תחילה צחקו עליו, כי זה מה שכולם למדו לעשות - זה מה שהוא עצמו לימד אותם לעשות. ארבע שנים חלפו מאז שאחד השחקנים המבטיחים שידע הכדורגל העולמי הודיע על פרישה, חודש חלף מאז שנאלץ להודיע על פשיטת רגל, והנה הוא שוב רץ על הדשא, ולא על סתם דשא - זה של ראסינג מורסיה הקטנטנה מהליגה הרביעית בספרד, ולמען האמת, לא ממש מדובר בריצה.
כלי התקשורת בספרד לגלגו, הצהובונים באנגליה חגגו, אבל אותו כל זה לא כבר לא ממש מעניין. בקרוב יחגוג את יום הולדתו ה-34, ובעוד אין ספק שלפסגות הכדורגל העולמי הוא כבר לא ישוב, זו כנראה הפעם הראשונה מזה זמן רב שרויסטון דרנטה ניצב במלוא האומץ מול אינספור השדים שלו ומנסה לעשות את מה שלא הצליח לעשות במהלך קריירה שלמה.
להפוך סוף סוף לאדם שאמור היה להיות, גם אם לא לשחקן שאמור היה להיות.
בתחילת השנה שעברה, בישר רויסטון דרנטה הנלהב שהחליט לפצוח בקריירת משחק חדשה וייקח חלק בסדרת הפשע ההולנדית "מוקרו מאפיה", המספרת את סיפורם של חברי כנופיה באמסטרדם. לצערו הרב, לא היה צורך בעבודת תחקיר מקיפה עבור התפקיד. כשרויסטון היה בן שלוש, אביו בן ה-27 נקלע למלחמת כנופיות ברחובות רוטרדם ונרצח. בראיונות שהעניק בחודשים האחרונים לתקשורת ההולנדית אמנם התעקש ש"הילדות שלי היתה טובה מאוד", אך בו בזמן הודה שעולם לא ישכח את הרחובות ההם. הוא לא יכול לשכוח, גם אם מאוד היה רוצה: על כתפו קעקע את הספרות 010 - קידומת הטלפון של רוטרדם. "גרתי בשכונה קשה מאוד", אמר, "היום כבר לא רואים נרקומנים ברחובות, אבל בעבר הם היו בכל פינה. הרבה מהחבר'ה שגדלתי איתם לא זכו להגיע לגיל שלי".
לצד אמו, המשפחה המורחבת דאגה שרויסטון דרנטה הצעיר לא יהיה לבד אפילו רגע - אינסטינקט מובן שבדיעבד, כך סיפר, קצת פגע בו בהמשך הדרך: "הכוונות היו טובות, אבל אף פעם לא הייתי לבד, תמיד היו אנשים סביבי. לפעמים כשחברים רצו ללכת הביתה, כעסתי עליהם. למה אתם הולכים?" בכדורגל רויסטון אף פעם לא היה לבד, בטח לא אחרי שהתגלה על ידי סקאוטים של פיינורד בגיל צעיר. בגיל 19 עשה את שני הקעקועים הראשונים בחייו: על רגלו השמאלית קעקע פרצוף של ליצן צוחק, ועל הימנית את המשפט "תחייך עכשיו, תבכה אחר כך". 14 שנה חלפו, ולא הרבה השתנה - רויסטון דרנטה הוא עדיין ליצן עצוב שמנסה לאזן את כל הצחוק והבכי הזה ולא תמיד יודע כיצד.
לאחר שנצץ במדי הקבוצה הבוגרת והפך לאחד השחקנים הצעירים המלהיבים במדינה, פרץ דרנטה לתודעה העולמית באליפות אירופה עד גיל 21 בקיץ 2007, כשהוליך את הולנד לזכייה, נבחר לשחקן הטורניר ונראה כמו מגן שמאלי כמעט מושלם. אף אחד לא היה מהיר ממנו, אף אחד לא היה טכני ממנו, ולכן אף אחד לא הרים גבה כשריאל מדריד הגדולה שילמה עליו 14 מיליון יורו עם תום האליפות. 16 קבוצות פנו, ביניהן גם ברצלונה וצ'לסי, אך רויסטון העדיף את הבלאנקוס והיה חלק ממסע רכש שכלל גם את בני ארצו ווסלי סניידר ואריאן רובן, שהצטרפו לפפה, חאבייר סאביולה וגבי היינצה כשחקני החיזוק של ברנד שוסטר. במעמד החתימה הוצג ליד הנשיא רמון קלדרון ושחקן העבר האגדי אלפרדו די סטפנו - עליו כלל לא שמע, כך הודה מספר שנים לאחר מכן.
דרנטה התחבר במהרה לכוכבי העל שפגש במדריד, ובעיקר לרוביניו - השניים חלקו תחביבים דומים מחוץ למגרשי הכדורגל, ובילו יחד לא פעם, גם אחרי הפסדים. בסוף השבוע הראשון שלו בספרד, דהר דרנטה הביתה באאודי Q7 החדשה שלו, מעט שתוי אחרי עוד בילוי לילי. השעה היתה 4:30 בבוקר, בעיר שעדיין לא הכיר, עם כסף ומעמד אליו עדיין לא היה רגיל. מערכת הניווט החדשנית אמרה לו לפנות ימינה - אז הוא פנה ימינה. הישר לתוך ניידת משטרה. אחד השוטרים שהיו במקום נפצעו, הרכב נהרס, וראשי ריאל מדריד אולי קיבלו רמז קטן לקראת מה שמחכה להם בהמשך הרומן הזה.
בניגוד לכבישים, תחילת הדרך על הדשא היתה מבטיחה הרבה יותר. בהופעת הבכורה הרשמית שלו בברנבאו נזקק ל-23 דקות כדי לכבוש שער בלתי נשכח במשחק הסופר קאפ מול סביליה, וגם ההמשך היה לא רע: חרף גילו הצעיר, דרנטה קיבל לא מעט קרדיט משוסטר בעמדת המגן השמאלי ועמדת הקיצוני השמאלי, ובסך הכל שותף ב-26 משחקים בעונת הבכורה שלו - עונה אותה סיים כאלוף ספרד. אבל הבעיה לא היתה כדורגל, הבעיה אף פעם לא היתה כדורגל: היא היתה כל מה שאינו כדורגל. ההולנדי חגג קצת יותר מדי, וכשנשאל על ידי הטלוויזיה הספרדית "כמה פעמים אתה מקיים יחסי מין", השיב: "אתם מתכוונים - עם אשתי?" והיתה גם וילה שרכש במיליון יורו, ומכונית פורשה, שעונים יקרים, מטוסים פרטיים לחופשות חג מולד וחתונה עליה שילם קרוב למיליון יורו. דרנטה התייחס לכסף שלו כפי שהתייחס לכישרון שלו - כמו אל מים שיוצאים מהברז, והרי תמיד ימשיכו לצאת.
"זה לא אומר שהיה אכפת לי מדברים חומריים", התעקש בפני "מארקה". "לא הייתי חייב לקנות וילה או מכונית, פשוט יכולתי. אם רציתי משהו, ויכולתי להרשות לעצמי, הייתי קונה אותו. כשהלכתי לקניות, לא הבנתי שאני צריך לשלם גם שכר דירה. לא חשבתי על ההשלכות של ההתנהלות הכלכלית שלי. פיניתי זמן רק לדברים שאהבתי לעשות". אחד הפרשנים טען כי ההולנדי "כל כך מבולבל שהוא בטח שם את הנעליים שלו בפריזר", אחר גרס כי מדובר ב"ילד רע עם לב בגודל של מגרש כדורגל", אבל עיקר הצרות לא נבעו מהרוע, גם לא מהלב, אלא מהגיל - זו היתה הפעם הראשונה שלו מחוץ לכלוב הזהב שהיתה רוטרדם והכל הגיע גדול מדי, הרבה מדי, מהר מדי.
הצורך להוציא כמעט כל יורו שנכנס לחשבון הבנק שלו ככל הנראה נועד לעזור לדרנטה להסתתר מהדברים שהעדיף שלא להרגיש או לבטא. אין דרך לחתום בריאל מדריד בגיל 20 בלי להביא איתך גם שק עצום של ציפיות, בדרך כלל ביחס ישיר לכמות הפוטנציאל שלך. ולדרנטה היה פוטנציאל אינסופי - אם היה קצת פחות טוב, קצת פחות מהיר, קצת פחות טכני, כלל לא היה מגיע לריאל מדריד - אבל גם לא היה קורס כפי שקרס. הכישרון הגולמי שלו היה חרב פיפיות שהטיחה אותו בין פסגות ועמקים, ועולם הכדורגל אינו ידוע בסבלנות שלו.
אוהדי ריאל מדריד החלו לאבד סבלנות עוד לקראת סיום עונתו הראשונה במועדון. בשנייה הסבלנות כבר פקעה לגמרי, ושחקן הכנף ההולנדי הוכתר על ידם כאשם העיקרי בהפסד 2:0 לברצלונה. חודש לאחר מכן אלה כבר לא היו רק שריקות בוז מיציעי הברנבאו, אלא צחוק של ממש - לגלוג כשניסה לעשות דבר מה עם הכדור וכשל. דרנטה, שקיבל את הכינוי Accidrenthe, עזב את האצטדיון בבכי. "אני לא אוהב להרגיש כאילו אני משחק בקאמפ נואו או באצטדיון חוץ כשאני משחק בבית", אמר ל"מארקה". "כשהאוהדים לא מרוצים אתה שם לב וזה נהיה קשה יותר לשחק טוב. אני זקוק לתמיכת הברנבאו כדי להצליח". בספרד הבחינו בכך וכתבו באותם ימים: "אין זכר לאושר איתו הגיע לריאל מדריד. מיד כשחתם הוא הפך להיות שחקן אהוב מאוד בחדר ההלבשה בזכות הבדיחות הבלתי פוסקות שלו, אבל כעת הוא מגלה את החלקים האכזריים ביותר של הכדורגל".
אבוד וכבוי, פנה ההולנדי בן ה-21 למאמנו חואנדה ראמוס ולבקשתו, נותר מחוץ לסגל לשלושה משחקים רצופים - אפילו למשחקי אימון מול קבוצת המילואים של ריאל מדריד. "הוא סובל מחרדות", אמר המנג'ר. "הוא בחור צעיר שזקוק לכל התמיכה של האנשים סביבו וכמאמן אנסה לעשות הכל כדי לעזור לו, כי יש לו המון פוטנציאל. זה לא פשוט לשחק מול 90 אלף צופים". ואם הכדורגל לא ממש ידוע כמקום סבלני, הרי שבקבוצות גדולות כמו ריאל מדריד החבל קצר עוד יותר: שעון החול הלך ואזל לא רק אצל עשרות אלפי יושבי הברנבאו, כי אם גם בקרב האלופה הספרדית, שלא היתה מרוצה מהיכולת, ומרוצה עוד פחות מכך שדרנטה המשיך לצאת ולבלות. בתחילת עונתו השלישית פנה אליו המאמן החדש ז'וזה מוריניו והבהיר כי אינו בונה עליו, ומוטב שיעזוב בהשאלה.
בהרקולס קרה דבר דומה: לצד יכולת מצוינת לפרקים על כר הדשא, דרנטה כמעט התעקש לקלקל לעצמו מחוץ למגרש. על כל שער מול ברצלונה היתה תקרית כזו או אחרת - נניח, נהיגה ב-180 קמ"ש, אי-ציות לשישה רמזורים אדומים בארבע בבוקר ומעצר על ידי המשטרה. אבל מעל הכל, היה מרד השחקנים שניסה לארגן נגד המועדון שמעל במשכורות. "אנחנו כל כך אוהבים את המשחק הזה, וכשאתה מגיע לאימון ונוגע בכדור אתה שוב שמח", אמר לאחרונה ל"גרדיאן", "אבל אז אתה עוצר לחשוב, 'איך אוכל להרשות לעצמי לאכול?' לי לא היתה את הבעיה הזו, אבל היו שם שחקנים שלא היו יכולים ללכת לסופרמרקט ולמלא את המקרר שלהם. לעתים הזמנתי אותם אלי לארוחות ערב". ההולנדי לא היה השחקן המבוגר ביותר בסגל אבל כן הבכיר ביותר, זה שקיבל את המשכורת הגבוהה ביותר - היה לו הכי הרבה להרוויח וגם הכי הרבה להפסיד, והוא היחיד שהסכים לעמוד מול העיתונאים ולהגיד שאת שעל לבו.
לכאורה, ניתן היה להניח שהתנהגות כזו תהפוך אותו לגיבור מעמד הפועלים בעיני הקהל, אך ההיפך קרה. אוהדי הרקולס ראו בו שכיר חרב, ילד מפונק, ודאגו להעביר לו את המסר הזה בצורה ברורה. כשחזר מחופשת חג המולד שלו, גילה שהבית שלו מלא בכתובת גרפיטי: "זבל", "בן זונה", "הרקולס היא לא קרקס", "ליצן", ואפילו "KKK". גם הניסיון של מוריניו לפשר לא עלה יפה. "הוא צלצל וצרח עלי", אמר "למארקה". "עדיין הייתי שייך לריאל מדריד ולא יכולתי לעשות דברים כאלה, הוא אמר לי. שם הדברים החלו להשתבש. כשחזרתי לריאל הוא דאג שאהיה מבודד, הוא לא רצה שאתקרב לקבוצה בגלל מה שקרה לי באליקנטה. התאמנתי לבד והרגשתי נורא. זה היה רגע קשה מאוד, כי ידעתי שהקריירה שלי בריאל מדריד הגיעה לסיומה".
במובנים מסוימים זו לא רק הקריירה בריאל מדריד שהגיעה לסיומה, כי אם הקריירה כולה. דרנטה הושאל לאברטון וגם שם גילה ניצוצות, כשהיה אחראי על שבעה שערים בעשרת משחקיו הראשונים בפרמיירליג. כמו תמיד, המאמן היה לצידו בתחילת הדרך - למשל אחרי משחק מצוין מול בלקפול בגביע האנגלי. כששמע דייויס מויס על החרדות בריאל מדריד, אמר: "לא ידעתי על כך. יש בו חלק שזקוק לקצת ביטחון ואהבה, הוא עדיין ילד צעיר שמנסה למצוא את דרכו. הוא עשה כמה מעברים גדולים ולעתים, כשמצפים ממך לשחות, אתה מתחיל לטבוע כי אתה זקוק לתמיכה מהסובבים אותך... יש כמה דברים שהוא צריך לעשות טוב יותר, יש כמה דברים מחוץ לכר הדשא - הוא צריך לשמור על עצמו טוב יותר". טים הווארד הגדיר את ההולנדי כ"אחד האנשים הכי הזויים שפגשתי", משום שכמו במדריד, כך גם בליברפול המשיך דרנטה את דרכיו. יום אחד נצפה ב-2 בלילה במתחם האימונים, מלווה בשתי נשים, מתוך כוונה להשתמש בג'קוזי. לפי הצהובונים הבריטיים, רכש לבית שלו מערכות סאונד שבדרך כלל נהוג למצוא במועדוני לילה, בסך 500 אלף ליש"ט. "הוא אוהב לבלות, אז אולי עדיף שיקים מועדון לילה מתחת לבית שלו מאז שיבלה ברחבי העיר", אמר גורם במועדון.
הטופיז ויתרו על האפשרות לרכוש את ההולנדי בסיום העונה, לאחר לא מעט קשים ששברו לא מעט גבות של גמלים. השיא היה כשדרנטה איחר בפעם המי-יודע-כמה לאימון, ממש לפני משחק חצי גמר הגביע מול ליברפול. "כשנכנסתי לחדר ההלבשה, מויס אמר לי ללכת להזדיין", אמר ל"פור פור טו". "הייתי צריך פשוט לקבל את זה, אבל עניתי לו, 'מה זאת אומרת, ללכת להזדיין? אתה תלך להזדיין'. ואז פשוט נסעתי להולנד ולא חזרתי".
וכך החל לו מסע עם מאפיינים די ברורים: דרנטה לא הצליח להישאר למעלה מעונה אחת במקום מסוים, והסיבות בגינן עזב היו זהות: ספרטק-ולדיקווקז ברוסיה, רדינג ושפילד וונסדיי באנגליה, ארג'ייספור בטורקיה, בניאס באבו דאבי, שום דבר לא ממש עבד. בשלב מסוים הגיע למשקל של 96 ק"ג. "המצב כל פעם חזר על עצמו", אמר ל"סאן". "לא משנה באיזו מדינה הייתי, באיזו עיר, חשבתי, 'אני הולך, אני לא רוצה את הכסף שלכם'. ואז זה שוב קרה". וכך, בן 29, בגיל בו חלק מהשחקנים מגיעים לשיאם, רויסטון דרנטה החליט לפרוש מכדורגל. "היה לי מחסום פסיכולוגי", אמר ל"אס". "שיקרתי לעצמי. אם הכדורגל גורם לי להרגיש עצוב, מה הטעם לשחק?" כשהתראיין ב-2017 ל"מארקה" השמיע דברים דומים: "לא הייתי שמח. הייתי עייף, מדוכא, חסר תקווה. לא אהבתי את העולם הזה. היו אנשים שהתקרבו אלי רק מתוך האינטרסים שלהם, וניצלו אותי. בשנים האחרונות לא היה לי סוכן, כי לא סמכתי על אף אחד".
תשוקה דועכת פינתה את מקומה לתשוקה שאף פעם לא דעכה - קריירת ראפ אותה החל דרנטה לפתח. ובכל זאת הכדורגל משך אותו בחזרה: בקיץ 2018 חתם בספרטה רוטרדם וסייע לה להעפיל לליגה העליונה, ולאחר שההתקשרות לא חודשה מצא עצמו בקוזאקן בויס, מהליגה השלישית בהולנד, שם למד לנסות ולמצוא מחדש את הצדדים שגרמו לו להתאהב בכדורגל מלכתחילה. אבל לצד כל הרומנטיקה הזו יש גם עולם, ובעולם האמיתי נאלץ להכריז דרנטה בסוף השנה שעברה על פשיטת רגל, אחרי שלטענתו הפסיד למעלה מ-3.5 מיליון יורו, ואולי זו הסיבה לכך שהסכים להצעת ראסינג מורסיה מהליגה הרביעית בספרד.
אף שהוא כבר אב לשבעה ילדים מארבע נשים שונות, רויסטון דרנטה בחר לעזוב פעם נוספת את הולנד, אולי בפעם האחרונה, לטובת הקבוצה השאפתנית שהוקמה רק ב-2013 ומאז ניסתה ולא הצליחה להחתים בין היתר את סמואל אטו, אנטוניו קסאנו, רפא מארקס ואחרים. "אני לומד רק עכשיו דברים שהייתי צריך ללמוד בגיל 19", אמר לאחרונה לתקשורת ההולנדית. "זה בסדר, כל עוד אמשיך ללמוד. בפעם הראשונה, אני נהנה להיות לבד. אחרי הסגר במרץ הרגשתי כבוי. לא רציתי לעשות כלום. לא רציתי להמשיך. הפסקתי להתקלח, פשוט ראיתי טלוויזיה, אכלתי וישנתי. מאז, התחלתי ללכת לפסיכולוג וזה מאוד עוזר לי. כילד למדתי שגברים לא בוכים, אבל כעת אני יודע שזה לא נכון. לדבר על הרגשות שלי הופך אותי לגבר גדול יותר".
בפעם הראשונה בחייו, רויסטון דרנטה פתוח - עם עצמו, עם הסביבה, עם התחביב או המקצוע הזה שנקרא כדורגל. את הופעת הבכורה המחודשת שלו בספרד רשם בסוף ינואר, והשבוע כבר כבש שער בכורה יפה:
זה לא קרה בסנטיאגו ברנבאו מול 90 אלף איש אלא במגרש קטנטן בליגה הרביעית בספרד, מול קבוצה שהשיגה נקודה אחת בלבד העונה, אבל בשביל רויסטון דרנטה של 2021 זה מספיק טוב. בריאיון שהעניק לתחנת הטלוויזיה הספרדית "אל צ'ירינגיטו" בחודש שעבר, סיפר שהכדורגל עוזר לחבר בינו ובין ילדיו - הוא מספר להם על השחקן שפעם היה, על הקריירה שהיתה, אולי גם על הקריירה שהיתה אמורה להיות. ובאחת השיחות, הבן פנה אל האב בבקשה חשובה, אולי החשובה מכולן כרגע.
"שאף אחד לא יגיד לך שלא היית כדורגלן".
nimrodofran@walla.co.il