ב-1991, ערב פתיחתה של עונתו האחרונה כיו"ר הפועל תל אביב, אברהם פלדה התקשר אליי וביקש להיפגש. הוא עלה צפונה לטבריה, ושיכנע אותי לעבור ממכבי חיפה למדים האדומים. הייתי אז בן 25, עם שש שנות ניסיון בליגה הבכירה, ובכל זאת, המעבר לעיר הגדולה לא היה מובן מאליו עבורי.
אבל הוא היה קל, בסופו של דבר. כפי שמכבי חיפה, קבוצת נעוריי, הייתה ביתי - כך גם הפכה להיות הפועל תל אביב. נשארתי בקבוצה שלוש שנים, ומהרגע שהגעתי, פלדה היה כמו אבא בשבילי. החיבור בינינו היה מיידי, ואהבתי אותו אהבת אמת.
אברהם תמיד השרה סביבו אווירה טובה ומשפחתית, והוא דאג לפזר הרבה חיוכים, מתובלים בהומור טוב. המהלך המשמעותי ביותר שביצע היה באותו קיץ שאני הגעתי, כשהחליט ללכת בכל הכוח על רלף קליין ז"ל ולהביא אותו כמאמן. זה היה בינגו, והחיבור היה מושלם.
שנה מאוחר יותר - דווקא אחרי עזיבתו של פלדה - זכינו בתואר האחרון של הפועל עד היום, גביע המדינה ב-1993.