קו המשווה

אף אחד בארה"ב לא התעסק השבוע בשאלת המלחמה בעיראק או מצב הכלכלה במדינה. באופן מסורתי ב-37 השנה האחרונות היתה שאלת השאלות בשבוע הרביעי של חודש ינואר: "מי תזכה בסופרבול"? (01:30, שידור ישיר ב-METV וגם ב-ESPN )

בסביבות השעה 5 לפנות בוקר נקבל את התשובה הסופית: טאמפה ביי באקנירס עם ההגנה הטובה בליגה מול אוקלנד ריידרז בעלת ההתקפה הקטלנית ב-NFL. האם נקבל חותמת רשמית להשערה שבסופרבול מנצחת ההגנה הטובה יותר, או שכל ההערכות והתפישות ייזרקו (שוב) לפח? אי אפשר לדעת, דבר אחד בטוח: זה הולך להיות משחק מעניין, צבעוני ופיזי. צמוד? אל תהיו מופתעים אם ההפרש הסופי יהיה 15 נקודות או יותר לאחד הצדדים.

ננסה לנתח את ההתמודדות הצפויה לפי מספר פרמטרים ובסיום הניתוח גם לנחש (מה שעשינו בצורה כל כך כושלת בעבר) מי יניף בסיום את הצלחת.

מאמן: ג'ון גרודן (טאמפה ביי באקנירס) מול ביל קלאהאן (אוקלנד ריידרז)

"צ'אקי" היה האיש שהביא את קאלהאן להיות מתאם ההתקפה שלו באוקלנד. גרודן סבור שהוא מכיר כל מהלך שיש בספר של אוקלנד, הוא הרי היה האיש שכתב את הספר הזה. קאלהאן יצטרך להוכיח שבדברי הימים של הריידרז נכתבו פרקים שגרודן לא מכיר. יתרון מוחץ לטאמפה ביי.

קוורטרבק: בראד ג'ונסון (טאמפה ביי) מול ריץ' גאנון (אוקלנד)

שני קוורטרבקים שהיו הטובים ביותר בחטיבותיהם העונה. גאנון הותיק זכה בצדק בתואר ה-MVP וכל מילה מיותרת. ג'ונסון התאים לשיטה של גרודן כמו כפפה ליד והפיק מעצמו את המקסימום. לג'ונסון ולגאנון סגנון משחק דומה: מסירות קצרות ובטוחות ותלות בתופסים שישיגו יארדים לאחר התפיסה. שניהם מוסרים מאוד מדוייקים – גאנון עם 67.6 אחוז, ג'ונסון עם 62.3 אחוז. לגאנון 26 טאצ'דאונים ו-10 איבודים באוויר, המאזן של ג'ונסון 22 ו-6. אבל גאנון מסוגל בכל משחק נתון להתפוצץ ל-350 יארד ויותר. יתרון ניכר לאוקלנד.

תופסים: קישון ג'ונסון, קינן מקארדל, ג'ו ג'ורבישוס (טאמפה ביי) – ג'רי רייס, טים בראון וג'רי פורטר (אוקלנד)

היתרון של אוקלנד בעמדה הזו ברור. כל אחד מהתופסים של הריידרז הוא נשק חם ומסוכן. בראון יעיל ביותר בחיתוכים האלכסוניים במקרה של בליץ של טאמפה, רייס הוא אלוהי הפוטבול ומסוגל לעשות יש מאין ופורטר הוא שחקן של מהלכים גדולים בסביבות האנדזון של היריב. קישון ג'ונסון נתן עונה מצויינת והתעלה ברגעים המכריעים, ג'ורבישיוס, עם נסיון סופרבול (במדי הג'איינטס) היה יעיל מאוד השנה ומסוגל להשיג הרבה יארדים לאחר התפיסה ולמקארדל תכונות חתוליות שמאפשרות לו לתפוס כדורים שנזרקו קצת מעבר לכתפו. אם הקו הקדמי של אוקלנד יעצור את הבליצים של הבאקס – טאמפה ביי בצרות צרורות.

רצים אחוריים: מייקל פיטמן, מייק אולסטוט (טאמפה ביי) – צ'ארלי גארנר, זאק קרוקט, טיירון וויטלי (אוקלנד)

הנתונים הסטטיסטיים מראים לכאורה על מרחק לא גדול: 4.3 יארדים למהלך ריצה של אוקלנד, 3.8 יארדים למהלך ריצה של טאמפה ביי. אבל הנתונים הללו משקרים, כי צ'ארלי גארנר הוא אחד הרצים התופסים הטובים ביותר ב-NFL אם לא הטוב שבהם. גארנר מתופקד לא פעם כתופס ומוסיף לגאנון הרבה מאוד אופציות בהתקפה, בעיקר נגד הגנת לחץ. קרוקט יעיל מאוד במהלכים הקצרים ו-וויטלי דעך לחלוטין בשנים האחרונות אך עדיין עשוי לשמש במהלכים להרצת השעון או נגד הבליץ.

מייקל פיטמן היה החוליה החלשה של טאמפה ביי השנה עם משחק ריצה חד מימדי וסבל גם מקו התקפה שלא איפשר לו תימרון. אולסטוט הוא אולסטוט: טנק שמסוגל לעשות יש מאין ולהוציא את הקבוצה מברוך. יתרון לאוקלנד.

הגנות: טאמפה ביי באקנירס – אוקלנד ריידרז

קצת מספרים: אוקלנד נגד הריצה – 90.8 יארד למשחק (מקום 3 בליגה), נגד המסירה 220.3 יארד (23 בליגה) ו-311 יארד כללי למשחק (מקום 11)

טאמפה ביי נגד הריצה – 97.1 יארד למשחק (מקום 6), נגד המסירה – 155.6 יארד למשחק (מקום ראשון) ובהגנה הכללית טאמפה ביי, כמה מפתיע, ניצבת במקום הראשון הכללי ב-NFL – 252.8 יארד למשחק.

המפתח

אל תתרשמו משמות כמו וורן סאפ, דריק ברוקס, ורונדה בארבר (טאמפה ביי) או ביל רומאנובסקי, סאם אדאמס ורוד וודסון (אוקלנד). למשחק הזה יש שני מפתחות: הראשון הוא מידת ההצלחה של טאמפה בריצה על הקרקע ובעצירת הריצה.

השני תלוי במץ' אפ בין הקיצוני ההגנתי של טאמפה, סימיון רייס (מספר 97) לתאקל השמאלי של אוקלנד, בארי סימס (חולצה מספר 65). הסברה היא שאם יש התמודדות של "לא כוחות" במשחק הזה, זו ההתמודדות. לסימס עבודת רגליים מצויינת והרבה זריזות בהגנה על הקוורטרבק, אבל בפעם האחרונה שסימס התמודד עם ג'ייסון טיילור ממיאמי, אחד הבודדים בליגה שמגיעים לרמתו של רייס, זה נגמר באסון מבחינת הריידרז, כשגאנון ראה לא מעט פעמים דשא, בשלוש מהן הוא סיים בלי הכדור.

להימנע

לכבות את המכשיר בכל קלוז אפ על ביל רומאנובסקי (מספר 53), הליינבקר של אוקלנד. רומאנובסקי לא ממש נוהג להתקלח או ללכת לשירותים במהלך השבוע. הרי כשיגיע המשחק, היריב עוד עלול ליהנות מזה שבחור יפה כמו רומאנובסקי נדבק אליו, אז כדי למנוע את הסכנה הזו מטפח רומאנובסקי אנטי-היגיינה ייחודית שנראית היטב גם דרך המצלמה. לא לבעלי קיבה רגישה.

ביתיות

אוקלנד מכירה היטב את האיצטדיון בסן דייגו, בו היא משחקת פעם בשנה נגד יריבתה לבית. מבחינה גיאוגרפית קל וזול בהרבה לנסוע באוטו 8 שעות דרומה מאיזור המפרץ מאשר לטוס מהחוף המערבי של פלורידה לחוף המערבי של היבשת, ואכן מאמן הריידרס ביל קאלהאן ציין שמטרת קבוצתו היתה לא לעזוב את מדינת קליפורניה במשך כל הפלייאוף, והדבר אכן עלה בידם. צפו לצבע שחור בולט מאוד ביציעים.

דו"ח פציעות:

טאמפה ביי –קוזי קולמן (גארד, ברך, צפוי לשחק)

אוקלנד – הליינבקר אריק בארטון ומגן הפינה צ'ארלס וודסון (רגל, שניהם בסימן שאלה), מגן הפינה טורי ג'יימס והסייפטי החופשי רוד וודסון (צפויים לשחק).

שנינו הסתכלנו באותו כדור בדולח, אבל כנראה שאחד מאיתנו קצת פוזל. דוד דבק במנטרה ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההגנה" והולך עם טאמפה ביי.

רחביה, שלא למד מכישלונו לצפות את עצם העפלתה של טאמפה ביי לסופרבול, שוב הולך נגדה, ועם אומת הריידרס – אוקלנד בשלוש נקודות.