סופרבול - כל הסיפור בקיצור

שאלתם את עצמכם פעם איך מבלה הדוב את הלילה האחרון שלו, לפני שהוא נכנס לתרדמת חורף? אני לא זואולוג, אבל אם יש לדוב שכל, הוא מוצא משהו שמקביל לסופרבול טוב כדי ללכת לחרופ עם טעם טוב בפה, שהרי מיום שני מתחילים שישה חודשים בלי פוטבול (להוציא את משחק הפרובול שלא ממש מעניין אף אחד). הבעיה היא שאין שום דבר שמתקרב לסופרבול, ושסופרבול טוב זה דבר שאף אי אפשר להיות בטוחים שנקבל.

עד עונת 1997, במשך 14 עונות שלטו נציגות ה-NFC ללא עוררין. שליטה זו הביאה לכמה סופרבולים משעממים ביותר, וגרמה לקידום דעה שהמשחק הכי טוב הוא בעצם אחד מגמרי החטיבות. אבל סופרבול 32, בין דנבר לגרין ביי, החזיר את הכבוד לאירוע הספורט השנתי הנצפה בעולם. מאז, בחמש שנים, היו לנו שלושה משחקים מעולים ושניים די מייבשים. כל החישובים ההגיוניים מורים שהמשחק ביום ראשון בלילה אמור להיות אחד המרתקים אי פעם, כך שאם עוד לא תכננתם לצפות כדאי מאד שתתכננו.

המפגש הפעם הוא קלאסי במיוחד, בהיותו מעמת את ההתקפה הטובה בליגה העוננה – זו של האוקלנד ריידרס, עם הקווטרבק ה-MVP ריץ' גאנון וגדול התופסים בהיסטוריה ג'רי רייס – מול ההגנה הטובה ביותר, עם ארבעה שחקנים לפחות שמסוגלים כל אחד להשתלט לחלוטין על משחק.

בשבוע שעבר, בגמר ה-NFC מול פילדלפיה, דיברנו על וורן סאפ, סימיון רייס ודריק ברוקס (שחקן ההגנה של העונה, בשבילכם). אז מי השתלט לגמרי על המשחק, עם הפלת קווטרבק, הפלת כדור, חטיפת כדור וטאצ'דאון? דווקא רונדה בארבר, אח של טיקי מהג'איינטס ותותח-על בפני עצמו.

לפי ההגיון הזה, הסופרבול צריך להיות של הסייפטי הוותיק, ג'ון לינץ' – עוד אחד שגורם לשחקני התקפה לעשות "אאוץ'" כשהם קמים בבוקר. מי שאוהב את היבט האלימות שבפוטבול, את המכות האדירות שההגנה מנחיתה על ההתקפה, מוזמן להתענג על יחידת ההרס הטובה ביותר במשחק.

עוד סיפור מרתק מאחורי המשחק הוא שני המאמנים. עד לעונה שעברה היה ג'ון גרודן המאמן של האוקלנד ריידרס, שהחזיר אותם מבינוניות למעמד של אלה שסופרים אותם. רק שריקה מאד, מאד שנויה במחלוקת מנעה ממנו ניצחון על הפטריוטס וכרטיס לגמר ה-AFC כבר בשנה שעברה.

לפני תחילת עונה זו החליטו האחים גלייזר, המחזיקים בבעלות על הטאמפה ביי באקנירס, שהמאמן המוערך טוני דאנג'י מיצה את עצמו בקבוצה. דאנג'י לקח את הבדיחה של הליגה והפך אותה לקבוצה שמנצחת את רוב משחקיה, אבל לא הצליח לעקור את הלוזריות של הקבוצה ברגעי האמת. הבאקס לא הצליחו לנצח בחוץ, לא הצליחו לנצח בקור ולא הצליחו לנצח את אותם משחקים שמובילים למשחק הגדול.

אז דאנג'י הלך לאינדיאנפוליס, ובטאמפה חיפשו מישהו שישלים את הגרוש ללירה. אחרי שביל פארסלס המעולה אמר לבסוף לא תודה, החליטו האחים שהאיש שלהם הוא ג'ון גרודן. הבעיה היתה שלגרודן היה חוזה לעונה נוספת באוקלנד. אבל לאחים גלייזר נמאס להיות רק טובים, והם הסכימו לשלם את המחיר הגבוה ביותר ששולם איפעם תמורת מאמן ב-NFL: שתי בחירות דראפט בסיבוב הראשון, שתי בחירות בסיבוב השני, ודובדבן בדמות שמונה מיליון דולר. אפילו גרודן עצמו אמר השבוע שלדעתו המחיר הזה מוגזם למאמן כלשהו.

את גרודן החליף באוקלנד עוזרו ביל קאלהאן, שלא היה לו ניסיון קודם באימון ראשי ברמה הבכירה. מעטים מאד האמינו ששני ההימורים הללו – של טאמפה על גרודן ושל אל דייויס, בעלי הריידרס, לוותר עליו – יסתיימו בסופרבול.

באמצע העונה זה לא נראה משהו. הבאקס רצו היטב, אבל הפגינו התקפה אנמית כתמיד – והרי זו הבעיה שגרודן הובא כדי לפתור. הריידרס, מצידם, נתקלו בקיר לאחד חודש ראשון מוצלח וסיימו את מחצית העונה במאזן 4:4 בינוני. בעוד לשגרודן היה מוניטין שיחזיק אותו גם אחרי עונת בכורה לא משהו, קשה היה להאמין באותו שלב שקאלהאן חסר הניסיון ימשיך בתפקידו עוד עונה.

ואז זה נדבק. הריידרס חזרו לרמוס, והבאקס החלו לשים נקודות על הלוח. רוב הפרשנים, כולל עבדכם הנאמן, סירבו בתוקף לקנות את הסחורה. סינסינטי, מינסוטה ואפילו אטלנטה, שחטפו כל אחת 30 או יותר מהבאקס, לא נתפשו כמדד לאיכותה של התקפה – ובצדק.

ואז הגיע הפלייאוף. 31 לסן פרנסיסקו? עדיין היה מי שטען שזה גם לא מרשים, שכן הגנת המסירה של פריסקו היתה על הפנים השנה. בגמר ה-NFC , מול פילי, נגמרו התירוצים. הקלות והעקביות שבה הזיזו הבאקנירס את הפוטבול מול ההגנה השנייה בטיבה בליגה הוכיחה חד וחלק: יש בטאמפה גם התקפה. אמא'לה.

מנגד, הריידרס לא פראיירים. להוציא את המשברון בחודש השני של העונה, מדובר בקבוצה הטובה והמאוזנת בליגה. משחק המסירה מעולה, בראשות גאנון הוותיק, רייס האלוהי וג'רי פורטר הצעיר, שלומד היטב מהאגדות בהן הוא מוקף. גם משחק הריצה של הקבוצה משובח ובעיקר עמוק, עם שלושה שחקנים (צ'ארלי גארנר, טיירון וויטלי וזאק קרוקט) שמסוגלים כל אחד לגרום נזק ליריב. אם יש לטאמפה נקודת חולשה הרי זו ההגנה נגד הריצה, ושלושת המוסקיטרים של ביל קאלהאן ינסו לנצל זאת כדי לאכזב את המורה, ג'ון גרודן.

.כוח בלתי ניתן לעצירה מול עצם שאין להזיזו. מי ייכנע ראשון? האם יישבר הראש או הקיר? בשני לפנות בוקר, 01:30, מתחיל שלב התשובה הסופית. אחי, תעבירו לי את הבירה בבקשה.