת האם (על שמה של הנרייטה סאלד), שמספקת נקודת תצפית יפהפייה על עמק החולה וכפי שהסביר טמיר, הייתה גם נקודת המוצא של צה"ל לכיבוש הרמה במלחמת ששת הימים.
אלא שאם אל גבעת האם, בהרבה מאמץ אומנם, הייתי יכול אולי לטפס גם עם הרכב הפרטי שלי, היעד הבא - תל עזזיאת, הוא כבר מקום שחייבים משהו יוצא דופן כדי לכבוש אותו. הדרך מלאה בסלעים ותנאי שטח מאתגרים, ששיירת הלנד רוברים (שהייתה מצוידת במכשירי קשר והקפידה בדבקות על "נוהל שיירה" - כל אחד מוודא שזה שאחריו פנה לכיוון הנכון) צלחה בגבורה. בדרך לתל עזזיאת ממש מרגישים עם הרכבים כמו חלק מהסתערות על המקום וכשמגיעים מגלים פנינה היסטורית ותיירותית שפשוט אין צ'אנס להגיע אליה בצורה רגילה.
בהמשך חיכתה לנו ארוחת בוקר מפנקת בתל פאחר, הלא היא מצפה גולני, אתר מרגש שמספר באמנות את תולדות הקרב האכזרי והמדהים שהתרחש במקום ב-1967, קרב עם אינספור סיפורי גבורה וניצחון גדול שהושג במחיר כבד. לא סתם זה היה המקום שגיבש סופית בין כל משתתפי הטיול וממנו יצאנו לחלק השני של היום: צהריים בין המעיינות הקסומים של הצפון.
בזה אחר זה, בדרכים עקלקלות (כולל סלע ענק ומאתגר במיוחד) הוביל אותנו טמיר ממקור מים אחד לשני ובכל פעם התגובה הייתה דומה: "אני לא מאמין/ה שלא הכרתי את המקום הזה לפני". ממעיין פצפון עם מים שקופים וצוננים בפינה נסתרת, אל סכר הירדינון והבריכה שבו, השוכנים בקיבוץ שמיר ועד טיול במעלה אפיק הנחל עד לעין מיימון, שם אפשר ליהנות מפדיקור בחינם פלוס כמה ביסים קטנים מהדגים. עלינו על בגדי ים וחגגנו את החיים.
אחר כך גם הספקנו לעבור לשלב של "משחקי שטח" - ירידה בסלאלום מגבעה. טמיר הכריז בקשר: "אבנים? אל תדאגו מהאבנים, יש לכם לנד רובר. אתם תרגישו כאילו אתם נוסעים בסלון", ואכן ירדנו בכיף את הדרך הקופצנית עם הנוף המרהיב, מרגישים שאנחנו מינימום בראלי פריס-דקר. וכן, אולי את הארוחה אני אשמור בפעם הבאה לאחרי כל הסיפור הזה.
לקראת סוף היום הארוך והמיוחד הזה, שנמשך מבוקר ועד ערב, כבר הפכנו לחבר'ה, כולל צחוקים באמצעי הקשר ובנקודות העצירה, מלא הסברים מעניינים שמוסיפים לחוויה. התחושה שלי הייתה שגם בפעם הבאה שהג'יפאים ייצאו לדרכים עם מועדון לנד רובר (הלוואי שיזמינו אותי שוב), הם יוכלו לפגוש עוד ועוד ועוד חברים חדשים. כיום יש כבר כ-2,500 חברים במועדון לנד רובר וכל הזמן המשפחה הזו מתרחבת וכך גם מסלולי הטיולים - בלילה, בשטח, ערבי תרבות, טיולי שקיעה וזריחה, מטאורים במצפה רמון, טיולים שעוזרים לג'יפאים חדשים להכיר את הרכבים שלהם, קמפינג, טיולים עם אטרקציות מגוונות ומלהיבות - הכל כדי שחוויית הנהיגה על הרכב שלכם תהיה אידיאלית ותוכלו להגיע למיצוי המקסימלי שלה.
ועוד כמה תמונות לסיום:
איך אמר אביתר בן ישי, המנהל הטכני הארצי של לנד רובר, שהצטרף אלינו לטיול (וכן, הוציא את המחשב אפילו בשטח ועזר לחבר'ה להכיר טוב יותר את הרכבים שלהם. גיבור!): "זה מועדון שמחבר בין כולם. כשאתם קונים לנד רובר, אתם לא קונים רק רכב, אלא דרך חיים. אנחנו מצטרפים לטיולים, כי אנחנו רוצים להיות עם הלקוחות שלנו. זו באמת משפחה".