הדרמה הגדולה של מוקדמות היורובאסקט התרחשה ברגע האחרון של המחזור האחרון, בשבוע שעבר. נבחרת ליטא, שלא החמיצה השתתפות בטורניר מ-1995 וזכתה מאז באליפות אירופה ובעוד שלוש מדליות, הייתה רחוקה סל אחד מהדחה סנסציונית. גג גורלי שהדביק מנטאס קלנייטיס לחדירה של אדם דורבה הציל את נבחרתו, ומנע מדנמרק עלייה ראשונה מאז 1955.
"נשבר לנו הלב", מודה המאמן הישראלי של הנבחרת הדנית, ארז ביטמן, בשיחה עם וואלה! ספורט מקופנהאגן. "היו שחקנים שלקחו את זה קשה מאוד, אבל הכאב הזה מלמד גם על הצורה שבה שיחקנו והאמנו. אמרו לי ש-94 אחוזים הימרו על ניצחון ליטאי ב-18 הפרש. לכאורה, זה היה מוצדק, אבל בסוף היינו רחוקים סל אחד מההפתעה הכי גדולה באירופה ב-50 השנים האחרונות".
ביטמן (52) מסיים בימים אלה את חוזהו בתום קמפיין יוצא דופן; דנמרק פתחה את דרכה בטורניר המקדים למוקדמות, שבו עברה נבחרות צנועות כאלבניה וארמניה, וסיימה כשבחגורה היא מסמנת ניצחונות על ליטא וצ'כיה. "ארווידאס סאבוניס בא אליי במהלך החלון האחרון ואמר לי: 'אנחנו מבקשים רק דבר אחד - שלא נקבל אתכם באותו בית במוקדמות גביע העולם בשנה הבאה'. לקבל מחמאה כזו מאחד כמוהו, זה שווה הכול".
הכדורסל רחוק מלהיות הענף הפופולרי במדינה הסקנדינבית. "לפני שלושה שבועות הייתה כאן חגיגה גדולה, כי נבחרת הכדוריד זכתה באליפות העולם", מספר ביטמן, ומדגים: "בחלק מהאולמות שאני מגיע אליהם, יש רק שערים ובכלל אין סלים. ההצלחות האחרונות שלנו הביאו ליותר חשיפה, קמים עוד מועדוני כדורסל ויש יותר ילדים שבאים לשחק, אבל זה עדיין לא במקום שבו הייתי רוצה לראות את הענף".
שחקן אחד חסר לו במיוחד בשני המשחקים האחרונים - כוכב העל של הנבחרת, איפה לונדברג, שהעמיד 25.3 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים במהלך הקמפיין; זמן קצר לפני ההתכנסות הוא עזב את ז'לונה גורה הפולנית לטובת הזדמנות חייו בצסק"א מוסקבה. ההתנגשות בין לוחות הזמנים של פיב"א והיורוליג גרמה לכך שלא יוכל לעמוד לרשות מאמנו הישראלי במאני טיים.
"הקשר ביני לבין איפה הוא הרבה יותר מאשר בין שחקן למאמן. יש בינינו חיבור מיוחד. כשהוא התקשר ובישר לי שהוא עומד לחתום בצסק"א, ולא יוכל להגיע לחלון, הרגשתי בהתחלה שהפילו עליי מטען של 50 קילו, ולך תתמודד עם זה עכשיו. להגיע למשחק האחרון בקמפיין בלעדיו, אחרי שהוא היה איתנו שלוש שנים וחצי, זה לא נורמלי ולא הגיוני. זו גאווה עצומה, כי חלק גדול מהבמה בדרך לצסק"א הוא קיבל בזכות הנבחרת. חשבתי עליו ונזכרתי בו במהלך המשחק, כשהגענו לסופי שעון וכשהיינו צריכים מישהו שייצר, יחדור וייקח את הכדור לסל".
צפו בסיום האכזרי והדרמטי בין ליטא לדנמרק
- ובכל זאת, הייתם קרובים לניצחון ולהעפלה.
"הדנים לא באים ממסורת של כדורסל ולא באמת יודעים מה הרמה שיש בחוץ. חלק מהניצחונות שלנו הושגו בגלל זה. לפעמים נוח לשחק בלי לדעת מי עומד מולך ואיפה הוא היה ומה עשה. לא רועדות לך הידיים כשאתה משחק נגד שמות כמו מינדאוגאס קוזמינסקאס ויונאס מאצ'יוליס".
- נבחרות בסדר הגודל שלכם נהנו מהיעדרות השחקנים הבכירים באירופה. עכשיו למדת איך זה לשלם על כך מחיר.
"לא להרבה נבחרות יש את הלוקסוס לשחק עם לונדברג ושאבון שילדס בשתי עמדות הגארד. ברוב החלונות לא נהנינו יותר מדי מהעניין הזה, כי גם שבדיה ובלארוס לא משופעות בשחקני יורוליג ו-NBA. ההתנגשות הזאת עבדה בפעם הראשונה לרעתנו, אבל אי אפשר לדעת איך המשחק המכריע נגד ליטא היה מתפתח עם איפה. מי אמר שהיינו מנצחים? יכול להיות שכולם היו מתרכזים בו, והאחרים לא היו נוגעים בכדור, והיינו מפסידים ב-15 הפרש.
"החלונות האלה נותנים צ'אנס הוגן לנבחרות הקטנות. זה מפיל נבחרות בכירות: לטביה, בלארוס ומונטנגרו מחוץ לאליפות אירופה, וזה בפירוש בגלל החיסרון של שחקני היורוליג וה-NBA. אם טורקיה לא הייתה נלחמת ששיין לארקין ישחק איתה בארבעת המשחקים האחרונים, יכול להיות שגם היא הייתה מוצאת את עצמה בחוץ.
"ליטא נכנסה לפאניקה אחרי שניצחנו אותה, ומיד קפצה על האפשרות לארח גם את החלון האחרון. כל הנהלת האיגוד שלה ישבה במשך שבוע איתנו במלון, וסאבוניס הלך אחרי הנבחרת לכל מקום שבו היא הייתה, רק כדי להראות את חשיבות המשחק. אני מקווה שלעולם לא אגיע למצב שבו היה המאמן הליטאי. מדינה שלמה ישבה וצפתה בו, וראיתי איך כולה על הכתפיים שלו".
ביטמן החל את דרכו בסוף שנות ה-90 כעוזרו של דיוויד בלאט בהפועל גליל עליון, אחר כך זכה בסופרוליג כעוזר שני של פיני גרשון ובלאט במכבי תל אביב ב-2001, ועבד תחת ארז אדלשטיין בהפועל ירושלים. כמאמן ראשי הוא אימן קדנציות קצרות וחלקיות בבני הרצליה, בגליל ובמ.כ חיפה, עבר גם באפולון פטראס ובגנט, ולמעשה פרש מאימון ב-2012. הוא עבר לנהל את רשות הספורט במועצה האזורית עמק יזרעאל, וב-2017 עבר עם משפחתו לקופנהאגן בעקבות ההצעה מהאיגוד הדני. במקביל לתפקידו בנבחרת, הוא פתח אקדמיה לצעירים בצוותא עם חנן קולמן, והחל לנהל קורס מאמנים המדינה.
- בישראל, בניגוד לדנמרק, המאמן הלאומי רשאי לעבוד במקביל בקבוצה. העובדה שאתה מנהל משחקים רק בנבחרת לא פוגעת בך?
"לי עוד יש את האקדמיה לצעירים, אבל אם לא הייתי מאמן במשחקים במשך שנה שלמה, זה היה משפיע עליי. הרגשתי שהניהול היומיומי חסר לי. בדנמרק אוסרים על מאמן הנבחרת לעבוד באחת מקבוצות הליגה, כדי לשמור על האתיקה ושלא יהיה פתחון פה. אני חושב שאם מאמן עובד רק בנבחרת, צריך למלא לו את הלו"ז במשך כל השנה בהרצאות, השתלמויות ושאר פעילויות".
- קיבלת הצעות לחזור לאמן בישראל?
"היו כמה בדיקות בארץ ובאירופה, אבל המתווה הנוכחי מתאים לי, בגלל שאני מעביר את קורס המאמנים ומפתח שחקנים צעירים".
- דווקא המאמנים הישראלים שמצליחים בחו"ל, אתה בדנמרק, ננו גינזבורג בנבחרת צ'כיה ואורן עמיאל בנימבורק, לא קיבלו הזדמנות בקבוצות הגדולות בארץ.
"אני פחות ניסיתי בישראל, כבר הייתי מחוץ לעסק ועברתי לניהול ספורט. אולי לא התאמתי לדרך שבה הדברים מתנהלים בארץ. מה שמרגיז אותי זה שיש כמה קבוצות ששמו פס על המאמן הישראלי, וזה קורה דווקא במועדונים המובילים, שגידלו את המאמנים הכי טובים בישראל".