לא בכל שנה חותם בליגת העל שחקן שכיכב בגמר ליגת האלופות. אולי מדובר בליגת האלופות של אסיה, אך מבחינת דנילו אספרייה, הרכש הקולומביאני החדש של הפועל באר שבע, הייתה זו גאווה עצומה. בנובמבר 2016 הוא היה הדמות המרכזית בניסיונה של אל-עין מהאמירויות לזכות בתואר היוקרתי על חשבון ג'ונבוק הקוריאנית, ולא היה רחוק מתהילה.
במשחק הראשון בקוריאה, העלה אספרייה את אל-עין ליתרון באמצע המחצית השנייה, בבעיטה לחיבורים ברגלו השמאלית החלשה דווקא, אבל המארחת ביצעה מהפך בדקות האחרונות וניצחה 1:2. בגומלין, כאשר עמדה התוצאה על 1:1, הוכשל אספרייה - השחקן המצטיין על המגרש לדעת הפרשנים - ברחבה, ואל-עין היתה אמורה להשוות את התוצאה בסיכום, אבל דוגלאס הברזילאי לקח את הבעיטה במקומו והחמיץ. "היינו ראויים לזכות, אבל לא תמיד היינו מרוכזים, והחלום התנפץ. האכזבה היתה קשה ביותר", סיפר הקיצוני בדיעבד.
המסע לגמר, במהלכו הבקיע אספרייה 4 שערים, הצדיק את הבקשה של המאמן זלטקו דאליץ' להחתימו בתחילת השנה המדוברת. המאמן הקרואטי והנהלת המועדון הסתכסכו עם הכוכב ההולנדי ריאן באבל שנכשל בקדנציה הקצרה באמירויות, והקולומביאני סומן על ידי הבוס כמחליף האידיאלי. "אנחנו לא מחפשים שם גדול, אלא שחקן שיוכל להצטיין ולתרום לנו. עקבתי אחרי אספרייה במשך תקופה, ואני משוכנע שהוא האיש הנכון", הצהיר אז דאליץ'.
ליטקס לובץ' קיבלה תמורתו 2 מיליון יורו, והאוהדים בבולגריה נפרדו בצער ממי שנחשב עד היום לאחד הזרים המבריקים ביותר בתולדות הליגה. עיתונאים וחבריו לקבוצה כינו אותו בצחוק "מסי השחור של בולגריה", בזכות יכולות כדרור יוצאות דופן. אספרייה הגיע לבולגריה כשחקן אלמוני לחלוטין בינואר 2014, והפך תוך שבועות ספורים ללהיט אדיר במונחים המקומיים. שער הבכורה שלו מול ברוייה הובקע במבצע אישי מרהיב, ובאופן כללי שאף הקולומביאני לתת הצגה לקהל בכל משחק. לשיאו הוא הגיע ביולי 2015, כאשר כבש בסלאלום מטריף במשחק הגדול מול האלופה לודוגורץ - הריצה החלה בחלק המגרש שלו, וכל נסיונות היריבים לעצור או להכשיל אותו עלו בתוהו. אספרייה כמעט נפל מספר פעמים, אבל המשיך עד ששם את הכדור ברשת, בדהירה שהזכירה את השער ההיסטורי של דייגו מראדונה מול בלגיה בחצי גמר מונדיאל 86.
אל תפספס
"אספרייה היה אחד החלוצים הטובים ביותר שראינו בבולגריה. הוא חד, מהיר, ומסוגל לעבור כל מגן עם שינויי כיוון מפתיעים. אוהדי ליטקס אהבו אותו מאוד", מספר העיתונאי מטודי שומנוב. הקולומביאני כבש 25 שערים בשנתיים בלובץ', ומטרת המועדון הייתה למכור אותו ברווח נאה בסופו של דבר. הם המתינו להזדמנות הנכונה, ודחו בין היתר את ההצעה של בולוניה, אבל אז הגיעה הקריסה. בדצמבר 2015, ירדו שחקני ליטקס מהמגרש במשחק מול לבסקי סופיה במחאה נגד השופט שהרחיק שני שחקנים במחצית הראשונה, וההתאחדות בחרה להעניש אותה בהורדת ליגה. אספרייה, שהבקיע את שער היתרון באותו ערב, חתום אם כך על הכיבוש האחרון של ליטקס אי פעם בליגה הבכירה. במסגרת מכירת החיסול מיד לאחר מכן, הוא נשלח לאמירויות.
הקולומביאני אהב מאוד את המעבר. הוא הצטרף לאחת הקבוצות הטובות ביותר במפרץ הפרסי, קיבל חוזה מצוין, עבד בשיתוף הפעולה עם מאמן שסמך עליו בעיניים עצומות, והתחבר היטב למנטליות במזרח התיכון. הרי כבר בצעירותו, אי שם ב-2009, הייתה לו הרפתקה קצרה בליגה הקטארית, אותה זכר לטובה. "אני אוהב לגור באיזור הזה", הוא סיפר לתקשורת הקולומביאנית כאשר נשאל אם יש לו שאיפות לחזור לאירופה. "אולי אם תבוא הצעה ממש טובה. בינתיים טוב לי כאן", הוא השיב - והליגה באמירויות באמת התאימה לו כמו כפפה ליד. אספרייה רצה בעיקר ליהנות מכדורגל. מבחינתו, המשחק הוא דרך לבטא את שמחת החיים הקולומביאנית שלו ולגרום הנאה לקהל. אם אפשר לעשות מזה כסף בלי להתאמץ יותר מדי, הרי זה מבורך.
אספרייה הוא קודם כל אמן. הוא ממציא תרגילים חדשים בכל משחק, ואוהב להרגיז את שחקני היריב בכל דרך. הוא מסוגל לעמוד לפתע על הכדור, לביים נפילה כדי לקום מיד בחזרה על רגליו, לחלק מסירות בעקב או בראבונה. הוא גם אשף חגיגות השערים המקוריות - בארסנל יש בין היתר שכיבה על הדשא עם תנועות של תנין שצד טרף, והרמת רגל של כלב משתין. משחק הגנה מעולם לא עניין אותו, הוא עלול להיות אנוכי בנסיונו למשוך את כל תשומת הלב, ויציבות ממש לא אפיינה את הקריירה שלו, אבל כאשר המוזה נחה עליו הוא מספק הצגות נהדרות, וגם מוציא את היריב משיווי משקל. פעם, בספטמבר 2016, הורחק שוער אחרי שהלם באספרייה באגרוף - ואז דרך על ראשו בזעם. מצד שני, גם הקולומביאני ספג לא מעט כרטיסים. ההתגרויות שלו עלולות לעבור את הגבול, והוא לא נתפס כשחקן הוגן במיוחד.
נסיקתו המבטיחה באל-עין נעצרה כאשר דאליץ' עזב את תפקידו בתחילת 2017, מבלי לדעת כי ימונה לימים למאמן קרואטיה ויגיע לגמר גביע העולם. מחליפו זוראן מאמיץ' לא סבל את אספרייה ודרש להיפטר ממנו בהזדמנות הראשונה. קבוצות צמרת טורקיות גילו עניין רב בקולומביאני, והיו גם הצעות מסין, אבל הוא העדיף להישאר במזרח התיכון, הושאל לאל-פייחה, ובהמשך נדד לאל-שבאב ואל-קדסיה. כך נותרה ליטקס לובץ' כקבוצתו האירופית היחידה, לפני המעבר לבאר שבע בגיל 32, ויש שיראו בכך קריירה די מבוזבזת.
מבחינת הכשרון הטהור, אין ספק כי אספרייה היה ראוי לקבל הזדמנות על במה משמעותית, וגם בנבחרת הלאומית. בפועל, אין לו אף משחק בנבחרת קולומביה, במולדתו לא ממש זוכרים אותו, ובאירופה הוא לא מוכר כלל מחוץ לגבולות בולגריה. בבירת הנגב מקבלים שחקן שופע חיוכים עם אופי שובב וסגנון שובב אפילו יותר, אשר מסוגל להכריע משחקים מסוימים לבדו עם פעולות עוצרות נשימה. מאידך, בגילו הנוכחי הוא כבר לא מהיר וזריז כמו בעבר, שיאו מאחוריו, וספק אם אפשר להסתמך על תפוקה יציבה של אספרייה על בסיס שבועי. הוא עשוי לספק כותרות מגוונות מכל הסוגים, ומסוגל להפוך לשחקן המתוקשר ביותר של הקבוצה. בהיעדרו של ז'וזואה, המשבצת הזו בהחלט רלוונטית.