הסאגה עוד רחוקה מסיום, אך כבר בשלב זה ברור כי דרכו של אנטואן גריזמן בברצלונה נקטעה - וספינת הדגל הקטלונית מציגה את עצמה באור גרוטסקי ביותר. הנה לכם מועדון שהשקיע הון עתק של 120 מיליון יורו בכוכב שלא התאים לה מלכתחילה, החתים אותו על שכר מפלצתי שיכול להגיע עם בונוסים לכ-20 מיליון יורו בעונה, המתין כשנה וחצי על מנת שישתלב מקצועית ויחל לספק קבלות על המגרש - ודווקא אז נאלץ להיפטר ממנו בכוח ובהפסד, בנסיון נואש למנוע קטסטרופה פיננסית.
על מנת לרשום מחדש את ליאו מסי שהסכים לקצץ כמחצית משכרו, וכן את שחקני הרכש החדשים הנוספים, חייבת בארסה להעזיב כוכבים עם שכר גבוה מדי - וגריזמן הוא הראשון בתור, במיוחד כאשר עוסמאן דמבלה שוב פצוע, וכשירותו של פיליפה קוטיניו לא ברורה אף היא. הבעיה היא שמדובר בשחקן בן 30 שנמצא בבירור מעבר לשיאו, ומעטים הם המועדונים שמסוגלים לעמוד בדרישותיו הכספיות. כאשר ניסתה ברצלונה לשווק אותו לפרמייר-ליג, היא נתקלה בסירוב מוחלט מצד מנצ'סטר סיטי וצ'לסי, וגם השחקן עצמו ממש לא מתלהב מרעיון המעבר לאנגליה. למעשה, גם העסקה המתגבשת החדשה -החזרתו לאתלטיקו מדריד תמורת סאול - נרקמה בהתחלה מאחורי גבו, והוא לא היה צד בעניין.
אפשר להבין מדוע דייגו סימאונה עשוי לראות את המהלך באור חיובי. סאול, שהיה באנקר בהרכב במערך של צ'ולו במשך כחמש שנים, איבד בעונה האחרונה את המוניטין, נדחק הצידה, ושולב לא פעם באגף בניגוד לרצונו כאשר לא ישב על הספסל. החתמתו של הקשר הפעלתן רודריגו דה פול הארגנטינאי מאודינזה תקטין עוד יותר את סיכוייו לחזור לגדולה במדי הקולצ'ונרוס, וסאול זקוק להתחלה חדשה, אותה ברצלונה בהחלט יכולה לספק. מנגד, גריזמן מכיר היטב את הנפשות הפועלות ואת השיטה, נהנה מיחסים מצוינים עם צ'ולו, ועשוי להוות תגבור משמעותי לסגל בהתקפה, שם נמצאים כעת רק לואיס סוארס, ז'ואאו פליקס ואנחל קוריאה.
מאידך, מבחינת בארסה מדובר בפיאסקו תדמיתי מהדהד נוסף לאוסף. היא רדפה אחרי גריזמן גם אחרי שסירב לה באופן פומבי ומתוקשר ב-2018, הביאה אותו בחלוף שנה בעיתוי לא מוצלח ללא תוכנית עבודה לשילובו, ומצאה את עצמה עם שחקן שלא ממצה את הפוטנציאל כשותפו של מסי. ארנסטו ואלוורדה דחק אותו לאגף, בעוד מחליפו קיקה סטיין שיחרר הצהרה בוטה: "קשה לשלב את גריזמן בלי להפר את האיזון בקבוצה". רק רונאלד קומאן איתר בסופו של דבר את הנוסחה המתבקשת, העניק לצרפתי תפקיד חופשי הרבה יותר - ובמשחקים לא מעטים הזוגיות עם מסי פרחה. כעת, כאשר הוחלט להשאיר את המאמן ההולנדי בתפקידו, ניתן היה למנף את התנופה בעונה הקרובה, אלמלא השיקולים הכלכליים. לכן גם עיתוי העזיבה יהיה אבסורדי, ויש משהו סמלי בכך שמספר המשחקים שלו במדי בלאוגרנה עומד על 99. הוא לא הגיע ל-100 בשום מובן.
מנקודת מבטו של גריזמן, השתלשלות העניינים עצובה אפילו יותר. כאשר צילם את הסרט על "ההחלטה" ובחר בסופו של דבר להישאר באתלטיקו, הוא הרגיז מאוד את כל המעורבים - במיוחד את בארסה לה יועד תפקיד של לוזרית בעלילה. לכן, כאשר הגיע באיחור של שנה בכל זאת, הוא לא התקבל בזרועות פתוחות על ידי האוהדים, בלשון המעטה. הקדנציה שלו בקאמפ נואו לוותה בספקולציות אינסופיות בצהובונים על מערכת יחסים עכורה, לכאורה, עם מסי. גריזמן עצמו הכחיש אותן, אבל גורמים מקורבים אליו, כגון אחיו וסוכנו לשעבר, דווקא תרמו להפצתן. מבחינה מקצועית, הוא לא נהנה עד החודשים האחרונים של העונה החולפת. חמור מכך, הוא לא הגשים את החלום גם בכל הקשור לתארים.
כי אמנם הוא אלוף עולם במדי צרפת, אך אליפויות עדיין אין לו. גריזמן הגיע לאתלטיקו ב-2014, בדיוק אחרי הזכייה באליפות הסנסציונית, ולא הצליח לסייע לסימאונה לשחזר את ההישג ב-5 שנים שהוגדרו כמצוינות מבחינה אישית. המעבר לברצלונה, בעיצומו של משבר מקצועי באתלטיקו, נועד בראש ובראשונה לזכות באליפות - וזה הרגיש כמו משימה טריוויאלית למדי. בפועל, גריזמן שוב הגיע לאלופה מכהנת, ושוב לא תרם לשחזור ההישג. בדיוק להיפך - הוא ראה את לואיס סוארס מגורש לאתלטיקו לפני שנה ומביא לה את הכתר, בעוד הוא נותר רק עם זכיה בגביע הספרדי. ועכשיו, בדיוק כמו לפני 7 שנים, הוא שוב עשוי להצטרף לאתלטיקו כשהיא אלופה. יום המרמיטה בגרסת הכדורגל.
וכמו ב-2014, סיכוייו לסייע לסימאונה להגן על הכתר אינם גבוהים במיוחד. בנוסף, כדאי לזכור כי ניסיונותיהם של חלוצים לחזור לאתלטיקו לא הצליחו בעידן סימאונה. פרננדו טורס, האליל האולטימטיבי, שב מצ'לסי בתחילת 2015 והיה בעיקר שחקן ספסל במשך 3.5 שנים. דייגו קוסטה קיווה לחזור למסלול באתלטיקו אחרי שנזרק מצ'לסי - וגם הוא חווה קדנציה שניה מתסכלת למדי. שניהם נהנו מתמיכת הקהל, כי עזיבתם הראשונית לא נעשתה בטונים צורמים, אלא להיפך. המקרה של גריזמן שונה, ולא כל הקהל ישמח אם יחזור על חשבון סאול - שחקן אהוב ונערץ הרבה יותר בימים אלה.
בסופו של דבר, המהלך הזה עשוי להיות בעייתי מאוד מבחינת ברצלונה וגריזמן, אך נכון לעכשיו נראה כי אין להם ברירה, כי ההנהלה הקודמת של בארסה לא הותירה לנוכחית אלטרנטיבה ראויה.