הסיפור על אנדי ריד חייב להתחיל בדיוק לפני 16 שנים, ב-6 בפברואר 2005, סופרבול 39. ממש כמו השנה, גם המשחק ההוא נערך במדינת פלורידה (אז בג'קסונוויל, הפעם בטמפה ביי) וריד, בעונתו השישית על הקווים כמאמן ראשי, סוף כל סוף פרץ את המחסום הפסיכולוגי - אחרי שלושה הפסדים רצופים בגמר חטיבת ה-NFC, הוא הצליח להוביל את פילדלפיה להופעת סופרבול שנייה בלבד בתולדותיה.
הקרב על התואר זימן לריד מפגש מול האלופה המכהנת, המכונה המשומנת של ניו אינגלנד, שהתייצבה בסיומה של עוד עונה דורסנית. אחרי שראו את האיגלס נוטלים את ההובלה באמצע הרבע השני, הפטריוטס הגיבו היטב ועלו ליתרון 14:24, כאשר נותרו קצת פחות מתשע דקות לשחק.
על פניו, איש לא אמור היה להאשים את ריד בכך שפילדלפיה הפסידה את המשחק מסיטואציה כזו. אולי ההכנה או תכנית המשחק לא היו מספיק טובות, אבל מול בליצ'יק ובריידי זה התקבל על הדעת וקאמבק ממצב כה אבוד היה משימה בלתי אפשרית. אף אחד גם לא היה פותח כתבה על אנדי ריד עם ההפסד ההוא או מדבר עליו עד היום, אם הדקות האחרונות של סופרבול 39 היו עוברות באופן שגרתי.
אלא שזה לא קרה, ובאותן דקות הרות גורל הפגין אנדי ריד את כל הטוב והרע שבו, בבת אחת. פילדלפיה קיבלה את הכדור עם 5:40 דקות על השעון והמאמן, אחד מגאוני ההתקפה הגדולים בתולדות המשחק, בנה מול ההגנה הנפלאה של הפטריוטס דרייב מושלם - 13 מהלכים, 79 יארד וטאצ'דאון, שצימק את הפער למינוס שלוש בלבד. לצערו, הוא גם ניהל את השעון בצורה מזעזעת והאיגלס מרחו חלק גדול מהדרייב שלהם ללא סיבה נראית לעין. עד שהם השיגו את הטאצ'דאון המיוחל חלפו כמעט ארבע דקות, והזמן המועט שנותר להם כבר לא הספיק לשום דבר מלבד הפסד צמוד וכואב.
ריד חטף אחרי המשחק ההוא קיתונות של ביקורת, והן ליוו אותו במשך שנים. הקביעה לפיה הוא לא יודע לנהל את השעון הפכה לשם נרדף עבורו, ולמורשת שלו לא עזרה גם העובדה שפילדלפיה זכתה באליפות מפתיעה כמה שנים בלבד אחרי שהוא עזב.
אותה עזיבה התרחשה בסוף עונת 2012. בתום 14 עונות, מוצלחות ברובן, אבל גם אחרי ארבע שנים ללא ניצחון פלייאוף, ריד ופילי נפרדו מיד עם תום העונה, ב-31 בדצמבר וכולם היו משוכנעים שהמאמן ייקח לעצמו הפסקה וזמן כדי להיות עם משפחתו. בכל זאת, רק חמישה חודשים קודם לכן הוא חווה טרגדיה איומה, כאשר בנו גארט, בעל עבר עשיר של שימוש בסמים ושהייה בבתי כלא, נמצא ללא רוח חיים במעונות הקולג' בו עבד, בעקבות מנת יתר של הירואין.
אלא שריד הפתיע את כולם. הוא הבין שאת הנחמה שלו הוא לא ימצא בהסתגרות בבית, אלא דווקא במקום שמוכר לו יותר מכל: על הקווים. האיש שב-2009 הרים מהקרשים את מייקל ויק אחרי המאסר שלו, והפך אותו לפרו-בולר ולשחקן הקאמבק של השנה, חש אז שהמגרש יהיה המקום שגם הוא עצמו ישתקם בו מהמכה שספג. שלושה ימים בלבד אחרי שנפרד מפילדלפיה, הוא חתם לחמש שנים כמאמן החדש של קנזס סיטי.
הצ'יפס יתבררו בהמשך הדרך כמקום בו לא רק יחזור לריד החיוך, אלא גם כקבוצה שתעזור לו לסתום אחת ולסופית את כל הפיות ולהוריד את הקוף מהגב. היום, רגע לפני שהוא מוביל את קנזס סיטי להופעת סופרבול שנייה ברציפות, כל אותם פרשנים שנהנו להסתלבט על חשבונו לאורך השנים השתתקו לפתע, בעיקר לאחר שבעונה שעברה הוא גם שם לראשונה טבעת אליפות על האצבע.
עכשיו ריד רוצה גם לזכות באליפות נוספת, בק-טו-בק. האחרונה שעשתה זאת הייתה ניו אינגלנד, באותו משחק מדובר עמו פתחנו את הכתבה. בערב ההוא בג'קסונוויל הוא הפסיד כמובן לטום בריידי, מולו יתייצב באופן מדהים גם הפעם. בריידי הוא סיפור ענק בסופרבול הזה והקרב שלו מול מהומס יכול להיות טקס העברת השרביט הסופי והרשמי בין השניים, אבל אם קנזס סיטי הפייבוריטית תעשה את שלה ותנצח, ה-סיפור הגדול עשוי להיות ריד ולאו דווקא מהומס, שכבר זכה לתהילה שלו בשנתיים האחרונות כ-MVP של העונה וכ-MVP של הסופרבול.
זו העונה השמינית של ריד בארוהד וגם עם קבוצתו החדשה לקח לו זמן להשאיר מאחור את קשיי העבר. בהופעת הפלייאוף הראשונה שלו עם קנזס סיטי הוא הוביל 10:38 ברבע השלישי, רק כדי להיכנע לקאמבק מטורף של אנדרו לאק ואינדיאנפוליס. שנתיים אחר כך הצ'יפס הפתיעו והקשו מאוד על ניו אינגלנד בפוקסבורו, אבל בשחזור כמעט מדויק של הסופרבול ההוא, עד שהם השיגו את הטאצ'דאון המצמק שלהם ברבע האחרון, הם בזבזו למעלה מחמש דקות ולא נותר להם זמן להשלים את הקאמבק.
ב-2016 זו הייתה נפילה ביתית נגד פיטסבורג, בשנה הבאה הפסד ביתי לטנסי אחרי יתרון של 18 נקודות וגם לפני שנתיים קנזס סיטי נפלה בארוהד, מול הפטריוטס בהארכה בסיומו של קרב בלתי נשכח. ואז הגיע הפלייאוף הקודם, שהתחיל בפיגור הזוי של 24:0 בבית נגד יוסטון, עד שהצ'יפס השלימו קאמבק עוד לפני ההפסקה ונמשך עם חזרות מבורות גדולים גם מול טנסי ובסופרבול נגד סן פרנסיסקו ולפתע, הכל נראה אחרת. והכי חשוב אולי - ריד צבר ביטחון.
הפעם, כמאמן שכבר זכה בסופרבול, הוא הרשה לעצמו להמר הרבה יותר ולא תמיד ללכת על הדברים המתודים והבטוחים יותר, אלו שהביאו טאצ'דאונים אבל חיסלו שעונים ועלו לו ביוקר שוב ושוב (ושוב ושוב) בעבר. זה בלט במיוחד במשחק הפלייאוף הראשון של הצ'יפס העונה, נגד קליבלנד. מהומס נטש עם חשש לזעזוע מוח, צ'אד הני עלה לכר הדשא במקומו והאלופה ראתה איך היתרון שלה הולך ובורח והמשחק מסתבך.
עם הכדור ביד ושתי דקות על השעון, ביתרון חמש נקודות ובמצב של דאון שלישי ו-14 יארד על קו ה-35 של הצ'יפס, הינדס ריד תרגיל אדיר שהסתיים בריצה של הני כמעט עד לקו המתבקש. במהלך הבא, דאון רביעי ויארד לעבור עדיין מתוך חצי המגרש של קנזס סיטי, ריד נתן להני למסור לטייריק היל במהלך שסגר סופית את המשחק. "וואבוס" קוראים לזה בספרדית, ואנדי ריד רק התחיל לגדל אותם בגיל 60.
נכון להיום הוא ניצב במקום השישי בכל הזמנים בניצחונות בעונה הסדירה (ובעונה הבאה יעקוף את קרלי למבו ויעלה למקום החמישי), הוא חמישי בניצחונות פלייאוף בכל הזמנים (וזכייה בסופרבול תעלה אותו למקום הרביעי) והכי חשוב - אליפות נוספת תצרף אותו לרשימה אקסקלוסיבית, שכוללת עד כה 12 מאמנים שזכו בשני סופרבולים מאז איחוד הליגות ב-1970.
כבר היום אנדי ריד הוא אחד מגדולי המאמנים בכל הזמנים. אחרי סופרבול 55, הוא יכול לזנק הרבה יותר גבוה בדירוג המצומצם הזה. רק שלא יאבד את האומץ שלו לפתע.