14 בדצמבר 1987. הפועל ירושלים מפסידה במלחה 89:81 למכבי רמת גן, וסופגת הפסד בית חמישי ברציפות בליגה הלאומית (הליגה הבכירה דאז). המאמן רני כהנא עוזב את האולם מיציאה צדדית, ולמחרת הוא מפוטר ומוחלף בידי שימי ריגר. הקבוצה מסיימת את העונה במקום העשירי, מתחת לאליצור רמלה ומעל לבית"ר תל אביב, וניצלת מירידה לארצית.
כמעט 35 שנים חלפו. ברובן המכריע, 28 ליתר דיוק, ירושלים לא ספגה חמישה הפסדים ביתיים לאורך עונה שלמה; אבל אמש (שני) שוחזרה נקודת השפל ההיסטורית ההיא, שהתרחשה בפעם הקודמת כשאף אחד משחקני הקבוצה הנוכחית אפילו לא נולד, וכשהמאמן יונתן אלון היה בסך הכול בן שש. גלבוע/גליל טיילה לניצחון 83:101, והייתה החמישית שמנצחת בבירה בתוך פחות מחודשיים.
עיקרי הדברים
- רצף הפסדים ביתיים שלא נרשם מאז 1987
- 500 נקודות ספיגה בחמישה משחקים
- פחות אוהדים ביציע מאשר בימי מלחה
- הפעם אין זמן לנוח: ביום חמישי - באילת
- אלון ומקאלום: פסיכולוגיה מעל טקטיקה
בזמן הרצף הקודם, שאיתר ומצא עילם שפירא, האדומים היו רחוקים מלהיות אימפריה בצמרת הכדורסל הישראלי - ובוודאי יכולים היו לחלום על האליפויות והגביעים שבהם זכו מאז. מלבד רמת גן, הם הפסידו אז למכבי תל אביב, הפועל חולון, אליצור נתניה והפועל תל אביב, ורק פעם אחת התפרקו מעבר לפער החד ספרתי; בימים ההם עמדה התוצאה הממוצעת על 92:83.
וב-2021? ירושלים ספגה 500 נקודות בחמשת ההפסדים, ונכנעה בפער ממוצע של 14. שוב ושוב היא נשברה; נגד מכבי תל אביב הוליכה למשך פחות משלוש דקות, וגלבוע מחקה מולה 15 נקודות הפרש בתוך שבע דקות וחצי. מול הפועל תל אביב התפרקה ופיגרה ב-21 עוד לפני הירידה להפסקת המחצית, הפועל חיפה טסה נגדה לפלוס 26 כבר ברבע השלישי, והפועל אילת המריאה ל-20 נקודות בחמש הדקות האחרונות.
אלא שיותר מהפיקנטריה, הרצפים המעליבים והשיאים השליליים שנערמים ונשברים, יש נתון אחד שאולי ממחיש טוב מכל עד כמה עגום מצבם של האדומים: רק 1,500 צופים הטריחו את עצמם להגיע למשחק אתמול בארנה הגדולה והמפוארת. אפילו בהפסד לרמת גן ב-1987, במלחה הצנום והצנוע, היו 1,600 אוהדים.
הקרחות ביציעים, שבמסגרתן לא הצליחה ירושלים למלא אפילו מחצית מהמושבים המותרים תחת מגבלות הקורונה, מספרות שני סיפורים: האחד, שגם אחרי שנה בסלון ועם רעב טבעי לכדורסל, הקהל מיואש ומעדיף שלא לחזות מקרוב ברצף ההיסטורי הזה; והשני נוגע לעתיד - כי כעת צריכים ראשי המועדון לעבור מקרב בלימה למלחמת גיוס. אם הגעת האוהדים אינה מובנת מאליה, הם יצטרכו לבצע חריש מספיק עמוק כדי לשכנע אותם ולזכות מחדש באמון שלהם.
ואם כך נראו האדומים אחרי שבועיים של פגרה, שבמהלכם היו יכולים להתאמן, לתרגל ולשנות, הרי שההמשך לא יהיה קל יותר. כבר ביום חמישי הם יירדו למשחק חוץ קשה באילת, ובתחילת השבוע הבא יארחו שוב את גלבוע.
"זה לא שאנחנו מפסידים ב-12-10 הפרש, אלא ב-20. עם השחקנים שלנו, והתנאים שיש לנו, זה לא צריך לקרות", הודה הגארד ריי מקאלום. "אנחנו עומדים לשחק נגד היריבות החזקות בליגה, וחייבים להפוך את המומנטום. נראינו אתמול כמו שתי קבוצות שונות לחלוטין. שיחקנו טוב במחצית הראשונה, הכול היה חיובי, ופתאום נתקענו בקיר. לא חזרנו מההפסקה עם אותה אנרגיה ואותו מיקוד, וזה קורה לנו יותר מדי. טקטיקה לא תשנה את זה. אנחנו צריכים לשחק עם הלב שלנו, על הגאווה שלנו".
המאמן יונתן אלון: "עבדנו קשה בשבועיים האחרונים, ואולי לא מספיק טוב. אנחנו לא מצליחים לתרגם למשחקים את מה שקורה באימונים. זו התוצאה, ואלה העובדות. אנחנו נשברים מנטלית. הפתרונות אינם בכדורסל. אנחנו צריכים למצוא את הדרך להיות חזקים, ולעבור רגעים קשים במשחק. הבעיות שלנו הן מול עצמנו, וכשנפתור אותן, ניראה טוב יותר מול כל יריבה שתבוא".
סייע באיסוף התגובות: אוהד שוירמן