הנסיך הקטן מקרית שלום

כילד, שני דברים ריתקו אותי יותר מכל - כדורגל והספר "הנסיך הקטן". את הספר המקסים הזה (פרי עטו של אנטואן דה סנט-אכזופרי) גיליתי בגיל תשע ומאז אני לא עוזב אותו, ומשתדל לקרוא בו כמה שיותר. בערך באותו הגיל, גיליתי גם את ניר קלינגר, אך בעוד שהאהבה שלי אל יצירת הספרות המבריקה היתה מובנת, החיבה שחשתי אל הכדורגלן האפור, היתה הרבה פחות ברורה לי.

אלו היו הימים הגדולים של ברקוביץ', עטר, רביבו ואוחנה, שחקנים שהיצירתיות פשוט נטפה מהם. ובכל זאת, העין שלי, והלב, נמשכו דווקא לפועל השחור קלינגר. אז את פשר היחס שלי לקלינגר השחקן לא הצלחתי להבין, אבל אתמול, מול הפועל פ"ת, קיבלתי תשובה ברורה למה לקלינגר המאמן, האהבה שלי כל כך גדולה. כי אתמול, גבירותיי ורבותיי, הבטתי לעבר הספסל של מכבי תל אביב ומי שעמד שם לא היה ניר קלינגר. היה זה לא אחר מהנסיך הקטן בכבודו ובעצמו.

הנסיך הקטן, למי שלא ערך היכרות עם הדמות המרתקת הזו, הוא נשמה טובה שמאמין שהכל אפשרי, שאפשר ליצור יש מאין. בחור עם תעוזה, אומץ, חוצפה וכושר מנהיגות יוצא דופן, פסיכולוג בחסד, שובה לבבות ואחד שמוציא מאנשים את הטוב ביותר. בקיצור, ניר קלינגר.

"על כוכבו של הנסיך הקטן מצויים היו זרעים רעים ונוראיים – זרעי באובב. לעולם לא תיפטר מעצי באובב אם לא תעקרם בעודם באיבם", מסביר הנסיך הקטן בספרו, "עליך לדאוג לניקיון הכוכב שלך, לשקוד על עקירת שתילי הבאובב משעה שאפשר להבחין ביניהם ובין שיחי השושנים, הדומים להם מאוד בראשית צמיחתם".

זרעי הבאובב, לצורך העניין, הם האגואיזם והעצלנות שפשו בכוכב הקטן ושמו מכבי תל אביב. מכבי של השנים האחרונות, בהנהגתו של נמני, הייתה אוסף שחקנים מקרי, שכל שיתוף פעולה בין חבריו נראה מקרי עוד יותר. לרדת להגנה הייתה משימה מסובכת מדי. תמיד היה קל יותר לצעוק על השופט.

עד שבא ניר קלינגר והכריז על ניקיון יסודי. עכשיו, עבודת הניקיון נמצאת בשיאה. נמני ועובד יושבים על הספסל, ושחקנים הרבה פחות מבריקים, כמו גולדברג, תמיר ואפילו בנין, משחקים בהרכב. מי שחשב שהוצאתו של נמני מן ההרכב הוא אפיזודה חולפת, טעה ובגדול.

קלינגר עושה עכשיו בדיוק את המסלול של בן דמותו הספרותי. אחרי שכמו קודמיו, ניסה לפנק את השושנה שלו, השכיל הנסיך הקטן להבין מהי באמת. "עד מהרה נתאכזב בה הנסיך הקטן, על אף כוונותיו הטובות שנבעו מתוך רגשות אהבתו אליה. 'אין לתת אמון בדברי הפרחים. יש להסתכל בהם ולשאוף את ריחם ותו לא".

הנסיך הקטן של מכבי, כאילו הוא פועל לפי הוראות הספר, הביט בשושנה, שאף את ריחה, והחליט להעמיד אותה סופסוף במקום. את נמני הוא דן לפי מעשיו, ולפי הכושר שבו היה נתון, לא היה לו מקום בהרכב הפותח. והנסיך לא בורח. הוא מתמודד. הוא הופך את נמני לשחקן נבון יותר, אכפתי יותר, סבלני יותר וכתוצאה מכך – טוב יותר. למרות שהדרך עוד ארוכה, נדמה שהשושנה בהחלט בכיוון הנכון, בהדרכתו של הנסיך הקטן, כמובן.

ומה הלאה? כשיסיים עם השושנה, ייצא, בדיוק כמו בספר, למסעותיו בין הכוכבים האחרים. שם יפגוש את המלך שחושב שהוא מלך, למרות שלא עשה דבר מימיו על מנת להיות מלך (ראובן עובד), את הרברבן (אלי ביטון) ועוד שלל דמויות ואנשים. המסע שעומד בפני לקלינגר הוא, כאמור, ארוך ומייגע, אבל מה שבאמת חשוב – הוא התחיל אותו בדרך הנכונה.

מכבי של אמש לא הציגה משחק גדול, היצירתיות נראתה ממנה והלאה, אבל את הניצחון היא הרוויחה בשיניים. פתאום, ה-11 של מכבי מוכנים להרוג בשביל לנצח משחק כדורגל, ונראים כמי שיודעים שזה גם מה שיעשו. כמות כזו של גליצ'ים, האוהדים בצהוב לא ראו כבר הרבה זמן, כנראה מאז שקלינגר עצמו היה זה שביצע אותם. גם שחקנים שמופלים לדשא ובמקום לרוץ לשופט, קמים וחוזרים כמה שיותר מהר להגנה, רואים פתאום לא רק בטלוויזיה או בצד השני של העיר (צל"ש לפרוחננקובס, גולדברג ודגו שעשו את זה כמה פעמים במהלך המשחק). כרגע, אנחנו עדיין בשלב העקירה, ובגלל זה מכבי נראית לוחמנית, אבל גם חסרת ברק. תנו לשושנים קצת זמן לפרוח, ובקרוב תהייה כאן, לראשונה מזה הרבה שנים, תשובה צהובה בוהקת לאדומים מתל אביב.