בסופו של דבר זו התמונה שקיבלה את תשומת הלב. הוא נעצר עם למעלה מ-1.5 ק"ג של מריחואנה ברכבו, עם ציוד-סמים נוסף, עם 3,400 דולר במזומן, אך כל אלה גם יחד לא עניינו במיוחד את הציבור הרחב. כי בסופו של דבר, ברשת לא ממש דיברו על מה קיילב סוואניגן עשה, אלא על איך הוא נראה - ככה, שנה בלבד לאחר משחק ה-NBA האחרון שלו:
"איך לעזאזל מישהו נראה ככה תוך שנה?" תהו באחד מחשבונות הטוויטר שפרסמו את התמונה. דמיאן לילארד, ששיתף פעולה עם סוואניגן בפורטלנד, דאג לענות: "יש לו עניינים רציניים בחיים. אתם לא יודעים מה הוא עבר שגרם לשינוי כזה".
אף אחד עדיין לא יודע מה קיילב סוואניגן עבר כדי להיראות ככה, אבל כולם יודעים מה הוא עבר כדי להגיע ל-NBA. ובעוד שקריירת הכדורסל המקצועני שלו נראית די גמורה, לכלא הוא ככל הנראה לא ייכנס - לפחות לא בקרוב. גם זו סוג של הצלחה עבור אדם ששרד פחות או יותר הכל, והוא בסך הכל בן 24.
הוא לא ממש מגיע מבית הרוס, כי הוא לא ממש מגיע מבית. אביו, קארל סוואניגן סיניור, הסתבך עם החוק אינספור פעמים כנער. ב-1983, ניסה לגנוב צמיגים ונורה על ידי שוטר. ב-1995, שנתיים לפני שקיילב נולד, קארל הואשם בניסיון רצח בדירת מסתור של מכורים לקראק. הוא בילה חמישה חודשים בכלא לפני ששוחרר בשל היעדר ראיות, והבטיח להשתנות. "דיברתי עם אלוהים ומצאתי את עצמי. אני לא רוצה להיות מכור לסמים כל חיי", הצהיר - ולא הצליח לעמוד במילתו. ההתמכרות לקראק וקוקאין היתה חזקה מהכל - גם מהאהבה לאשתו, אותה נהג להכות, או לששת ילדיו, אותם נהג לנטוש למשך חודשים שלמים. "הוא היה חוזר הביתה ומיד מרביץ לאמא", אמר ל"בליצ'ר ריפורט" קארל ג'וניור, אחד הבנים. "הוא היה מסומם, הוזה דברים, הוא חשב שהיא בוגדת בו. היא ברחה החוצה והוא רדף אחריה ברחוב. הדברים שהיינו צריכים לראות היו משוגעים. הוא פשוט היה חולה, וכשאני אומר חולה, אני מדבר על סמים".
כשקיילב, הצעיר שבששת הילדים, היה תינוק, אמו בטעות הפילה אותו בדירה. היא כל כך חששה מהתגובה של קארל, עד שהחליטה לעשות מעשה - המעשה עליו חשבה במשך חודשים ארוכים: היא העירה את חמשת הילדים האחרים ואמרה שיש להם עשר דקות לארוז. תוך שעה, היתה כל המשפחה זולת קארל סיניור על אוטובוס לילי מאינדיאנה ליוטה. הדרך היחידה להינצל היתה לברוח. "לא באמת הבנתי מה קורה עד שהייתי גדול יותר", אמר קיילב ל-ESPN.
כדורסל היה בן בית נוסף במשפחת סוואניגן. קארל ג'וניור, היה כישרון כה גדול עד שכונה "פריק של הטבע" ואמור היה לשחק באוניברסיטת מיסיסיפי. אך המשפחה נדדה, עברה אינספור בתי ספר, והנער המוכשר הסתבך בשלל תקריות מחוץ למגרש - האחרונה שבהן, במרץ 2006, החלה בקטטה מחוץ למועדון הלילה והסתיימה בירייה לראשו. בנס, נזקק לעין מזכוכית ולא סבל מנזק מוחי. קיילב בן התשע לא ממש ידע כיצד להגיב. "לא יכולתי להסתכל עליו", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד". "אנשים נכנסו לחדר בבית החולים ויצאו בוכים". קריירת הכדורסל של קארל ג'וניור הסתיימה עוד לפני שהחלה, ובגיל 30 הוא מצא את עצמו אב ל-11 ילדים. "מעולם לא למדנו איך להתמודד עם דברים, עם החיים", אמר ל"בליצ'ר ריפורט". "כשדברים נעשים לנו קשים, הדבר הראשון שאנחנו עושים הוא לברוח. אבל לא ביגי - ביגי הוא אחר. ביגי ניצל".
ביגי היה הכינוי של קיילב סוואניגן, ואין מדובר בכינוי אירוני: הילד הצעיר ביותר היה גם הגדול ביותר במשפחה של ילדים עגלגלים עם כינויים תואמים. קארל ג'וניור כונה "חתול שמן", אח אחר כונה "השור", והיתה גם אחות שפשוט כונתה "שמנה". קיילב, שנולד במשקל 4.2 ק"ג, צמח לגובה של 1.87 מ' ולמשקל כמעט בלתי נתפס של 163 ק"ג כבר בגיל 13, ובכל זאת הוא רצה להצליח איפה שאחיו נכשל ולהגשים את חלום הכדורסל, אולי משום שהיה זה החלום הריאלי ביותר שניתן היה להגשים: אף אחד מהאחים או האחיות לבית משפחת סוואניגן סיימו את בית הספר התיכון ושלושה מתוכם נכנסו בשלב כזה או אחר לבית הכלא.
למעשה, כדי לראות את עתיד הילדים לעתים צריך היה פשוט להביט על ההווה של האב: גם קארל סוואניגן סיניור בילה מספר פעמים בכלא, וגם הוא יודע דבר או שניים על עודף משקל. ב-2013 מת בגיל 50, חולה בסכרת, ובמשקל של 226 ק"ג. האסימון של קיילב נפל מספר שנים קודם לכן - הוא צריך היה להרזות לא רק כדי להיות שחקן כדורסלן, אלא קודם כל כדי לא למות. מוות היתה אופציה סבירה בהחלט עבור בני משפחת סוואניגן בשנים ההן: המשפחה לא הפסיקה לעבור בתי ספר ובתים, האם טניה התקשתה למצוא עבודה קבועה, ולא פעם נאלצו הילדים ללון בבתי מחסה מלאים בנרקומנים. קיילב סיפר ל-ESPN שאנשים היו מזריקים הרואין ממש לידו: "כן, ראיתי את זה, כל מה שצריך היה לעשות זה לצאת - וזה היה מולך. ממש לפניך. זה היה שגרתי, התרגלת לזה".
בניסיון להציל את אחיו, חיבר קארל ג'וניור את קיילב עם רוזבלט בארנס. "אם לא תיקח אותו, הוא יגמור כמונו. עדיין יש לו סיכוי", אמר קארל ג'וניור לשחקן הכדורסל וה-NFL לשעבר שהפך לסוכן ספורטאים. בארנס, שפגש את קיילב, הסכים בתנאי אחד: שיהפוך לאביו המאמץ. "הוא לא רצה להפוך לסוחר סמים", אמר הסוכן ל"בליצ'ר ריפורט". "הוא לא רצה להסתבך בקטטות ולהגיע לכלא. הוא היה נחוש להצליח, אבל בסביבה בה היה נתון לא היה לו סיכוי". אז בארנס לקח אותו לסביבה אחרת - סביבה תומכת, אוהבת ונטולת דרמת. "אימצתי את ביגי בגלל שאהבתי אותו ללא תנאי", אמר, "רציתי להראות לו שלא משנה מה, לא משנה מה יקרה, אני לא הולך לעזוב אותו. הרגשתי שזו האחריות שלי לעזור לילד הזה, כי אף אחד לא עמד לעשות זאת. כל מה שרציתי זה לאהוב את הילד הזה ולהגיד, 'היי, יש לך עוד סיכוי בחיים האלה'".
זה קרה לפני כיתה ח'. קיילב שקל אז, כאמור, קצת למעלה מ-160 ק"ג. "אתה חושב שזה משהו קטן", אמר ל-ABC על ההרגלי האכילה שלו בשנים ההן, "אבל זה נבנה. ארוחה אחת לא תהרוג אותך, אבל אם זה הופך להיות שלוש או ארבע ארוחות רעות ברציפות, זה מתחיל לפגוע בגוף שלך". בארנס סיפר שביום הראשון של סוואניגן בביתו, אמר לנער כבד המשקל שיאכל ארוחת בוקר. כשחזר למטבח בחלוף כמה דקות, ראה את קופסת דגני הבוקר המסוכרים ריקה, וכך גם את בקבוק החלב הגדול. "אמרת לי לאכול", אמר קיילב לאביו המאמץ; "לא התכוונתי את כל הקופסא", אמר בארנס. סוכן הספורט לקח את סוואניגן הצעיר לבדיקות לב שבישרו כי הוא יכול לפצוח בקריירה ספורטיבית, והעביר אותו סדרה של אימונים רצחניים במהלכם השיל מעצמו קרוב ל-50 ק"ג בשנות בית הספר.
בתחילת הדרך, טען בארנס כי בנו המאמץ "לא יכול היה לקפוץ מעל דף נייר", אך הוא דאג להאכיל אותו לא רק אוכל בריא אלא גם באהבה חסרת תנאים. לאט לאט, לא רק השרירים התחזקו אלא גם הערך העצמי. "אתה מצוין", היה אומר לו, "אתה הפאוור פורוורד הטוב בעולם". את כל האהבה שכבר לא יכול היה להפנות לאשתו לשעבר או למשפחה שהתפרקה, הקדיש בארנס לקיילב סוואניגן. "הגעתו גרמה לכך שהיה לי מישהו נוסף בבית שיכולתי לאהוב", אמר.
צפו בביצועיו של סוואניגן במכללות
היה זה מהפך יוצא דופן, כמו מתוך סרט הוליוודי: סוואניגן ניצל את הגודל כדי לשלוט ביד רמה כמעט בכל משחק תיכונים אפשרי, תוך שהוא נבחר למשחק "מקדונלדס אול אמריקן" היוקרתי, המפגיש את שחקני התיכונים הטובים בארצות הברית אחד עם השני. הוא השיג ציונים טובים בבית הספר התיכון וקיבל הצעות מלגה מאימפריות כגון דיוק, אריזונה, קנטאקי ואחרות, לפני שבחר בסופו של דבר בפרדו על פני מישיגן סטייט. אחרי שנת בכורה לא רעה, החליט להישאר בפרדו לעונה נוספת לפני המעבר ל-NBA וידע מדוע: ב-2016/17 ניפץ שלל שיאים של המכללה, סיפק מספר משחקים של לפחות 20 נקודות ו-20 ריבאונדים, והפך לשחקן הראשון מאז טים דאנקן ב-1996/97 שמסיים עונת מכללות עם לפחות 18.5 נקודות, 12.5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים למשחק.
חברו לקו הקדמי, הסנטר אייזק האס, סיפר שהוא נוהג לפקח על סוואניגן מקרוב ולדאוג שלא יאכל אוכל לא בריא. "אתה לא רוצה לשים דלק רגיל בלמבורגיני", אמר, "זו מכונה משומנת, יש פחות מקום לטעויות אצל אנשים גדולים. כשאתה אוכל גרוע כבחור גדול, אתה הולך להרגיש גרוע על הפרקט". אבל סוואניגן אכל טוב והרגיש טוב - מצוין אפילו: הסקאוטים התמוגגו מהיכולות המגוונות שלו, מראיית המשחק, מהיד הרכה מחוץ לקשת (44.7 אחוז בעונתו האחרונה בפרדו), והיו שראו בו שחקן פנים אידיאלי ל-NBA החדש.
השמועות על בחירה אפשרית בטופ 10 של דראפט 2017 התפוגגו, אך סוונאיגן בכל זאת נבחר בסיבוב הראשון - במקום ה-26 על ידי פורטלנד. "לא התרגשתי עד שלא ראיתי את האחים שלי, כי הם מבינים אותי ואת המאבק שלי", אמר. "בדרך כלל אני שומר על קור רוח, אבל הפעם לא הצלחתי". הג'נרל מנג'ר של הבלייזרס ניל אולשיי נשמע נלהב לא פחות כשהצהיר: "מה שאהבנו אצלו יותר מהכל זה שהוא שחקן של רגעים גדולים. זה בחור שקלע 45 אחוז ל-3, הוא דורג שני בריבאונדים בהגנה, הוא קשוח, הוא קולע בצבע. כשמדברים על כדורסל ללא עמדות, מדברים על חבר'ה כמוהו".
"הוא יכול לעשות קצת מהכל", הוסיף המאמן טרי סטוטס. "הוא ריבאונדר מעולה, מוסר טוב, קולע טוב מחצי מרחק. הוא הרשים את כולם". הגדיל לעשות חברו לקבוצה נואה וונלה כשטען כי סוואניגן "נפל בדראפט, ובסופו של דבר הצלחנו לגנוב אותו". אבל מחמאות לחוד ומשחקים לחוד - בפועל, בניגוד לתיכונים ולמכללות, ב-NBA סוואניגן לאו דווקא היה גדול וחזק יותר מהיריבים, וחמור מכך, מרגע לרגע האסימונים נפלו אצל כל צוות האימון של הבלייזרס: הרוקי שלהם לא ממש מסוגל לשמור על אף אחד. קיילב מיעט לשחק - רק שש פעמים שותף למשך יותר מ-10 דקות בעונתו הראשונה, ורק באחת מהן קלע בספרות כפולות.
גם הניסיון לשלוח אותו להתבשל בליגת הפיתוח לא ממש עלה יפה, ובאמצע עונתו השנייה ב-NBA הועבר סוונאיגן בטרייד מינורי לסקרמנטו, תמורת אכזבת דראפט נוספת - סקאל לביסייה. לצערו הרב, גם שינוי הקבוצה וצוות האימון לא עזר: סוואניגן שותף בעשר משחקים בלבד, ובינואר 2020 נשלח בטרייד בחזרה לפורטלנד. כולם דיברו על צ'אנס להתחיל מחדש, חבריו לקבוצה אהבו וחיבקו אותו, אך קיילב המשיך להיראות כמו צל של השחקן שהיה במכללות. כשעונת ה-NBA חודשה לה בבועה בפלורידה אחרי הקורונה, בחר שלא להשתתף במשחקים מ"סיבות אישיות", בלי לדעת שאולי ויתר על משחקיו האחרונים בקריירה.
בסיום העונה שעברה חוזהו בפורטלנד לא חודש, ואף קבוצת NBA אחרת לא הסכימה להמר עליו. סוואניגן יצא מהרשתות החברתיות וכמעט נמחק מהמפה - שמו לא הוזכר בהקשר של אף קבוצה בשוק השחקנים החופשיים, והופיע בתקשורת האמריקאית רק לקראת סוף השנה שעברה, עם המעצר איתו פתחנו את הכתבה הזו. בשעה 2:00 בלילה נעצר, נזרק למאסר זמני ושוחרר בערבות, לפני הסכם טיעון שהציל אותו מעונש מאסר בפועל לטובת עונש מאסר על תנאי. כשהופיע בבית המשפט לאחרונה צצה אותה תמונה, שלצערו הרב השיבה אותו לכותרות ולא בנסיבות משמחות במיוחד. באחד האתרים בארצות הברית נטען שהוא שוקל כעת 181 ק"ג.
מלבד דמיאן לילארד, שחקן NBA נוסף שיצא להגנתו היה ג'בארי פארקר. "אין לו הזדמנות להגן על עצמו", אמר בתחילת השבוע שעבר. "הוא עלה במשקל ובאינטרנט צוחקים עליו, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה אדם מסוים עובר. אסור להפלות אנשים רק בגלל איך שהם מתמודדים עם מצב מסוים. אני יודע שהוא עובד קשה לחזור לנקודה אליה הוא רוצה להגיע, ואני מתפלל בשבילו. אני יודע שזה נראה רע, אבל קיילב עושה את המיטב".
ספק רב אם קיילב סוונאיגן עוד יצליח לשוב ל-NBA, או אפילו למגרשי הכדורסל. כרגע, נראה שהוא עסוק במלחמה אחרת לגמרי - המלחמה על חייו. על הבריאות הפיזית והנפשית שלו. "זה מרגיש כאילו חייתי פעמיים", אמר במהלך קריירת התיכונים שלו, כשעוד היה פוטנציאל ולא פוטנציאל מבוזבז. "זה קצת מרגיש כאילו מתי, ואז נולדתי מחדש". אם אי פעם היה זמן טוב יותר להיוולד שוב מחדש, כנראה שזו העת.
nimrodofran@walla.co.il