"ראיתי את לברון ג'יימס מצולם עם גביע האליפות ביד אחת, ועם גביע ה-MVP ביד השנייה", אמר לי יאניס אנטטוקומפו, כשנפגשנו לפני שלוש שנים, ועיניו נצצו. "זה החלום הגדול שלי. זה מה שאני רוצה גם לעצמי. אני רוצה להביא אליפות למילווקי, זה מגיע לעיר הזאת, ולהרגיש שהעולם בידיים שלי. להביט למעלה ולדעת - עשיתי את זה. זה יהיה מדהים".
זמן קצר לפני אותו ריאיון, ביוני 2018, גולדן סטייט זכתה באליפות בתום ניצחון בסדרת הגמר על קליבלנד. יאניס צפה - והשתגע. "קינאתי, בן אדם", הודה. "סטף קרי, קווין דוראנט, כל החבר'ה האלה ראויים לזכות באליפות, אבל אני מסתכל על שחקנים אחרים שיש להם טבעות, ורוצה שגם לי תהיה אחת. ככה אני יודע שנועדתי לגדולות בליגה הזאת. כשאתה רואה את זה וכואב לך בלב, ואתה רוצה אליפות משלך, אתה יודע שאתה תשיג אליפות. אני לא אעצור עד שאשיג אותה".
הבוקר (רביעי) זה קרה, וה"גריק פריק" הגשים את חלום חייו. בניגוד לשנתיים הקודמות הוא לא הוכתר לשחקן העונה, אבל כמו לברון בעונה שעברה, הוא נבחר ל-MVP של סדרת הגמר - עם שורה מפלצתית של 35.1 נקודות (50 במשחק האחרון) ו-13.1 ריבאונדים - וזכה בטבעת אליפות ראשונה עם מילווקי באקס.
בגיל 26 הוא כבר מחזיק בשיא ייחודי, שאפילו קינג ג'יימס לא אחז בו: הוא השלישי בהיסטוריה, אחרי מייקל ג'ורדן והאקים אולג'וואן, שהוכתר למצטיין של העונה ושל הגמר ולשחקן ההגנה של ה-NBA.
העולם, כפי שאמר, בידיו.
אנטטוקומפו אירח אותי באתונה, באולם "קלסטרו גימנסטיריו זוגראפו", שבו החל את דרכו ככדורסלן אלמוני במדי פילאתליטיקוס מליגת המשנה של יוון. "המאמן שלי, כאן בקבוצה הזו (טאקיס זיבאס), תמיד אמר לי כשהייתי קטן, בן 16 או 17, 'אתה צריך ללכת ל-NBA, אתה צריך ללכת ל-NBA, אל תמעיט בערכך".
- והאמנת לו?
"אמרתי לו שהוא משוגע, זה מה שעניתי לו. אבל לאט לאט התחלתי לחשוב לעצמי, אולי אני יכול? אולי באמת אני יכול? כל יום עבדתי קשה, עשיתי מה שאמר לי, והחלום הפך למציאות. זה מדהים. לא האמנתי שאלך ברחוב ואנשים יצעקו 'יאניס, יאניס' וישתגעו. זה כמעט כמו ג'סטין ביבר פיבר.
"כשעברתי למילווקי, הבטחתי לטאקיס שתמיד אחזור לכאן. בכל פעם שאני מגיע הביתה, אני בא לאולם הזה וחש צמרמורת. זה גורם לי להעריך את מה שיש לי בחיים. התחלתי למטה ועכשיו אני למעלה. כמו שאתה הולך לכנסייה ונכנס בשקט, מלא כבוד, כך בשבילי המקום הזה קדוש. זה המקום שבו גדלתי, ושתמיד אשוב אליו".
- אתה יודע שכל שיחה עליך עם אנשי כדורסל מתחילה בשאלה "מתי הבנת שיש ביאניס משהו מיוחד?". אז אני חייב לשאול אותך: מתי אתה הבנת שיש בך משהו מיוחד?
"תמיד רציתי להיות כדורסלן, לא רק להרוויח כסף או להיות מפורסם. רציתי לשחק כי זה מה שאני אוהב לעשות. רציתי למצוא דרך לעזור למשפחה שלי. מעולם לא דמיינתי שזה מה שיהיה. לא דמיינתי שאהיה אחד מחמשת או ששת השחקנים הטובים ב-NBA. בהתחלה כל מה שרציתי היה להפוך לשחקן, אחר כך דמיינתי את עצמי מגיע לאירופה, אולי ליורוליג.
"כשהתחילה ההתעניינות ב-NBA, אמרתי לעצמי שזה יהיה נהדר להגיע לשם ולשרוד כמה שנים. רק אחרי שהגעתי לארה"ב, וכבר שיחקתי במילווקי והתחלתי להצליח, הבנתי שזה יכול ללכת לכיוונים אחרים. אני מסתכל מסביב ורואה שכל הכוכבים הגדולים, כמו סטף, ו-KD, ולברון, וג'יימס הארדן, כבר בני 30-29, ואני רק בן 23 [באותם ימים]. אני יודע שיש לי עוד לאן לגדול ולהתפתח".
במהלך השיחה סיפר אנטטוקומפו על הילדות הקשה שחווה מתחת לקו העוני. "הלכתי אתמול ברחוב, והיה בחור שמוכר שעונים, כמו שאני מכרתי. הוא שאל אותי 'אתה רוצה רולקס, אתה רוצה רולקס?' ועניתי לו 'זה אמיתי?', אז הוא אמר לי: 'קדימה יאניס, אתה עשית את העבודה שלי. אתה יודע שזה זיוף, אבל זה כמעט כמו האמיתי'.
"כשאני רואה אנשים שאני יכול לעזור להם, אני מנסה, כי אני יודע איך הם מרגישים. אני יודע כמה קשה להישאר בשמש שמונה שעות בניסיון למכור פריט אחד או שניים, רק כדי שיהיה לך מה לאכול באותו יום. לפעמים אני עובר ברחוב ורואה ילד בן 15 מוכר משקפי שמש. אני לא צריך משקפי שמש. אני לעולם לא מרכיב משקפי שמש. אבל אני קונה זוג או שניים מהילד, רק כדי לעזור לו, ואז ממשיך ללכת ונותן אותם למישהו אחר".
ומה לגבי שם משפחתו? יאניס סיפר כי יש שלוש גרסאות שונות לבטא אותו. "בניגרית אומרים אדטוקומבו, ביוונית זה אדטוקובו והאמריקאים אומרים אנטטוקומפו. אני כבר פשוט מציג את עצמי כאנטטוקומפו. הדרך הכי מוזרה שבה כינו אותי היא 'אנטקונופיו'. קונופיו בניגרית זה יתוש"...
עד היום יש לו קשר מיוחד עם סופוקליס שחורצאניטיס, והוא מספר כיצד כוכב מכבי תל אביב לשעבר אימץ אותו ואת משפחתו. "כשהייתי בן 15 התאמנתי עם סופו. אני באתי מהתחתית, והוא היה בטופ. הוא ראה אותי ברחוב, ואחי הגדול מצא דרך לתקשר איתו. הוא לקח אותנו, עזר לנו ולימד אותנו מה צריך לעשות כדי להיות מקצוענים. הוא סייע למשפחה שלנו, ואף אחד לא ידע מזה.
"הוא לא ידע שאני אגיע ל-NBA, לא היה לו אכפת. הוא אמר: 'אתם רוצים להשתפר, אתם רעבים להפוך לשחקני כדורסל? אני אעזור לכם'. והוא מעולם לא ביקש שום דבר בחזרה. סופו אדם נהדר. הוא עזר להורים שלי, ניסה למצוא לאבא שלי עבודה. בכל פעם שאני רואה אותו, יש לי דמעות בעיניים. אני מרגיש כאילו הוא אחי הגדול".