מגרש השדים

המראות היו קשים. המצלמות התמקדו באוהדים, חלקם דומעים, אחרים פשוט שותקים. השער של אמנגה, עמוק בתוספת הזמן, הציף את כל המטען שישב במחשכים 11 שנה. זה היה רגע טלוויזיוני אדיר, דרמה ספורטיבית טהורה, וכל זה כשנותרו עוד 90 דקות לעונה ופוטנציאל לדרמה גדולה אפילו יותר. למה זה היה דומה? לקבוצת NBA שמפסידה במשחק 6 בסדרת הגמר אחרי שהובילה ב-20 הפרש ברבע הרביעי. בשלב הזה ברור לך כבר מה תהיה התוצאה במשחק 7.

ובכל זאת, למשחק 7 הזה הייתה תוצאה אחרת. למרות הכול, מכבי חיפה הצליחה ליצור את הבידול ממפח הנפש בקרית שמונה לזה של 2010, להפסקת החשמל נגד רוזנבורג ב-2004 או לגול של גילי לנדאו ב-1986. בכל הרגעים הכואבים האלה לא הייתה הזדמנות שנייה. הפעם הייתה, והיא נלכדה ברשת. יש אליפות.

זה היה חייב להיות קשה. כמובן שזה היה חייב להיות קשה. מכבי חיפה נפלטה למשחק הזה כמו מלוע של תותח. הציפייה הייתה לפתיחה עצבנית, לגישושים, לרגליים רועדות. ברק בכר, שכבר חווה את התופעות האלה עם הפועל באר שבע מול סכנין במשחק ההכתרה ב-2016, לא נתן לזה הפעם לקרות. הכול נראה קל, מתקתק, הרמוני, כל כך הפוך מהמשחק העצבני בקרית שמונה. כשעומר אצילי בעט את הפנדל עם כל העוצמה והלב הכול השתחרר. נראה היה ששום דבר כבר לא יכול היה לקחת מבכר ומהירוקים את התואר.

ואז הגיע הגול של יוספי ואחריו גם זה של רוזה והכול התחיל לעלות ל-30 אלף איש ביציעים. זה נגמר עם דפיקות לב, פשוט כי זה לא יכול היה להיגמר אחרת. No pain, no gain. היה חתיכת כאב, היה חתיכת רווח.

ב-2013, לאחר שמכבי תל אביב זכתה באליפות ראשונה מאז 2003, שיגר בלם מכבי חיפה דקל קינן ציוץ בן שלוש מילים בטוויטר: "פעם בעשור. ברכות". לימים, הפך הציוץ הזה למיתולוגי. בכל חגיגה נוספת, ומאז היו עוד ארבע במספר, האוהדים הצהובים דאגו להזכיר לו את הציוץ, כשגם קינן, בעל חוש הומור עצמי לא מבוטל, נטל חלק במשחק הזה.

רצה הגורל, וה"פעם בעשור" עבר אמש רשמית למכבי חיפה. סביר להניח שהיא הייתה חותמת כבר עכשיו על כך שברכה דומה כלפיה של סמל צהוב תביא לתוצאות דומות בשנים הקרובות.

קצת לא נתפש שמכבי חיפה, הקבוצה המעוטרת בישראל מאז שנות ה-80, לא הניפה צלחת אליפות כבר עשר שנים. אפשר להפוך כל אבן ולחפש את הסיבות, ויש לא מעט כאלה - השורה התחתונה היא שהמועדון הזה, שהיה כל כך דומיננטי במשך שלושה עשורים ולא הרשה לעצמו יותר משבע שנים בין זכייה לזכייה, תעה במדבר כל כך הרבה זמן ולהוציא אולי 3-4 סיבובים של אשליה במצטבר, אפילו לא היה במאבק מוחשי על התואר.

עד שבסוף זה קרה. דווקא עם תנאי פתיחה קשים מכבי חיפה פרחה, הסירה מעליה כמעט את כל המהמורות הפסיכולוגיות שהיו מנת חלקה בעבר, כולל אחת ענקית שישבה על הלב בקרית שמונה. זה לא הלך חלק, היו משברים, הפסדים, האשמות, אבל הפעם היו גם ביצים ויכולת מנטאלית לצאת מכל בור.

אומרים על דרור קשטן שמעבר להיותו מאמן איכותי בזכות עצמו, הוא ידע להגיע לקבוצה טובה ולהפוך אותה למצוינת. לבית"ר ירושלים הוא הגיע אחרי שמיצבה את עצמה כקבוצת צמרת שלא מסוגלת לזכות באליפות ולקח איתה תואר ראשון ב-1987. לבית"ר של 1992 הגיע אחרי עליית ליגה והוביל אותה לזכייה נוספת. למכבי תל אביב של 1995 דווקא הצטרף אחרי אליפות הרואית וסגר עונה דומיננטית עם דאבל.

בכר הוא קשטן המודרני. לקרוא לו "משדרג" זה חטא לאמת - גם הוא, כמו קשטן, עשה דבר או שניים לפני שלקח אליפויות וידע לבנות קבוצה בעצמו, אבל כמו בהפועל באר שבע, בכר נחת במועדון שכבר עשה את קפיצת המדרגה הראשונית והיה צריך דחיפה נוספת כדי לטפס למקום הכי גבוה על הפודיום. וכן, זו מחמאה גם למרקו בלבול, שצריך לזכור איך הקבוצה נראתה לפני שהגיע, ואת קרוסלת המאמנים שפקדה אותה עד שייצב את הספינה.

בכר עשה עבודה פנטסטית מכל הבחינות. כן, יש דברים שעדיין לא נפתרו שם ("דברים" = מכבי תל אביב), אבל מכבי חיפה שלו לא רק שיחקה את הכדורגל הכי טוב והכי אטרקטיבי בארץ, היא ידעה לנצח, לא מעט פעמים גם לעשות את זה מוקדם ולשבור את רוח היריבה. היא התגברה על פציעות ועל סגל קצר, יחסית, בעונה מורכבת, כמו גם על מחלה שהשפיעה במישרין על הסקורר הגדול שלה. בכר הכניס למכבי חיפה את מה שלא היה בה עד העונה - האמונה שאפשר ללכת עד הסוף והיכולת לקום מהר מהרצפה. אנחנו נוהגים לזלזל באימונים המנטאליים של שחקני כדורגל, אבל גם בשביל זה צריך את המאמן הנכון, אפילו אם יש רגעים, כמו חצי גמר הגביע, שבהם זה לא עובד. בל נשכח שגם איביץ' וסוזה לא היו להיט בגביע.

את דעתי על הבאת עומר אצילי הבעתי כבר כשהגיע. אני חושב שמוסרית יעקב שחר נכשל פה. הפיתוי להישג מקצועי גבר על הרצון להוכיח שלקבוצה שלו יש אמות מידה שונות. במבחן התוצאה ההימור הזה עבד. יש סיכוי גבוה שבלי אצילי מכבי חיפה לא הייתה זוכה בתואר. אחרי פתיחה חיוורת, שהושפעה גם מהאירועים האלימים שליוו את הגעתו, הוא הפך לשחקן מספר 1 בארץ. הוא גם האיש שהביא את יכולות הקלאץ' למועדון שהיה צריך קלאץ'. אך סמלי שהוא זה שביקש לבעוט ונעץ את הכדור הראשון ברשת של לויטה.

קשה לסלוח לאצילי וקשה עוד יותר לקבל את המחילה הנרחבת שהוענקה לו בכזאת מהירות מצד כל כך הרבה שחקנים (להוציא שרן ייני ועוד כמה בודדים). ועדיין, צריך להסתכל על המציאות כמו שהיא - אנשי מקצוע שהואשמו במעשים לא מוסריים מינית גם בתחומים אחרים, בתקשורת ובפוליטיקה בעיקר - חזרו למרכז הבמה במהרה. על פי קנה המידה הזה, לא הייתה סיבה לא לתת לאצילי את ההזדמנות. הוא קיבל אותה ולא רק שהציג ווינריות, הוא גם הפך את החברים שלו לקילרים יותר. את מה שיש לו אי אפשר לקחת ממנו, גם אם סביבו עדיין מתנוסס ניחוח של חמיצות. הוא אולי לא ה-MVP, אבל בוודאי שובר השוויון של העונה הזאת.

עונה אחת אחרי האליפות האחרונה של מכבי חיפה זכתה הפועל קרית שמונה בתואר. מאז, היו לנו רק שתי אלופות - מכבי תל אביב והפועל באר שבע. זה הזמן לחזור לציוץ ה"פעם בעשור" של קינן ולהסתכל קדימה, להעלות את השאלה האם מכבי חיפה מסוגלת לחזור למועדון הריפיט ואפילו הת'ריפיט, בו הייתה לה חברות קבע בתחילת שנות ה-2000. כמו אצל כל אלופה, גם כאן יהיה מספר לא קטן של משתנים במהלך הקיץ: מעבר אפשרי של נטע לביא לאירופה, גורלו של רוקאביציה, שכאמור דעך מאוד בחלק השני של העונה, אבו פאני, הזרים שיעזבו ואלה שיגיעו, ההשתלבות של ההבטחות מהנוער שקיבלו דקות כבר העונה ובראש ובראשונה מעמדו של בכר.

החוזה של המאמן תקף לעונה אחת בלבד. אם יקבל הצעה טובה מאירופה, ייתכן שייקח אותה. אם לא, יישאר. אין אמצע. מכבי תל אביב אולי ידעה להתגבר בשנים הראשונות של קרויף על רכבת מאמנים, אבל אחר כך רק בכר ואיביץ' הובילו את קבוצותיהם לשתי זכיות רצופות. הישארותו של בכר, וסיכוי גבוה מאוד שזה יקרה, היא האור הירוק לפתיחת מסע ההגנה על התואר.

• מכבי תל אביב לא לקחה אליפות, וכל עונה שבה אתה מסיים במקום השני מסתיימת בתחושה של החמצה. ועדיין, גם אם זה היה פלייאוף בינוני, בהתחשב בפתיחת העונה הקטסטרופלית, בקנה מידה שלהם, הצהובים יכולים להיות שבעי רצון. העובדה ש-23 אלף צופים הגיעו לבלומפילד, חלקם מתוך תקווה ואחרים מונעים מהערכה, מצביעה על כך. מכיוון שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך, הרושם הסופי מהעונה הזאת יקום וייפול על גמר הגביע ביום רביעי. ניצחון עשוי להבטיח לפטריק ואן לוון עונה נוספת על הקווים, הפסד יערער את האפשרות הזאת. זה אולי לא אמור להיות ככה, אבל זה בדיוק מה שזה - אפילו במועדון כמו מכבי תל אביב.
• מעניין מה התכניות במועדון לגבי דן ביטון.
• לאורך השנים התרגלנו שקבוצות בפלייאוף פותחות רגליים, שמי שצריך פשוט מנצח. זה לא היה המצב הפעם. היה לנו אחלה פלייאוף.
• הפועל באר שבע הגיעה עונה שמינית ברציפות לאירופה. ועדיין, אסור לה להשלות את עצמה ולחשוב שמה שקורה כרגע במועדון בריא.
• איזו עונה הייתה למ.ס. אשדוד. כבוד לג'קי בן זקן, לרן בן שמעון ולכל העוסקים במלאכה.