"פעמים רבות אמרת לי להרוג את עצמי", העידה מקיילה ת'רוש ב-2018. היא לא היתה הראשונה, גם לא האחרונה שהגיעה למסקנה שהדרך היחידה להמשיך הלאה בחייה תהיה לסיים אותם. מתעמלות רבות שקלו לשים קץ לחייהן בגלל האיש שהכניס אותן לגיהנום ומעולם לא דאג להוציא. חלקן ניסו ולא הצליחו להתאבד, אחרות נאחזו בכוחותיהן האחרונים בפיסת אור קטנה והחלו במסע ארוך, אולי בלתי נגמר של שיקום, אבל חייהן כבר לא יחזרו להיות אותם חיים.
בבוקר יום חמישי שעבר הוחלט להגיש נגד ג'ון גדרט 24 כתבי אישום, בין היתר בסעיפים של סחר בבני אדם ותקיפה מינית. בשעה 14:00 אמור היה להסגיר את עצמו למשרד השריף ולהופיע לשימוע שלו, אך במקום זאת, החנה את רכבו סמוך לאחד המחלפים בכביש I-96 במישיגן. "הוא הסתובב סביב הרכב שלו בצורה די לחוצה", סיפר לתחנת WILX10 עד ראייה. "אפשר היה לראות שהכוונות שלו רעות".
השעה היתה 14:45 כשג'ון גדרט בן ה-63 חזר לרכבו וירה לעצמו בראש לצד אחד מפחי הזבל.
התובעת המחוזית של מישיגן טענה כי מדובר ב"סוף טראגי לסיפור טראגי עבור כל המעורבים בו", אבל היא רק חצי צודקת: אין שום קתרזיס בהתאבדות של ג'ון גדרט, אין שום סגירת מעגל, אין תחושת נקמה, צדק או השלמה אצל עשרות הילדות, נערות ונשים שאת חייהן חירב מהייסוד. נהפוך הוא: לא מעט מהן חיכו ליום הצדק שלהן בבית המשפט, שם אמור היה להיגזר על גדרט עונש של מאסר עולם, לכל הפחות, וכעת היום הזה כבר לא יגיע. הן נותרו רק עם הזכרונות שלא יצליחו למחוק, עם פצעים שלעולם לא יגלידו.
לפי רישומי המשטרה בארצות הברית, ההיתקלות הראשונה של ג'ון גדרט עם החוק היתה ב-1986, כשנחקר לאחר שדחף לכאורה במורד המדרגות מספר צופים בתחרות התעמלות. ארבע שנים לאחר מכן נחקר פעם נוספת, הפעם לאחר שאחז בחולצת מתעמל והטיח אותו על הרצפה. בשני המקרים לא הוגשו תלונות, ומשנה לשנה, צבר מאמן ההתעמלות עוד ועוד כוח ושכלל את השיטה שלו עד תום: התלונות כמעט ולא הוגשו, וגם אם הוגשו, לא נעשה דבר בעניינו. העובדה שהורשה לעשות את מה שעשה למשך כל כך הרבה שנים מצמררת ומקוממת גם יחד.
"אם הייתי צריך להתחיל את הקריירה שלי מחדש, הייתי עושה זאת תחת ההבנה שסבלנות היא מפתח בהתפתחות של ספורטאים", אמר ב-2012 בריאיון שהעניק לבלוג Tripletwistgym, הרבה לפני שהכל התפוצץ. "בתחילת הקריירה נפלתי קורבן ללרצות הצלחה בין לילה, ודחפתי קשה מדי כדי להגיע לשם. מאז שלמדתי את אמנות הסבלנות, כל התכנית שלנו התפתחה ולספורטאים יש הרבה יותר מוטיבציה והרבה פחות לחץ".
לא המילים המכובסות הללו ולא מיתוס המאמן החזק והקשוח שיודע מה טוב לילדים ולילדות יכולים להוות תירוץ למה שבאמת קרה במתחם האימונים של ג'ון גדרט במועדון "גרייט לייקס" שבלנסינג, מישיגן. גדרט, שהחליט שברצונו להפוך למאמן התעמלות בזמן שהותו במכללת מישיגן, פגש באמצע שנות השמונים את מי שיהפוך ליד ימינו בהריסת חייהן של מאות ילדות, נערות ונשים: ד"ר לארי נסאר, שטן בתחפושת של בן אנוש. השניים הפכו חברים טובים, בתוך אולם ההתעמלות ומחוצה לו, ובעוד גדרט התעקש כי לא ידע על אינספור התקיפות המיניות של מי שיהפוך תוך שנים ספורות לרופא נבחרת ארצות הברית, העדויות מספרות סיפורים אחרים לגמרי.
"כל מה שאני זוכרת זה שהוא (נסאר) ביצע בי טיפול כלשהו, עם אצבעות בתוך איבר מיני", העידה אחת הקורבנות בבית המשפט. "הוא עיסה לי את הגב, עם מגבת על הישבן. ג'ון נכנס והתבדח שכנראה ממש כואב לי הגב". בין היתר, היה גדרט מעיר על גופן של הבנות, "החמיא" שחלקן יכולות לשמש דוגמניות הלבשה תחתונה, וייעץ שאם כל עניין ההתעמלות הזה לא ייצא לפועל, הן תמיד יוכלו לעבוד כחשפניות. שרה טריסטי, מתעמלת שפרסמה ב-2019 את הספר The Girls: An All-American Town, a Predatory Doctor, and the Untold Story of the Gymnasts Who Brought Him Down, טענה שב-1988 נכנסה לחדרו של הרופא הידוע לשמצה בשל כאבים בצלעות. במקום לטפל בצלעות, ד"ר לארי נסאר הצמיד קרח לפטמותיה, והחל לעסות את חזה - תחילה מעל הבגדים, ואז מתחת להם. היא היתה אז בת 14. "הם פשוט עמדו שם ודיברו מולי", כתבה בספרה. "ג'ון התבדח על כמה קטנים השדיים שלי. הוא אמר שאם יהיה לי מזל, אולי הם יגדלו". פעם אחרת, נפלה על הרצפה במהלך האימונים ומאמנה רכן מעליה וצעק: "או, בייבי, את אוהבת את זה ככה!"
היא היתה אז בת 12.
זו היתה הגישה בשנים ההן - תחילה במתחם האימונים גרייט לייקס ולאחר מכן, החל מ-1996, במתחם טוויסטרס אותו הקים גדרט. הוא ונסאר השלימו אחד את השני, ג'ורדן ופיפן של ההתעללות. "ג'ון היה נאה מאוד, שרירי, סופר-כריזמטי", אמרה אחת המתעמלות שעבדה תחתיו לרשת ABC. "כשהוא היה במצב רוח או עודד אותך, זה היה כמו סם - רצית עוד. חלק מהשיטה היתה שג'ון שבר את הרוח והגוף של הבנות, ולארי היה שם כדי לתקן אותן".
"עבור הנערה שהייתי, לארי היה נראה כמו הבחור הטוב בסביבה אינטנסיבית מאוד", העידה בבית המשפט ג'ורדין וויבר, המתעמלת הבכירה ביותר שעבדה תחת גדרט וזכתה במדליית זהב קבוצתית באולימפיאדת לונדון 2012. "הוא היה מביא לנו אוכל וקפה באולימפיאדה, כשחששנו לאכול מול המאמנים שלנו. לא ידענו שכל טכניקות הטיפוח הללו נועדו כדי לעשות עלינו מניפולציה ולשטוף לנו את המוח כדי שנסמוך עליו".
"ג'ון היה טוב מאוד במניפולציות רגשיות", אמרה ל-ABC פרסילה קינטיג', שעבדה כמנהלת משרד במתחם האימונים בשנות השמונים. "הוא יכול היה לגרום לך להרגיש כמו שום דבר תוך זמן קצר. לארי היה זה שהבנות באות אליו כדי להירגע. זו היתה הסערה המושלמת. ואין שום סיכוי שהבנות היו מרגישות בנוח להגיד לג'ון משהו על לארי, הן פחדו ממנו פחד מוות". למעשה, לא מעט מהילדות והנערות הרגישו בנוח יותר לדבר עם נסאר על גדרט, ובדרך כלל קיבלו את אותה תשובה: "זה ג'ון, הוא רוצה בטובתכן".
זה לא היה נראה ככה: במסווה של מאמן אכפתי וכריזמתי, ג'ון גדרט הרשה לעצמו לעשות הכל. "הוא תמיד היה מפחיד", העידה המתעמלת ביילי לורנסן. "הוא זרק בקבוקי מים על ילדות, מתקרב אליהן וצורח". "אין דמעות על הרצפה שלי!" היה גוער בבנות ובנערות שפרצו בבכי לאחר ההתעללות הפיזית והנפשית שהעביר אותן. הדם, השרירים קרועים, העצמות השבורות - היו מעט סיבות לגיטימיות מבחינת ג'ון גדרט להפסיק להתחרות. מתעמלת אחת, בת 13, סיפרה כי הכריח אותה להתאמן על רגל שבורה למשך חודש; אחרת טענה כי נגח בה; מקיילה ת'רוש, שזקפה את הפרעות האכילה, הדיכאון והחרדות שפיתחה לעשר שנות העבודה תחתיו, העידה כי יום אחד כל כך כעס עליה עד שזרק אותה על אחד המוטות וגרם לה לפציעה בצוואר, פנס בעין וקרע באחד משרירי הבטן, שהביאו לסיום הקריירה שלה.
אבל גם ת'רוש וגם בנות ונערות הושתקו באותן שנים, כי מערכת שלמה הוקמה כדי לגרום להן לשתוק: לא רק זו שהקיפה את גדרט ונסאר, אלא גם המערכת האנושית, המוסכמות לפיהן צריך לסבול כדי להצליח, לפיהן לאישה - על אחת כמה וכמה ילדה או נערה שרוצה להיות ספורטאית אולימפית - מוטב להיות בשקט, אם ברצונה להגשים את חלומותיה. קשר השתיקה הזה אפשר לגדרט להמשיך ולבסס את מעמדו כאחד המאמנים הטובים והמוערכים בארצות הברית, כזה שיכול להתגאות באינספור אליפויות, מדליות והישגים. הכוח שלו היה גדול בין היתר משום שעמד ביחס ישיר לכוח הקטן כל כך של הבנות והנערות שהיו זקוקות לו. הוא היה זה שדאג להשיג להן מלגות התעמלות לקולג'ים, למשל. "קשה לתאר את הלחץ שג'ון היה שם עליך", אמרה ל-CNN ביילי לורנסן, "המלגה היא הכל". ת'רוש הוסיפה: "החלום הגדול שלי היה להיות מתעמלת בקולג'ים, ולג'ון היה מוניטין שהוא יכול להשיג את המלגות הללו".
אחת מאותן נערות שניסו לשים קץ לחייהן עקב העבודה המשותפת עם גדרט היא בריטני ארגון. בסתיו של 2012 לקחה מנת יתר של משככי כאבים - כדורים שהצליחו להעלים כאבים מסוג אחד בלבד. "אני אוהבת אתכם", כתבה להוריה על פתק אותו השאירה אחריה. כשהתעוררה בבית החולים הפסיכיאטרי, ניסתה להסביר לרופאים על ג'ון גדרט. "מה יכולתי לעשות?" אמרה ל-CNN. "אני נערה בת 17 מול הגבר המבוגר הזה. מה אני יכולה לעשות?"
עוד לפני ששוחררה הביתה, קיבלה הודעה מלארי נסאר: את צריכה להתנצל בפני ג'ון אם ברצונך לשוב ולהתאמן תחתיו. בלית ברירה, הסכימה בריטני להיפגש עם מאמנה, מלווה באביה, ושם שמעה איום לא מפורש כלל: אם תגישי תלונה, יסגרו לי את האולם ותאבדי את המלגה שלך באוניברסיטת מערב מישיגן. "איזה קולג' ירצה מישהי שמתמודדת עם בעיות כאלה?" אמר לה, ודאג להוסיף כי מאמן קבוצת ההתעמלות של האוניברסיטה הוא חבר קרוב. זה עבד: אף תלונה לא הוגשה. בריטני המשיכה לקולג', אבל לא באמת היתה יכולה להמשיך עם חייה. יום אחד קיבלה הודעת פייסבוק ממאמנה לשעבר: "העזיבה הלא מכובדת שלך אותנו היתה מביישת. במקום לקבל על עצמך את האתגר ולמצוא קצת מוסר עבודה, ברחת. התמונה שלך לעולם לא תיתלה על קירות האולם אותו ביישת".
ב-15 באוקטובר 2013 דרך גדרט על רגלה של מתעמלת בת 11, סובב את ידה והצמיד אותה לקיר. סבתה של הילדה פנתה למשטרה, ובחלוף מספר ימים קיבלה הודעת פייסבוק מנסאר, שמבקש ממנה למשוך את התלונה: "אם את לא בטוחה ב-100 אחוז שאת רוצה לסגור את האולם של ג'ון ולגרום להשעייתו מאיגוד ההתעמלות עד סוף ימיו. עצם העובדה שהמשטרה באה לביתו היא לקח עצום עבורו". אם זה לא מספיק, הרי שגם אשתו של גדרט, קת'רין, פנתה עם הודעה משלה: "התלונה הזו עלולה לקחת לנו את הפרנסה! את מה שעבדנו עליו למשך יותר מ-30 שנה, 40 משרות, עתידן של 1,200 מתעמלות".
אלא שגם הפרשיה ההיא לא התפוצצה. בסוף אותה שנה שיגר אחד המאמנים ששיתף פעולה עם גדרט מכתב לנשיא איגוד ההתעמלות האמריקאי ובו כתב בין היתר: "אני יכול להגיד בביטחון מלא שצריך לאסור על ג'ון גדרט לאמן התעמלות. אני מודאג לבריאות הספורטאיות שלנו תחתיו. הוא מאמן וחי בצורה נרקיסיסטית, מנסה לשלוט באחרות דרך פחד והפחדה. אני אישית חזיתי במקרי התעללות במספר מתעמלות וחששתי לבריאות הפיזית והנפשית שלהן". איגוד ההתעמלות אכן פתח בחקירה קצרה, בסיומה הבטיח גדרט לבצע שינויים בסגנון האימון שלו - אך לא מעבר לכך. וכפי שנסאר תמך בחברו הטוב, כך גם המאמן דאג לגבות את הרופא לפני התפוצצות הפרשה הנפרדת. בקיץ 2016 טען כי ד"ר נסאר הוא "מקצוען בצורה בלתי רגילה" שעושה "מעבר ומעבר" עבור המתעמלות שלו.
למעשה, רק בתחילת 2018, כשהעדויות על נסאר החלו להיערם, פעלו סוף סוף באיגוד ההתעמלות והחליטו להשעות את גדרט. למחרת, הודיע על פרישה מהענף. אחת המתעמלות שהעידה בבית המשפט נגד נסאר טענה כי גדרט צריך "לשבת בבית סוהר, ממש לצד לארי", והיא לא היתה היחידה: עוד ועוד הזכירו את המאמן שאולי לא תקף אותן מינית באופן סדרתי, אך כן התעלל בהן כמעט בכל מובן אחר. בתום חקירה של כשלוש שנים הוחלט בשבוע שעבר להגיש נגד ג'ון גדרט 24 כתבי אישום על התעללות בכ-50 קורבנות, בין השנים 2008 ו-2018.
בין היתר, הואשם המאמן ב-16 סעיפים כמעט תקדימיים בענף הספורט של סחר בבני אדם, ולא סתם בהתעללות בקטינים. הסיבה, כפי שהסבירה אותה ל"דטרויט ניוז" בריג'ט קאר, מומחית לתחום, היא השיטה הברורה לפיה עבד - אלה לא היו מקרים בודדים - כמו גם קשר השתיקה שנוצר והרווח הברור שיצא לגדרט מהתנהגותו: "כסף נעשה על גבי גופות הספורטאיות הצעירות הללו. התחום האולימפי בארצות הברית מייצר טונות של כסף עבור טונות של אנשים… את לא מגיעה לאולימפיאדה אם לא תעברי באולם שלו". לפי הערכות, גדרט ייצר הכנסה של כ-2.7 מיליון דולר מ-2014 עד 2018, בעוד מתחם האימונים שלו הרוויח כ-9.3 מיליון דולר בין השנים 2012 ו-2018. ההתעללות הביאה להצלחה (עבורו), שהביאה לכסף, שהביא לעוד התעללות, שהביאה לעוד הצלחה (עבורו), שהביאה לעוד כסף וכן הלאה.
זמן לא רב לפני שירה לעצמו בראש, ג'ון גדרט התקשר למשפחתו וסיפר שבכוונתו להסגיר את עצמו למשרד השריף. כשלא הגיע, יצאו בני המשפחה לחפש אותו לפי המיקום שהופיע במכשיר הסלולרי שלו, ומצאו אותו כשכבר היה מאוחר מדי. "באיזה רכב הוא נמצא?" שאל נציג המשטרה אליו התקשרו כדי לדווח על המוות. "הוא לא ברכב", ענתה אחת מבנותיו, "הוא על הרצפה, ליד פח זבל".
שרה קליין, אחת מעשרות הקורבנות של גדרט, האשימה את איגוד ההתעמלות האמריקאי שאפשר למאמן להתעלל בכל כך הרבה ספורטאיות לאורך השנים בלי לעשות דבר, בדיוק כמו במקרה לארי נסאר. "ההתאבדות שלו היא הודאה באשמה", אמרה. "גם בכירי איגוד ההתעמלות וחברי הוועד האולימפי בארצות הברית שקידמו אותו ואפשרו לו לאמן את הנבחרת אשמים. הוא עינה והתעלל בבנות רבות, אני ביניהן, למשך יותר מ-30 שנה. האומץ הגדול של קורבנותיו לנצח יעמוד בניגוד ברור לפחדנות שלו. הנחמה היחידה שלי, כאחת ששרדה אותו וכאמא לשתי בנות צעירות, היא הידיעה שאוכל ללכת לישון מדי לילה ולדעת שג'ון גדרט כבר לא יתעלל באף ילדה".
האלופה אולימפית אלי רייזמן השמיעה דברים דומים בפני CNN: "מפלצות לא משגשגות למשך עשורים שלמים בלי עזרה מאנשים אחרים. אנחנו צריכות להבין מה קרה, איך זה קרה. אנחנו זקוקות לחקירה עצמאית, ואחת כזו לא נעשתה". באיגוד ההתעמלות האמריקאי אמנם אמרו כבר בשנה שעברה שיהיו מוכנים ל"שיתוף פעולה מלא" עם כל חקירה עצמאית שרק תהיה, אך כעת זה כבר מאוחר מדי. הצדק לא נעשה - הצדק אף פעם לא יכול להיעשות דרך מוות.
"כשהאישומים יצאו זה היה כמו אור בקצה המנהרה", אמרה המתעמלת לינדזי למקה ל-ABC. "חשבנו שאנחנו הולכות לקבל צדק. הרבה בנות עדיין סובלות ומנסות להחלים, ובין רגע זה נלקח מאיתנו. לעולם לא נקבל את סגירת המעגל הזו, לעולם לא נקבל את התשובות, לעולם לא נראה אותו מורשע... הוא היה אבא, סבא, היתה לו משפחה. אני בטוחה שכואב להם. אי אפשר לחגוג את המוות שלו, כי עכשיו כל אותן קורבנות כבר לא יקבלו את התשובות שלהן. אף אחד לא מנצח".