ג'אנלואיג'י דונארומה
במשחקים מסוימים היה היורש של ג'יג'י בופון כמעט מובטל בגלל המשחק המופתי של ההגנה הכחולה, אבל עשה את העבודה בצורה פנטסטית כאשר נדרש לכך, והיה הגיבור הגדול בנצחונות של איטליה בפנדלים בחצי הגמר ובגמר. תואר השחקן המצטיין של הטורניר אולי קצת מוגזם, אבל יש לו קייס מצוין להיות השוער המצטיין - על אף שיש מועמדים שהיו עסוקים הרבה יותר והפגינו יכולות פנומנליות. איש לא יכול היה להתלונן אם קאספר שמייכל או יאן זומר היו מקבלים את האפודה הראשונה בנבחרת הטורניר.
וזו, אגב, הנבחרת הרשמית של אופ"א
קייל ווקר
כוכב מנצ'סטר סיטי השלים 600 דקות בטורניר וביצע במהלכן עבירה אחת בלבד - נתון מדהים עבור שחקן הגנה. גארת' סאות'גייט השתמש בו הן כמגן ברביעיה אחורית והן כבלם, ובשני התפקידים ביצע ווקר את המשימות באופן קרוב לשלמות. בתחילת הטורניר, היה מאבק איתנים על המקום בהרכב בין מגנים ימניים, אבל ווקר הפך לבאנקר האולטימטיבי. כמעט ולא מדברים עליו בתקשורת כי התרגלו להצטיינותו, והוא עושה את המוטל עליו בשקט תעשייתי. הוא היה, ללא ספק, המגן הטוב ביותר באליפות, ואנגליה ספגה פעמיים בלבד.
לאונרדו בונוצ'י
בלם יובנטוס היה אחד המצטיינים ביורו 2016, כולל הבישול היפה בטורניר לעמנואלה ג'אקריני מול בלגיה. הפעם, יש שיטענו כי הוא ראוי לפרס השחקן הטוב ביותר ביורו 2020. בונוצ'י הנהיג את העורף האיטלקי לצד חברו הנפלא ג'ורג'ו קייליני, וגם בלעדיו כאשר הקפטן היה פצוע. גם הפעם הוא סייע בניהול המשחק במסירות מדויקות, ואז הוסיף למאזנו את שער השיוויון היקר בגמר, אשר בלעדיו היתה עלולה איטליה להחמיץ את הכתר. גם בגיל 34, בונוצ'י הוא אחד הבלמים הטובים בתבל.
סימון קיאר
קייליני היה יכול להיות בחירה ראויה מאוד עם בונוצ'י, אבל הוא החמיץ כמעט 3 משחקים בגלל פציעה, ואולי יש מועמד הולם אפילו יותר. סימון קיאר היה המנהיג והקפטן מאחורי המסע הקסום של דנמרק, אשר חשיבותו עבור הנבחרת האמירה עוד יותר בעקבות דום הלב של כריסטיאן אריקסן בתחילת הטורניר. בלם מילאן זכה לשבחים על התנהלותו במהלך האירוע הטרגי, והצטיין בכל משחק מאז - עד שכבש שער עצמי חסר מזל בחצי הגמר נגד אנגליה.
לוק שואו
המגן השמאלי הוא משבצת עם מצטיינים רבים בטורניר - במיוחד אם סופרים שחקני אגף במערך 2-5-3 כמו טורגן הזאר הבלגי. לאונרדו ספינאצולה היה אדיר במדי איטליה עד הפציעה הקשה ברבע הגמר, יואקים מיילה היה פנטסטי לא פחות במדי דנמרק - ותרם שני שערים ואת אחד הבישולים היפים של היורו. ובכל זאת, לוק שואו צריך לקחת. באופן ביזארי, הוא הושאר על הספסל במחזור הפתיחה לטובת קיראן טריפייר ששובץ משמאל, אך לאחר מכן הבין סאות'גייט עד כמה חשיבותו של מגן מנצ'סטר יונייטד גדולה. האיש שכמעט ולא שיחק בנבחרת במשך שנים סיפק משחק נטול טעויות בעורף, בישל את שער היתרון בשמינית הגמר מול גרמניה, סיפק שני אסיסטים ברבע הגמר, ואז גם הבקיע בגמר - שערו הרביעי בלבד בכל הקריירה. טורניר עצום בכל קנה מידה.
ז'ורז'יניו
איטליה לא יכולה לתפקד ללא הנווט השקט שהיה בטורניר הנוכחי יותר בוסקטס מבוסקטס עצמו. המאסטרו של צ'לסי, שזכה בליגת האלופות ובאליפות אירופה באותה שנה, רץ יותר מכולם (86 ק"מ), השלים יותר מסירות מכולם (למעט אמריק לאפורט הספרדי), חילץ יותר כדורים מכולם, ונשאר על המגרש בגמר למרות שנפצע בשלהי המחצית הראשונה - פשוט כי אי אפשר לדמיין את האלופה הטריה בלעדיו. ז'ורז'יניו גם בעט את הפנדל החמישי בדו קרב בחצי הגמר ובגמר - וההחמצה מול אנגליה היתה עלולה להיות טרגית. למזלו. היא כבר לא רלוונטית.
פייר-אמיל הויביירג
הארי קיין היה צפוי להיות השחקן המצטיין של טוטנהאם הקיץ. במקום זאת, הלוחם הדני לוקח את התואר בקלות - והוא גם אחד הקשרים הטובים ביותר באליפות כולה. הויביירג היה סלע איתן במרכז המגרש, ומשימתו העיקרית היתה הגנתית, אבל הוא מצא זמן גם לנהל את ההתקפות בהיעדרו של אריקסן, לארגן 3 בישולים, ואפילו לכדרר הרבה יותר מהמתוכנן. הוא לא החמיץ דקה בטורניר, נתן פייט פנטסטי לאנגליה בחצי הגמר, וערכו עולה בהתמדה. גם מרקו וראטי שהיה אדיר עבור איטליה מאז החלים מפציעה, וקלווין פיליפס שהתגלה כהברקה פנטסטית בקישור האנגלי, יכולים לטעון למקום בנבחרת הטורניר.
פדרי
איטליה שלטה במרכז המגרש בכל משחקיה, פרט להתמודדות מול ספרד בחצי הגמר. האדומים נהנו מאחוזי החזקת כדור מרשימים באופן קבוע, אך חלק ניכר מהמסירות שלה היו לאורך ואחורה. פדרי בלט בנטיה לחפש פתרונות יצירתיים, והפך באופן סנסציוני לסוג של מנהיג בנבחרת בגיל 18 בלבד, אחרי עונה אחת בליגה הבכירה במדי ברצלונה. הוא נבחר בצדק רב לשחקן הצעיר המצטיין של הטורניר, שמר על קור רוח יוצא דופן, ולא איבד אותו אפילו אחרי השער העצמי הביזארי שכבש בשמינית הגמר מול קרואטיה. נגד האיטלקים, הוא דייק בכל מסירותיו ב-90 דקות - נתון חסר תקדים בטורניר. בספרד משווים את סגנונו לאנדרס אינייסטה, ומנבאים לו עתיד מזהיר.
אמיל פורסברג
אלגנטי, יעיל, קטלני - פורסברג עשה בטורניר הזה הכל עבור שבדיה, והתעלה על עצמו גם בהשוואה למונדיאל החיובי ברוסיה ב-2018. פורסברג לא רק הבקיע 4 שערים ב-4 משחקים. כוכב לייפציג הותיר טעם של עוד כמעט בכל נגיעה בכדור, ואיתר שטחים פנויים בתנועה חכמה. בשמינית הגמר מול אוקראינה, כבש פורסברג את שער השיוויון, ואז כמעט הכריע את המשחק לבדו עם שני כדורים לעמוד במחצית השניה. שבדיה היתה ראויה לנצח, והיה מעניין מאוד לראות אותו (וגם את אלכסנדר איסקר ואת דיאן קולוסבסקי) נגד אנגליה ברבע הגמר. אפשר היה לבחור את פדריקו קייזה שכבש שני שערים קריטיים עבור האיטלקים, אבל השבדי היה קצת יציב יותר ומהנה יותר.
ראחים סטרלינג
אנגליה הגיעה לגמר למרות משחק זהיר ומבוקר מאוד, בעוד קיין התקשה למצות את הפוטנציאל ברוב המשחקים. בעוד רוב השחקנים היצירתיים סופסלו, הוטלה משימת ההבקעה על כתפיו של סטרלינג, שהגיע לכאורה ליורו בכושר ירוד ויבלה חודשים על הספסל במנצ'סטר סיטי. רענן ורעב, הוא היה הרוח החיה מאחורי רוב המהלכים ההתקפיים החיוביים של שלושת האריות, כבש את שערי הנצחון על קרואטיה וצ'כיה בשלב הבתים, והכניע גם את גרמניה בשמינית הגמר. הוא בישל את השער הראשון ברבע הגמר, גרם לקיאר לכבוש שער עצמי בחצי הגמר - ואז גם ניצח את הקרב מול דנמרק בהארכה כאשר זכה בפנדל מפוקפק במיוחד. בכל הקשור להתקפה, סטרלינג היה השחקן הטוב ביותר של אנגליה בפער עצום, בניגוד מוחלט לציפיות לפני היורו.
פטריק שיק
שער הטורניר- יש. מלכות השערים לצד כריסטיאנו רונאלדו עם 5 כיבושים (ופנדל אחד בלבד לעומת 3 של הפורטוגלי) - יש. שיק הישווה את המאזן של מילאן בארוש ביורו 2004, ועשה זאת בסטייל, עם אחוז ניצול הזדמנויות גבוה. בקרב חלוצים מרכזיים, רק קארים בנזמה יכול לתת לו פייט על המקום בנבחרת הטורניר, והסקורר של לברקוזן לוקח את זה פשוט כי הביצוע מחצי מגרש מול הסקוטים היה עוצר נשימה.