מיקל ארטטה הקפיד לשמור על קשר עם סנטי קאסורלה וניסה לשכנע אותו להתמנות לעוזרו בארסנל. פחות משלוש שנים מפרידות ביניהם בגיל, הם בילו ביחד כשחקנים בשורות התותחנים, משדרים על אותו גל, מדברים באותה שפה - על הנייר זהו שילוב מצוין. אלא שזה היה מוקדם מאוד מבחינת הגאון נמוך הקומה.
קאסורלה ממש לא פסל את האפשרות לחזור בבוא העת למועדונו הלונדוני האהוב, אבל בינתיים התזמון לא היה מתאים מבחינתו, כי הוא רצה להמשיך לשחקן על הדשא. מבחינת סנטי, כדורגל הוא אהבה והנאה. הוא לא מסוגל להתנתק ממנה, וזה עזר לו לחולל את אחד הנסים הרפואיים המדהימים ביותר בתולדות הספורט - לא פחות. אז כאשר החליט לסיים את דרכו בוויאריאל, הוא הכריז כי יש לו עוד שנתיים לפחות על המגרשים, והצטרף לחבר קרוב אחר שרצה אותו על תקן שחקן. כך הגיע קאסורלה בקיץ שעבר לקטאר, לאל סאד של צ'אבי.
עבור כל שחקן אחר - ולמען האמת גם עבור צ'אבי עצמו - אולי היה בבחירה הזו טעם לפגם מבחינה מוסרית. את קאסורלה קשה מאוד להאשים במשהו. זה פשוט בלתי אפשרי. הכמיהה הטהורה שלו למשחק משכיחה את כל ההיבטים האחרים. הוא אמן הכדורגל האולטימטיבי, הדמות שאי אפשר לא להתחבר אליה. ואם בא לו לגרום אושר לאוהדים דווקא בקטאר - אז שיהיה. כל מחשבה על קאסורלה מעלה באופן מיידי חיוך על פני האוהדים. יותר מכל כוכב אחרת, הוא מסמל כדורגל יצירתי נטו, וגם כוח רצון יוצא דופן להתגבר על המכשולים האכזריים ביותר.
הטרגדיה החלה בספטמבר 2013, כאשר קאסורלה נפגע בקרסולו בתחילת משחק הידידות בין ספרד לצ'ילה, אבל התעקש להשלים 90 דקות למרות הצליעה. כי האהבה למשחק חזקה מהכאבים, וזה המוטו שהוביל אותו בסופו של דבר למצב בריאותי חמור. לנזקי הפציעה הזו היו השלכות אשר התבררו במלואן רק בחלוף שלוש שנים. באוקטובר 2016, ירד קאסורלה מהמגרש אחרי שבישל מול לודוגורץ - וזה התברר כמשחקו האחרון במדי ארסנל, גם אם התקווה המיידית היתה להחלים תוך שבוע-שבועיים. לימים, כבר אמר ארסן ונגר: "מעולם לא ראיתי פציעה כה מזעזעת". הבעיות הצטברו עם הזמן, וההרגל לשחק עם כאבי תופת היה בעוכריו של קאסורלה.
זה קרה, בין היתר, כי רופאי ארסנל התרשלו. הם לא איבחנו את הפציעה כראוי, לא ידעו שהחיידקים אוכלים את הגיד ברגל, ולא העניקו לו את הטיפול האנטיביוטי הנדרש. התפרים חזרו ונפתחו, ומוגלה זרמה החוצה. במבט לאחור, התחרט הקשר שלא חזר למולדתו באופן מיידי, כאשר הבין שנדרשת התערבות כירורגית. הוא סמך על המומחים באנגליה, איבד זמן יקר, וכאשר התייצב בבית החולים בבירת חבל הבאסקים בשנה שעברה המצב היה קטסטרופלי. 11 סנטימטרים מהגיד כבר נעלמו, העצם כמעט נמסה והתפוררה. "תהיה בר מזל אם תוכל לחזור ללכת", אמר לו רופא אחד. רופא אחר המליץ פשוט לכרות את הרגל.
היה רופא אחד, ד"ר מיקל סאנצ'ס, שהחליט להילחם - והוא כה גאה שהמקרה הזה משמש אותו עד היום בהרצאותיו. זהו מבצע הניתוחים המורכב ביותר בקריירה שלו, במסגרתו גודל הגיד ההרוס בירך ואז הועבר למקום הנכון. פעם, מזמן, קיעקע קאסורלה את שמה של בתו אינדיה על הזרוע השמאלית. חלק מהאותיות נדדו כעת לקרסולו הימני. "הגוף שלי נראה כמו פאזל", הוא מקפיד לומר עם החיוך השובב שלו. ועם הפאזל הזה הוא התעקש לא סתם לחזור ללכת - אלא לשחק ברמה הגבוהה ביותר.
ויאריאל החליטה לתת לו הזדמנות להתאמן, ובהתחלה זה הרגיש כמו מחווה מרגשת לגיבור הכי גדול בתולדות המועדון. כי הרי סנטי החל את הקריירה בצוללת הצהובה, אחרי שאוביידו אהובתו פשטה את הרגל. אחרי קדנציה קצרה בהואלבה, אליה נמכר תמורת גרושים, הוא הוחזר ב-2007 על תקן כוכב עולה והפך לאחד הקשרים הכי טובים בספרד, גם בעידן בו הקשרים הספרדים שלטו בכדורגל העולמי. כבר ב-2008 הציעה לו ריאל מדריד חוזה עתק, בעוד ויאריאל לא יכולה היתה למנוע את עזיבתו תמורת סעיף שחרור של 16 מיליון יורו. מה עשה קאסורלה? הוא סירב להגיע לסנטיאגו ברנבאו, והאריך את חוזהו. אחרי מעשה כזה, הוא הפך לדמות האהובה ביותר מבחינת היציעים. אוהדים בכו כשהמועדון נאלץ למכור אותו ב-2011, בניגוד לרצונו, בגלל בעיות כלכליות.
אז כאשר שב קאסורלה הביתה, עם הגוף מפורק, התנדבה ויאריאל לסייע לו. בפועל, תוך זמן קצר התברר שהמצב הפוך - והוא מסייע לה. מאוד. אחרי 636 ימים ללא כדורגל, חזר קאסורלה להיות אחד השחקנים הטובים והמהנים בספרד. זו לא סתם אגדה. זה הרבה מעבר. היה זה אחד הסיפורים המדהימים אי פעם. בעונת הקאמבק הראשונה, הבקיע קאסורלה שבעה שערים בכל המסגרות, כולל צמד ב-2:2 נגד ריאל מדריד. אשתקד, הוא השתדרג ל-15 כיבושים - הנתון הטוב ביותר בקריירה (וזה לא ממש משנה כי חלק נכבד מהם היה בפנדלים). אליהם נוספו תשעה בישולים בליגה - הנתון השלישי בטיבו אחרי ליאו מסי ומיקאל אויארסבאל, הכוכב הצעיר של ריאל סוסיאדד. בזכותו, סיימה הצוללת הצהובה במקום החמישי, והאוהדים היו רוצים שזה יימשך לנצח.
קאסורלה בחר אחרת, והפרידה ממנו היתה מרגשת - גם אם היציעים היו ריקים בעידן קורונה. ב-19 ביולי 2020 בישל סנטי את שערו האחרון בליגה הספרדית במשחק מול אייבר, ואז הוחלף כאשר כל השחקנים עמדו והריעו לו. מיד לאחר מכן, הוא יצא לקטאר, חתם באל-סאד - וכבר בספטמבר, אחרי חופשה קצרצרה בלבד, הפכה הליגה החדשה לליגה הפרטית שלו. הוא עשה בה ככל העולה על רוחו.
יש שחקנים שמגיעים למזרח התיכון רק כדי לנוח ולהעביר מיליונים לחשבון הבנק. אצל קאסורלה, זה לא בא בחשבון. "אני כאן כדי לנסות לזכות בכל התארים", הוא הכריז - ויש לציין כי תארים חסרים בחייו. מי שבוחר לוותר על ריאל מדריד, ומבלה את הקריירה בוויאריאל, מלאגה וארסנל, נותר עם שני גביעי אנגליה בלבד, בתוספת שתי מדליות זהב במדי ספרד באליפויות אירופה. ואולי זה מעולם לא היה השיקול המרכזי בקריירה, אבל נחמד גם לזכות במשהו כאשר יש הזדמנות. אז קאסורלה פתח את הקדנציה באל סאד עם צמד בבכורה, ולא נעצר לרגע. את עונתו הראשונה הוא סיים כאלוף, עם 13 שערים ו-11 בישולים ב-20 משחקים, והיה השחקן המצטיין בליגה בפער עצום. סופיאן האני, הכוכב הצרפתי-אלג'יראי של אל ג'ראפה, אפילו צייץ: "זה כבוד עצום לסיים כמלך הבישולים לצידו של גאון כמו קאסורלה".
שערו האחרון בליגה, נגד אל-ראיין, היה מגניב במיוחד - פנדל בבעיטת פאננקה עדינה במיוחד, ועוד ברגלו השמאלית בה לא השתמש עד כה בביצוע מצבים נייחים. כעת, אחרי שהעונה הקטארית הסתיימה, ואל סאד הציגה מאזן של 19 ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו ב-22 משחקים, והתפנו קאסורלה וצ'אבי למשימה המאתגרת באמת - ליגת האלופות של אסיה. הזכיה האחרונה של אל סאד במפעל היתה ב-2011, והספרדים אמורים לשים קץ לבצורת אחרי עשור.
ובכן, בינתיים זה לא הולך לפי התוכניות. במחזור הפתיחה סיימה אלופת קטאר בתיקו 1:1 עם פולאד האיראנית, ובשבת הפסידה לאל נאסר הסעודית 3:1. עם זאת, קאסורלה בהחלט מספק את הסחורה - ואת שער השיוויון הזמני הוא הבקיע בכדור חופשי לחיבורים, ושוב ברגלו השמאלית. גם בגיל 36, הוא ממשיך ליצור וליהנות. בעצם, הוא האטרקציה הגדולה ביותר של המפעל כולו.
כאשר תתמודד הערב אל סאד מול אל ווחדאת הירדנית (21:00, ספורט3), סנטי הוא הסיבה האולטימטיבית עבור חובבי הכדורגל ברחבי תבל להדליק את הטלוויזיה ולצפות בהתמודדות. כי זה פשוט כיף. כי זה קאסורלה. והוא עוד רחוק מפרישה. ארטטה ימשיך לחכות לו בסבלנות.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק