סטפנוס דדאס מאמן הפועל חולון. אודי ציטיאט
צילום: אודי ציטיאט

"לפעמים אני מתחרט על ההתנהגות שלי"

ההצעה שתגרום לו לעזוב את הפועל חולון, הרצון לעבור בעונה הבאה ליורוקאפ, החיבור המיוחד לגיא פניני, המתיחות עם יאניס ספרופולוס, ההתנצלות בפני הצלם. סטפנוס דדאס בריאיון אישי מאוד

"כשדיברנו על משך החוזה, לא רציתי שתהיה אפילו אופציה לעונה הבאה, בגלל משפט שדיוויד בלאט אמר לי פעם: החוזים באים בעקבות ההצלחה, ולא להפך. אם אעשה עבודה טובה, ירצו להשאיר אותי. ואם לא, אני לא רוצה להישאר רק בגלל שמחויבים לי מבחינה משפטית". את הדברים הללו אמר לי סטפנוס דדאס, זמן קצר אחרי שהצטרף אשתקד להפועל חולון; הוא חתם אז לחצי עונה בלבד, אבל הערב (חמישי, 20:00) יצעיד אותה לרגע השיא בתולדותיה בזירה האירופית - כשתשחק נגד סן פאבלו בורגוס ברבע גמר ליגת האלופות - וכשהוא חתום כבר על הארכת חוזה שנייה לעונה הבאה.

"אני מרגיש שיש לי השפעה על הכדורסל בישראל. בנסיבות טובות, וגם בנסיבות פחות טובות", מודה דדאס בריאיון בלעדי לוואלה! ספורט. "אי אפשר להתעלם ממני. אני יודע שחלק מהאנשים אוהבים אותי, וחלק לא, אבל אף אחד לא נשאר אדיש כלפיי. זמן קצר אחרי שהגעתי לכאן, כבר הבנתי שהמועדון הזה, בהוויה שלו, מייצג את היתרונות שלי ומחביא את החסרונות שלי".

- מה הם החסרונות שלך?

"כל העניין האמוציונלי. כשאימנתי בבחצ'שהיר, שזו קבוצת קולג', וחציתי קצת את הקווים, קיבלתי אימיילים מהצוות החינוכי, שאני צריך לשמש דוגמה לסטודנטים. הם לא קיבלו אותי כמו שאני. עכשיו, אין מה לעשות, זאת עסקת חבילה. תנסה להגיד לאנדראה טרינקיירי 'הקבוצה שלך משחקת טוב, אבל אל תתרגז כשאתה מאמן'. אני יודע שאני צועק ואני תוקפני על הקווים, אבל אני תמיד מסביר לשחקנים שלי שזה חלק מהאופי שלי. מצד אחד אני נותן להם חופש במגרש ומנסה להוציא מכל אחד את המיטב, ומצד שני אני מאוד תובעני ומאוד אמוציונלי. זו עסקת חבילה".

- אתם, כמועדון, נכנסים כל הזמן לעימותים. עם היריבות, עם השופטים, עם התקשורת.

"זאת התשוקה שלנו להצליח. אני לא אגיד שאנחנו לא יודעים להפסיד, אבל אנחנו בהחלט לא אוהבים להפסיד. אנחנו לא פוחדים מאף אחד. ניצחנו את מכבי תל אביב, את א.א.ק אתונה, את קרשיאקה. וכשאני מרגיש שמשהו לא עובד כשורה, והשופטים למשל לא עושים עבודה טובה, לפעמים אני חוצה את הגבול. אני מבין שהקריירה שלי לא תלויה רק בהצלחות ובתוצאות. הנראות של המאמן חשובה לא פחות מהעבודה עצמה. בשוק מעדיפים אנשי עסקים על הקווים"...

- אתה מתחרט לפעמים על ההתנהגות הזאת?

"לפעמים, בטח. אנחנו משחקים טוב, מנצחים הרבה, ואני נותן לאנשים פתח לדבר לא על כישורי האימון שלי, אלא על דברים אחרים. וזה לא קל לי. התחרטתי על מה שקרה עם הצלם של ערוץ הספורט בנס ציונה [כשדדאס דרש ממנו להפסיק לצלמו אחרי ההרחקה, וצעק עליו]. התקשרתי אליו אחר כך, והתנצלתי. ברגע שהרחיקו אותי, הייתי צריך לצאת מהאולם ולא להישאר. אני יודע שזו לא הייתה אשמתו, ושזה לא היה אישי נגדי, שזה מה שההפקה דרשה ממנו. כשגיא גודס רב עם טיילר דורסי, הראו רק את זה במשך שלושה ימים. התקשורת הישראלית מחפשת יותר מדי את הצהוב הזה. אפילו ביוון זה לא ככה".

"כשאימנתי בבחצ'שהיר, שזו קבוצת קולג', וחציתי קצת את הקווים, קיבלתי אימיילים מהצוות החינוכי, שאני צריך לשמש דוגמה לסטודנטים. הם לא קיבלו אותי כמו שאני". עם גביע הבלקנית (צילום: אודי ציטיאט)

- אפרופו יוון, בתחילת דרכך כאן סיפרת שמאמן מכבי תל אביב, יאניס ספרופולוס, נתן לך את הצ'אנס הראשון כמאמן. אתם עדיין ביחסים טובים?

"אנחנו מאמנים במועדונים יריבים, וכשמכבי מרגישה שאנחנו מביטים לה היישר בעיניים, זה מיד יוצר חומה בינינו. היא הקבוצה הכי טובה בארץ, ואני יודע שאנחנו היריבה שהם הכי חוששים ממנה. אנחנו מכבדים זה את זה, אבל אנחנו לא בקשר יומיומי. בהתחלה עוד דיברנו, בעיקר כשחולון הייתה קבוצת מרכז טבלה, אבל ברגע שהתחלנו להקשות עליהם, זה טבעי שלא נהיה בקשר. ככה זה בדרך כלל עם המאמנים של אולימפיאקוס ופנאתינייקוס, למשל. זו הסביבה שבה גדלנו".

- אתה דואג בכל הזדמנות להזכיר שנתתם למכבי "שני גביעים במתנה".

"אני באמת מרגיש ככה. היינו טובים יותר, היינו צריכים לנצח בשני המשחקים [בגמר גביע ווינר ובחצי גמר גביע המדינה], זה היה בידיים שלנו, ונתנו להם את זה".

- דיברת הרבה על השופטים בחצי גמר הגביע, אבל איפה אתה טעית?

"לא אמרתי לסי ג'יי האריס ולטיירוס מגי לנסות לקלוע על הפרצוף שלהם. זיהיתי בדקות האחרונות שהשופטים הפסיקו לשרוק על מגע. בכל פעם שנכנסנו לצבע, סבלנו. היינו צריכים סל אחד גדול, מבחוץ, על שחקן, בכל דרך, כדי לשנות הכול".

- איך אתה נרגע אחרי משחקים?

"כשהיינו בסגר, העוזר שלי עמית שרף, המנכ"ל רועי דבורה והמנהל נירו אורון, לפני הלידה, היו באים אליי הביתה, היינו צופים במשחק, מזמינים אוכל. גם עכשיו הם באים אליי, אשתי מכינה לנו ארוחת לילה, ולפעמים אנחנו יוצאים למסעדה. אחרי שהם הולכים, אני צופה שוב במשחק. קשה לי להוריד את רמת האדרנלין ולהירגע. אני הולך לישון רק בחמש בבוקר".

"מכבי הכי טובה, אבל הכי חוששת מאיתנו, ומיד נוצרה חומה בינינו. בהתחלה עוד דיברנו, אבל עכשיו זה טבעי שלא נהיה בקשר". עם ספרופולוס (צילום: דני מרון)

אתמול, בזמן משחקי הפיינל אייט הראשונים בניז'ני נובגורוד, חולון התאמנה באולם צדדי בעיר הרוסית והתכוננה למפגש עם האלופה המכהנת. במועדון נלחמו כדי להביא את האירוע לישראל, ונותרו מתוסכלים. דדאס מבין מדוע, אבל לא בטוח שהוא מצטער על כך. "אם היו מקיימים כאן את הטורניר, זה היה יכול להיות גדול - לא רק בשביל חולון, אלא בשביל ליגת האלופות כולה. הקהל היה ממלא את היציעים, לא רק במשחקים שלנו, אלא גם במשחקים האחרים, ובניז'ני זה לא יהיה כך. אנחנו נשחק מול יציעים די ריקים. לדעתי, זו הייתה החלטה של כסף. הרוסים שילמו יותר על האירוח, ולכן קיבלו אותו. תדמית המפעל פחות עניינה את מי שקיבל את ההחלטה".

- כשראית את האווירה בפיינל פור של היורופקאפ בתל אביב, קינאת בעירוני נס ציונה?

"זה היה מדהים, אבל אני לא יכול להגיד שקינאתי. בינינו, כמאמן, לא בטוח שזה כל כך רע בשבילי שנשחק נגד בורגוס באולם ריק ברוסיה. אין לזה חוקים. ברור שזו חוויה לשחק מול קהל, ובכל זאת, השנה אנחנו משחקים לא פחות טוב בחוץ, או כשהכול שקט. השבוע, אם משחק החוץ נגד הפועל תל אביב היה מתקיים ללא צופים, היינו מנצחים בקלות ב-20 הפרש. אנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם הלחץ, כי הפלייאוף בפתח ועלינו להיות מוכנים, לתקשר אחד עם השני ולדעת מה אנחנו רוצים לעשות, שלא רק אני או גיא פניני נגיד לכולם מה לעשות".

- אתה ופניני?

"כשהגעתי לקבוצה, התייעצתי עם גיא לגבי נושאים רבים. אפילו מתי לקיים אימונים. אנשים במועדון אמרו לי 'עזוב, אל תסמוך כל כך על השחקנים', והבנתי למה הם התכוונו, אבל בנינו מערכת יחסים מיוחדת מאוד. המערכת עובדת בשבילו על המגרש, והוא נהנה גם אם הוא משחק פחות. הוא כבר יודע מתי הוא צריך להיכנס, ואפילו לא מחכה שאגיד לו לקום מהספסל. במחצית השנייה הוא עוזר לי להוציא לפועל את התוכניות שלי".

- הוא יהיה בן 38 בקרוב. כמה שנים אתה עוד רואה אותו משחק?

"הוא משחק בהליכה, אז אין בעיה. הרי הוא לא יכול להיות יותר איטי ממה שהוא עכשיו", צוחק דדאס. "אנחנו משחקים כדורסל חכם, ובזה הוא חזק יותר מכולם. אני רוצה שהוא ימשיך בעונה הבאה, אבל הוא גם יהיה מאמן טוב בעתיד. אמרתי לו שאני רוצה אותו כעוזר שלי כשיפרוש. ייעצתי לו שישמור על יחסים טובים עם המועדון, ואפילו יחתום על חוזה נמוך יותר, כדי לחשוב על היום שאחרי. הרבה שחקנים מגיעים עם חולון לבית המשפט, למרות שהמועדון משלם בזמן. אני לא מבין למה זה קורה".

"הסברתי לו שאין לי דקות בשבילו, ואמרתי לו בכנות שעדיף לו ללכת למקום אחר. הוא לא קיבל את זה בצורה הנכונה". יוגב אוחיון (צילום: דני מרון)

- למה יוגב אוחיון כבר לא בקבוצה?

"בניתי את הקבוצה סביבו כרכז יחיד, ולכן החתמתי שני קומבו גארדים לידו. אבל הוא נפצע ואז הוספנו את פרדי בורדיון. כשהוא חזר, סי ג'יי וטיירוס כבר תיפקדו כרכזים וקיבלו 30 דקות כל אחד, ופרדי שיחק 20 דקות. שוחחתי עם יוגי, והסברתי לו שאין לי דקות בשבילו, ושהוא לא יוכל לבוא לידי ביטוי עם שלוש דקות פה ושלוש דקות שם. אמרתי לו בכנות שאנסה לשלב אותו לאט לאט, אבל שזה יהיה קשה ושעדיף לו ללכת למקום אחר. בגילו הוא צריך להיות שחקן חשוב יותר. הוא לא הבין אותי בצורה נכונה. אני מקווה לא להיות המאמן האחרון בקריירה שלו. הפועל חיפה, הפועל תל אביב והפועל ירושלים התעניינו בו, אבל הוא לא ישחק עוד העונה. באימון אחד הוא התרגז, שלא מוסרים לו או שהוא לא מקבל הזדמנויות לזרוק. שלחתי אותו לחדר ההלבשה, ונפרדנו".

- אתם משחקים כדורסל לא שגרתי, אפילו בשנים שאחרי פריצת עידן השלשות והסמול בול.

"ידעתי בקיץ שבתקציב הקיים, לא נוכל להתחרות בקבוצות הצמרת עם סגל רגיל. החלטתי לבנות סגל בלי רכז טבעי, חוץ מיוגב אוחיון, ובלי סנטר אמיתי, אולי חוץ מריצ'רד האוול. ועדיין, למרות שאנחנו משחקים עם שמונה או תשעה שחקנים, אנחנו נראים מלאים ועמוקים".

- ועכשיו, כשנראה ששלמה אייזיק עומד לחזור למשבצת הבעלים והתקציב יגדל, אתה מתכנן בנייה שונה? האריס וכריס ג'ונסון כבר האריכו חוזים, וכפי שאתה מעיד, גם פניני אמור להישאר.

"קודם כל, צריך להודות ששלמה לא לגמרי עזב. הוא עדיין מגיע למשרדים, נוסע איתנו, והוא מעורב. אנסה לשמור על הזרים, ויהיה לנו יותר כסף לשלם להם בגלל העזיבות של יוגי וריצ'י. הסברתי לשחקנים שלקראת העונה הבאה נוכל לחלק את העוגה בצורה כזו שהם יזכו להעלאה. ההמשכיות חשובה לי. כשנפגוש בעונה הבאה את סקוטי ווילבקין במשחק מכריע, אנחנו נדע לא לחזור על הטעויות שביצענו כבר העונה ובעונה שעברה.

"אנחנו בשיחות עם טיירוס, ומעוניינים שגם אייזיאה מיילס ימשיך. לכל השחקנים שאני רוצה להשאיר יש אופציית יציאה בקיץ. גם סי ג'יי וכריס, שכבר חתמו, יוכלו להשתחרר אם תפנה אליהם קבוצה גדולה. אז או שהם יישארו ותהיה לנו המשכיות, או שיקבלו הצעות גבוהות ולפחות אנחנו נוכל לגזור מזה קופון, ויהיה לנו כסף גדול יותר כדי להביא מחליפים. כשהגעתי, ראיתי את השמות שעברו כאן - וויל קלייברן, בריאנט דאנסטון, קורי וולדן - והמועדון לא ראה מהם דולר אחד. הסברתי להנהלה שחייבים לשנות את זה. ואת זה עשינו".

- ומה איתך? גם אתה הארכת חוזה ויש לך סעיף יציאה, לא?

"לי יש סעיף יציאה להיות עוזר מאמן בקבוצת טופ יורוליג. אני לא אעזוב בשביל לאמן בקבוצה שיכולה לשלם לי יותר, או שיכולה להציע לי תקציב קצת יותר גבוה. ייתכן שאקבל הצעה גבוהה יותר מקבוצה בטורקיה, אבל זה לא אכפת לי".

- אז למה דווקא עוזר מאמן ביורוליג?

"אני מבין איך הדברים עובדים: גם אם נזכה בליגת האלופות, לא יציעו לי לאמן את מילאנו... אבל אם אלך להיות עוזר באחד המועדונים הגדולים, יחד עם הרזומה שצברתי כמאמן ראשי, זה יקדם אותי וייתן לי את ההזדמנות בהמשך להשתלב ביורוליג. כדי להגיע לרמות הגבוהות, אתה צריך להצליח באופן עקבי. במשך שנים דיברו על שאראס כמועמד לברצלונה ומכבי ופנאתינייקוס, אבל הוא העדיף להישאר בז'לגיריס קובנה ועבר רק כשהגיע הזמן מבחינתו. אני חושב שהוא פעל נכון. גם דימיטריס איטודיס העדיף ללכת לבאנוויט, מועדון שאף אחד לא רצה להגיע אליו, אחרי שהוא נפרד מז'ליקו אוברדוביץ', ורק בהמשך עבר לצסק"א מוסקבה.

"בקיץ האחרון הייתי בשיחות עם פאו, ועלתה האפשרות שאהיה שם עוזר מאמן. יכולתי לצאת מהחוזה כאן, ועם הקורונה הייתה לי מחשבה להישאר ביוון, קרוב לבית ולמשפחה, אבל נראה לי שיורגוס וובוראס חשש. נשארתי, ואני שמח על כך. החוכמה היא לא לנצח במשחק כזה, או לזכות בתואר אחר, אלא לבנות מערכת שתישאר חזקה לאורך זמן במציאות היומיומית".

"המערכת עובדת בשבילו על המגרש, והוא נהנה גם אם הוא משחק פחות. הוא כבר יודע מתי הוא צריך להיכנס, ואפילו לא מחכה שאגיד לו לקום מהספסל". גיא פניני (צילום: ברני ארדוב)

- ועכשיו אתם בשלב הגמר של ליגת האלופות. היורוקאפ רוצה בדרך כלל לצרף אליה את הקבוצות שמגיעות לצמרת המפעל הזה. היית רוצה לעבור?

"מבחינתי, כן. אני מרגיש מספיק בטוח במעמד שלי כאן, ואני לא חושש מלעבור לרמה הבאה".

- היורוקאפ ברמה גבוהה יותר בעיניך?

"כארגון, כן. מבחינת הקבוצות לא בטוח. ברשיה מהמקום האחרון באיטליה משחקת ביורוקאפ, וברינדיזי, שמדורגת שנייה, משחקת בליגת האלופות. אין לזה חוקיות, וזה קשור בפוליטיקה. אבל המוטיבציה של קבוצות הצמרת ביורוקאפ להמשיך ולהתקדם, ולהגיע ליורוליג, היא גבוהה יותר. כך זה עם אוניקס קאזאן ולוקומוטיב קובאן ווירטוס בולוניה. תיאורטית, יכול להיות שיהיה לנו קל יותר לעבור שלב ביורוקאפ מאשר בליגת האלופות, אבל אם נעבור לשם ונעשה את זה, זו תיחשב התקדמות. חשוב שנראה את ההתקדמות הזאת. בסוף זה גם עניין של תדמית. וזה גם יאפשר לנו לבנות סגל חזק יותר, בלי להיות מחויבים לעניין ה-Home grown שיש בליגת האלופות, להחתים זרים לארבעה חודשים ולבנות רוטציות שונות לאירופה ולליגה, כמו מכבי וקאזאן. זה אתגר מעניין".

- אמרת בסוף השבוע שעבר שהליגה הבלקנית, שבה זכיתם, חזקה יותר מהיורופקאפ של נס ציונה.

"זה בדיוק עניין התדמית שאני מדבר עליו. היורופקאפ נחשב כאילו למפעל גדול יותר, אבל יש שם קבוצות מכל מיני מדינות, והן חלשות יותר מהליגה הישראלית ומהבלקנית. אחרי מה שעשינו העונה, לאן כבר נוכל להתקדם? צריך למצוא דרך, ואולי יורוקאפ זו הדרך. אנחנו יודעים שמכבי תל אביב תשחק ביורוליג, ושזה בינינו לבין הפועל ירושלים או מכבי ראשון לציון, אולי הפועל חיפה".

- מה מיוחד בחולון של העונה?

"מהרגע שהתחלנו את ההכנה לעונה, יצרתי נוהג קבוע: בכל יום, לפני האימון, אנחנו מקיימים תדריך וידאו של שעה. בהתחלה זה הציק לשחקנים, אבל הם התאהבו בזה. אנחנו לא עוסקים רק בעצמנו. להפך, בהתחלה הייתי מתמקד במשחקים של קבוצות אחרות, גם מהיורוליג ומה-NBA, והייתי מציג להם טעויות של שחקנים אחרים. היינו עושים את זה תוך כדי צחוק, ובאווירה קלילה. פה שחקן טעה - והייתי מסביר להם שעוד מעט יחתכו אותו מהקבוצות. ועל טעות אחרת - הייתי מסביר כמה הוא נאיבי. המילה 'נאיבי' הפכה לחלק מהז'רגון שלנו. בכל פעם שמישהו טועה, צועקים לו 'נאיבי', וגם לי הם אומרים את זה. ככה השחקנים למדו בשביל עצמם, ויצרנו לעצמנו מערכת חוקים, שאנחנו שומרים עליה מתחילת העונה ועד היום. עכשיו כבר לא צריך להסביר. כשאנחנו חוטפים סל ומישהו טועה, כולם יודעים בדיוק של מי הייתה הטעות".

- מה הדבר הראשון שתעשה אם תזכו ביום ראשון בליגת האלופות?

"קודם כל אבקש לחזור לסלוניקי, ואתן לשרפי לנהל את המשחקים בפלייאוף, כמו בליגת הקורונה", מתלוצץ דדאס. "הדבר הראשון שאני מצליח לדמיין זה את החגיגות שיהיו בשדה התעופה, כי אני בטוח שבמקרה של זכייה, האוהדים שלנו יבואו לקבל אותנו שם. אני אתן לשחקנים כמה ימי חופש, כי הם יהיו שיכורים, ואולי נאבד משחק או שניים בליגה, ואקבל את זה באהבה. אבל עזוב, זה לא הזמן לתכנונים. כשנגיע לזה, אני אעדכן אותך".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully