במהלך העונה החולפת עשו האחים איציק ושרון ניסנוב מהלך פחות הגיוני מבחינתם ובכלל, כזה שנוגד לחלוטין את התפישה הניהולית שלהם. המהלך היה, פשוטו כמשמעו, לא לעשות מהלך. כל הקולות ששמעו, בין אם בסביבתם ובין אם בראשם שלהם, קראו להם לפטר את ניר קלינגר. הפועל תל אביב הייתה בסיבוב הראשון לא רק הקבוצה הכי חלשה בליגת העל, אלא אחת הגרועות בשתי הליגות הבכירות. האינטואיציה, ולא רק שלהם אלא גם של רבים וטובים אחרים, הייתה להיפרד מהמאמן.
קלינגר לא רק נשאר, הוא גם קיבל צ'ק וסל קניות צנוע, אותו הוא מילא במצרכים הדרושים. דן איינבינדר, בן ביטון, שלומי אזולאי, לידור כהן וגם אופק ביטון, שחקן עם אופק (סטגדיש) - כולם שחקנים עם עבר בליגת העל, של חלקם מפואר יותר, של אחרים פחות, אבל החיזוק הזה הספיק ליותר מ-50 אחוזי הצלחה במחצית השנייה של העונה. לו רק שניים מהם היו גם פותחים אותה, ייתכן שזה היה מספיק לפלייאוף עליון.
קיץ הוא בדרך כלל זמן של ייאוש בהפועל תל אביב, תקופה של "אין כסף". שחקנים הולכים לקבוצות אחרות והפועל תל אביב מסתפקת בשאריות. כבר מזמן הפנימו שם שהם לא נמנים עם הצמרת האטרקטיבית, אבל מעולם לא השלימו עם העובדה שהם אפילו לא בדרג הביקושים השני של שחקנים חופשיים. חלון ינואר שינה משהו בתודעה, משני הצדדים. הפועל תל אביב הבינה שיש דרך לא יקרה להתחזק. השחקנים, מצידם, גילו שיש להם מוצא אם דברים לא מסתדרים בקבוצות אחרות. עם איינבינדר זה לקח חמישה חודשים בגלל עניינים פרוצדורליים, אם נקרא לזה כך בעדינות, עם קבוצתו הקודמת. עם עידן ורד זה לקח שבועיים. בנוסף, עמודי תווך ותיקים נשארים, הסימנים מראים שעוד רכש יגיע. אחרי שנים של שכונתיות יתר, פתאום הפועל תל אביב חוזרת להיות מועדון לגיטימי.
באופן אירוני ולא מודע, מי שתרם יותר מכל לשינוי הזה בהפועל תל אביב הוא משה חוגג. ההתנהלות הנבונה של הפועל תל אביב מול ורד היא תוצר של ההתנסות הקודמת עם איינבינדר. אופיר סער כתב כאן כי איינבינדר לא היה מעלה בדעתו להגיע למתחם חודורוב, אבל הנסיבות דחפו אותו לשם ובהתאם לכך גם את ורד. חוסר הכבוד שגילה חוגג כלפי שניים מעמודי התווך של הקבוצה, ברמה החברתית לבטח אם לא גם במקצועית, דחף אותם לידיים האדומות.
וזו הבעיה המרכזית כיום של חוגג: במו ידיו והתנהלותו הוא לא רק הזיק לבית"ר ירושלים, הוא גם נתן דחיפה למעלה להפועל תל אביב. לקח שני מועדונים, את האחד הוריד ואת השני הרים. הצרה היא שהמועדון ששודרג הוא לא המועדון שלו. מחלקת הנוער הדלילה תתקשה להשביח סוסי מרוץ. הסוסים הוותיקים עזבו, האורוות בבית"ר ירושלים התרוקנו. הקבוצה נראית, בשלב זה, דלילה במיוחד בנכסים ומוכנה לאחת העונות הקשות שלה בשני העשורים האחרונים. דשא לא ממש צומח שם. בבית"ר, בסגל הנוכחי, ישנם שחקנים חתומים ב-15 מיליון שקל בשל טעויות של חוגג. בהפועל תל אביב, אחרי שייסגר הסגל, שכר השחקנים לא יעלו על 14 מיליון שקל. נבנית שם קבוצה שתאיים על הפלייאוף העליון בואך כרטיס לאירופה. בית"ר בסגל הזה לא תשרוד בליגה, וזה עוד לפני שדיברנו על מחלקת הנוער המצוינת במתחם חודורוב.
לא שהפועל תל אביב חפה מבעיות. בל נשכח את ההתנהלות של הניסנובים שפגעה בעבר בכל כך הרבה אנשים טובים שעברו שם, וצריך לזכור גם שהאיום המשפטי מפיפ"א, זה שיכול להוריד את הפועל תל אביב ליגה אחת או יותר, עדיין מרחף. זה לא מודל ניהול שמופיע במצגות של וורן באפט. ועדיין, נראה שאחרי שנים של דעיכה יש שם תפיסה מעט שונה ותובנות שמסייעות להחלמה.
האחים ניסנוב בחרו שלא להיכנס להרפתקאות כלכליות ובכל זאת לבנות, על הנייר, קבוצה לא רעה בכלל. הם יוצאים גדולים בכסף הקטן. לפחות מאז תחילת 2021 הם כבר לא האחים ניסנוב של פעם, אלה שהפכו לשם נרדף לניהול גרוע וכושל, אבל בליגת העל אין ואקום, תמיד יהיה מי שייכנס לנעליך. ברוך הבא, משה חוגג, תתכבד לקבל את תואר החלטוריסט של הליגה.