מכבי חיפה חגגה ביום ראשון אליפות ראשונה לאחר עשור, אבל הערב (רביעי, 20:30) הכדורגל הישראלי יגיע לפסגה נוספת, כזו שתסיים סופית את עונת 2020/21 ומהווה ציון דרך היסטורי: גמר גביע בין מכבי להפועל תל אביב.
מכבי והפועל תל אביב הן שתי הקבוצות שזכו הכי הרבה פעמים במפעל הגביע, 23 פעמים עשו זאת הצהובים (17 מקום המדינה) ו-16 הנפות יש לאדומים (10 מקום המדינה), אבל מפגשים ביניהן בגמר זהו מחזה מאוד לא שכיח. נכון שהן נפגשו ב-20 שנה האחרונות בחצי הגמר (2001) וגם ב-2009 בשמינית, אבל הגמר האחרון בין השתיים היה ב-1994 והסתיים בניצחון צהוב. המפגש הראשון בין מכבי להפועל ת"א בגמר גביע על אדמת ישראל קרה אי שם ב-1933 והגיע הזמן להכיר את הסיפור מאחורי אותו גמר היסטורי.
מפעל הגביע מתקיים מאז שנת 1928, אבל השינוי הגדול נרשם ב-1933. עד אז נערכו המשחקים בהשתתפות הקבוצות הבריטיות החזקות, אלא שלפני 88 שנה נפל דבר. הסיבה? הגמר של 1932 בין הפועל חיפה לקבוצת המשטרה הבריטית פוצץ על ידי שחקני הפועל חיפה בטענה לקיפוח מצד השופט האנגלי. בתגובה, ההתאחדות לכדורגל, יחד עם נציגה הבריטי, החליטו כי הקבוצות הבריטיות לא ישתתפו במשחקי הגביע 1933 - למעשה המהדורה הראשונה של המפעל בהשתתפות קבוצות ישראליות בלבד.
כך גם נסללה הדרך לדרבי תל אביבי ראשון בגמר. בשלב רבע הגמר של 1933 הביסה הפועל תל אביב 0:9 את הפועל רחובות, ואילו מכבי תל אביב הייתה מעורבת בדרמה גדולה כשאירחה במגרשה בשכונת התקווה את מכבי חשמונאים ירושלים, משחק בו הובילה האורחת 2:3, אלא שהשופט עצר את המשחק בשל החשיכה שירדה על המגרש, החליט לקיים משחק חוזר ואותו ניצחה מכבי ת"א. ליתר דיוק, היא הובילה 0:1 משער של אריה זליבנסקי, המשחק שוב פוצץ (הפעם בעקבות התפרעות של שחקני ירושלים שהחליטו לרדת מהמגרש) וכך ניצחה מכבי ת"א 0:3 טכני בדרך לשלב הבא.
בחצי הגמר הפועל תל אביב שוב ניצחה בקלילות, הפעם 2:5 את הפועל חיפה משלושער של משה זימון וצמד נאה של אמנון חרל"פ ובחצי הגמר השני הצליחה מכבי תל אביב לסלק מהדרך את מכבי פתח תקוה עם 2:6 משכנע. כך, לשמחת כולם, נקבע דרבי ראשון בגמר גביע שנערך במגרשה של מכבי "אבשלום" פתח תקוה ברחוב שטמפפר, שהוקם ב-1927 ועליו התקיימו אז משחקים מרכזיים רבים.
ב-10 ביוני 1933 התקיים הגמר ההיסטורי, בנוכחותם 6,000 אוהדים שמהם רבים חיילי הצבא הבריטי ששירתו בבסיסים סביב פתח תקוה. מכבי ת"א עלתה בהרכב עם נעים מזרחי, דוד וינברג, אברהם רזניק, משה בק, יעקב זליבנסקי, מנחם חרש, בן ציון אפשטיין, מרדכי פצ'נובסקי, שמואל בכר, אמרה יעקבי ואריה זליבנסקי. מנגד, בהרכב הפועל תל אביב עלו וילי ברגר, אברהם בית הלוי, משה כבשנה, זלמן פרידמן, יוחנן סוקניק, שלמה פוליאקוב, יעקב ריקלין, משה זימון, אמנון חרל"פ, מוסטה פוליאקוב ואברהם נודלמן.
מכבי תל אביב בחרה זכתה בהגרלה ובחרה לתקוף בחלק בו הייתה ירידה קלה במגרש, כשהשמש בגב שחקניה. כבר בפתיחה נרשמו אירועים ליד השערים. שני השוערים, נעים מזרחי שהגיע למכבי ת"א ממכבי פ"ת ו-וילי ברגר שהיה השוער המצטיין באותה תקופה בארץ ישראל, מנעו בעצירות טובות הבקעת שערים במחצית הראשונה שהסתיימה ללא שערים.
הסכר נפרץ בדקה ה-66, אז קשר הפועל אמנון חרל"פ הוכשל בפראות בתוך רחבת העונשין על ידי משה בק. מלך הפנדלים יוחנן סוקניק ניגש לבעוט, הבעיטה הלכה לצד שמאל, לשם זינק נעים מזרחי אשר קלט את הכדור בזינוק מצוין. יש לציין שזה היה הפנדל היחיד אותו החטיא סוקניק בקריירה שלו. לאחר מכן החמיץ גם שמואל בכר, אבא של ניסים בכר, יו"ר ארגון המאמנים הנוכחי, כדורגלן ומאמן עבר מפורסם, שנגח למשקוף.
המתח אצל מחנות האוהדים גבר, כולם היו על הרגליים וכך נכתב על המהלך הדרמטי האחרון במשחק: "כשנותרו שניות ספורות לתום המשחק, הקהל המתוח קם על רגליו בחוסר נחת. לפתע פתאום, הגיח המקשר השמאלי של מכבי אמרה יעקבי, דק הגזרה, שתוך כדרור ארוך מחצי המגרש בעט מחוץ לרחבת העונשין לתוך רשתו של שוער הפועל, וילי ברגר. זה היה כדור פתאומי ומהיר. ברגר לא הספיק להוציא את הכדור מהרשת, השופט נתן את האות לסיום המשחק והגביע הארץ ישראלי למכבי תל אביב".
כאמור, מכבי תל אביב ניצחה 0:1 את הפועל תל אביב משער בדקה ה-90. אוהדי הפועל תל אביב מיהרו להיעלם מהמגרש במהירות. אוהדי מכבי תל אביב חגגו עליו שעה ארוכה. כובש שער הניצחון, אמרה יעקבי, עלה לישראל בשנת 1931, תחילה שיחק במכבי חיפה ובהפועל חיפה, משם עבר למכבי תל אביב. בתחילת 1936 התגייס לבריגדה הבינלאומית יחד עם עוד עשרות ארץ ישראלים ויצא להגן על הרפובליקה הספרדית. באחד הקרבות בהם השתתף, יעקבי נפצע קשה, נלקח בשבי ומת מפצעיו.
מצטיין נוסף במשחק היה יעקב זליבנסקי (1910-2003), החלוץ המרכזי. מספר ימים לאחר משחק הגמר, שהה זליבנסקי בחוף הים סמוך לטיילת. זליבנסקי שמע את היריות לכיוון חיים ארלוזורוב, מיהר למקום והספיק לשמוע את ארלוזורוב לוחש לו קודם שנפטר כי היורה לא היה יהודי. במשפט הרצח אשר זעזע את הישוב, היה זליבנסקי בין נותני העדות המרכזי. העדות הזו סייעה לזכות את שני אנשי הימין שהועמדו לדין באשמת רצח.