"אני נשאר במקום אליו אני שייך", צייץ דווייט הווארד לפני כחודש ובכך בישר לעולם על הישארותו באלופה מלוס אנג'לס. חמש דקות בלבד לקחו לו להבין את גודל הטעות: הוא לא נשאר, הוא לא שייך, ובחלוף שעה כבר צצו דיווחים חדשים בארצות הברית. הסנטר הוותיק שסיים את חוזהו בלייקרס בעצם סגר לעונה אחת בפילדלפיה. דברים כאלה לא מתרחשים בדרך כלל עם שחקנים שאינם עונים לשם דווייט הווארד, ואיכשהו איתו נדמה שהכול יכול לקרות, והכל גם קורה. הצורה בה כוכב ה-NBA תופס את המציאות והצורה בה המציאות תופסת אותו לא ממש מתיישבות אחת עם השנייה, וכנראה שמעולם גם לא התיישבו.
על כן, אף אחד גם לא ממש היה מופתע לפני כשבועיים, כשבאתר TMZ נטען כי שתי נשים החליטו לתבוע את הסנטר אצלו עבדו בעבר. השתיים נשכרו לקראת סוף 2018, לכאורה כדי לטפל בענייניו העסקיים של הווארד, ובפועל לעשות עוד כמה וכמה דברים באחוזה העצומה שבבעלותו. למשל: לדאוג לאוסף הנחשים המפואר שלו, כולל לאחת באורך 7.5 מטר ובמשקל של 90 ק"ג. בתחילת השנה פיטר הווארד את השתיים, שמחפשות כעת פיצויים בסך 50 אלף דולר. זה עוד אחד מהדברים האלה שיכולים לקרות למעט מאוד שחקני NBA וקורים להווארד על בסיס קבע.
אחד הדברים הקשים ביותר עבור ספורטאים, אנשים מפורסמים ולמעשה גם סתם לאנשים מהשורה הוא להזדקן יפה. דווייט הווארד לא מזדקן יפה: מי שבשלב מסוים נראה כפנים של ה-NBA עובד קשה כדי לשקם ולהרוס את המורשת שלו, לעתים בו זמנית. כעת, לאחר שביסס את מעמדו כאחד השחקנים השנואים ב-NBA וחווה טראומה אישית גדולה, הוא פותח פרק חדש, בפילדלפיה, בתקווה להראות שהוא השתנה, אולי בדרך להיכל התהילה. זו עלולה להיות משימה כמעט בלתי אפשרית - אפילו אם הכינוי שלך הוא סופרמן.
זה לא אמור היה להיות ככה, ביותר ממובן אחד. דווייט הווארד הגיח לעולם אחרי שבע הפלות שעברה אמו. "אני לא אמור להיות כאן", אמר ל"לוס אנג'לס טיימס". "יש לי סיבה להיות שמח". השמחה הזו - החיוך הזה - הפכו לסמל המסחרי של הווארד, והיו גם לחרב הפיפיות שעמדה במרכז מרבית הקריירה שלו. הוא מעולם לא למד איך ליהנות מהחיים בלי לעשות זאת על חשבון אנשים אחרים, או על חשבון המקצוע; מעולם לא ממש הבין איך לגשר על הפערים בין מה שהוא רוצה ומה שהסביבה רוצה; מעולם לא ידע למצוא את הגבול המדויק בין כיף ולא כיף. מעטים ידעו שחלק מהכיף הזה ששידר נועד להחביא את המסך השחור שבתוכו. "אנשים אולי רואים אותי מחייך ואומרים, 'הוא לא רציני מספיק'", אמר הווארד ל"בליצ'ר ריפורט". "אבל לפעמים זו הבריחה היחידה שלי ממה שקורה. אם הייתי כל כך רציני כל הזמן, כנראה שהייתי עובר התמוטטות עצבים או עושה משהו משוגע".
הפתיחה היתה כמעט מושלמת: הציפיות ממנו כבחירה הראשונה בדראפט 2004 התממשו, חרף הלחץ הגדול שהושם עליו ככוכב החדש של אורלנדו. הווארד הפך אט אט לאחד הסנטרים הטובים בליגה, ובסוף השבוע האולסטאר של 2008 אף זכה בתחרות ההטבעות, שם קיבל את הכינוי "סופרמן" (למורת רוחו של שאקיל אוניל), לאחר שהטביע עם הגלימה המפורסמת. הסנטר האתלטי הראה לעולם שהוא יותר מסתם עוד כדורסלן שיודע לקפוץ גבוה. הכריזמה נטפה מדווייט הווארד, החיוך היה בגודל של כל מדינת פלורידה, ולא פחות חשוב - הוא גיבה את כל יצר ההחצנה הזה ביכולת על הפרקט. ב-2008/09 הפך לצעיר בהיסטוריה שזוכה בתואר שחקן ההגנה של העונה, תוך שהוא מסיים בפסגת טבלת הריבאונדים (13.8) והחסימות (2.92) למשחק. חשוב מכל, הווארד עמד בציפיות גם בפלייאוף, כשהעיף את בוסטון ולאחר מכן את קליבלנד של לברון ג'יימס, כדי להוליך את המג'יק לגמר NBA ראשון מזה 14 שנה. נציגת המזרח הפסידה ללייקרס והווארד סיפר שנרדם בוכה במיטתו, מקשיב ל-Lose Yourself של אמינם.
מידת הקונצנזוס אליה הגיע היתה כה גדולה עד שלמשחק האולסטאר של 2009 קיבל 3.1 מיליון קולות - שיא כל הזמנים, ויותר מכל שחקן אחר בסגל (לשם השוואה: טים דאנקן ויאו מינג קיבלו 2.5 מיליון קולות כל אחד). "כששמעתי על כך לראשונה הייתי בהלם", אמר, "לא ציפיתי למשהו כזה, בעיקר בהתחשב בכך שיש שמות כמו קובי בריאנט (2.8 מיליון קולות), לברון ג'יימס (2.9 מיליון) ודוויין ווייד (2.7 מיליון)". היו לכך שתי סיבות עיקריות - אף אחד לא שיחק כמו דווייט הווארד, ואף אחד לא נראה כמו דווייט הווארד. משחק האולסטאר, למשל, היה תפור על מידותיו. "כמו שאק, דווייט אדם נהדר שאוהב לגרום לאנשים לחייך ולצחוק", אמר באותן שנים מאמנו באורלנדו סטן ואן גנדי. "זה מה שמניע אותו. הוא אוהב ליהנות והוא אוהב לעזור לאחרים ליהנות, זה האופי שלו, זה הטבע שלו".
כשמאמנה הנוכחי של ניו אורלינס אמר את המילים הללו הכל היה ורוד, לכאורה, אך מתחת לפני השטח הווארד הסתכסך עם חלק מחבריו לקבוצה ודחף לפיטוריו של ואן גנדי - מושא החיקוי המוביל שלו:
העניינים הגיעו לכדי נקודת רתיחה במהלך אחד האימונים, כשוואן גנדי נאלץ להעניק את אחד הריאיונות המביכים בתולדות הליגה ולטעון שהוא חפץ בהישארותו של הווארד, בזמן שכל הסובבים אותו ידעו את האמת. בעבר סיפר הכוכב ל"לוס אנג'לס טיימס" כיצד היה פוגש משפחות באורלנדו שמתחננות שיישאר ולא יעזוב, בזמן שהוא מנסה לעצור את עצמו מלבכות. "זה קשה לי, אבל אני מנסה למצוא את הדרך. אם אני רוצה להגיע לרמה הבאה, זה מה שאני צריך לעשות", ניסה להסביר את הגישה החדשה שלו - להיות פחות אכפתי. בסוף דרכו באורלנדו האכפתיות כבר די נעלמה: לאחר סאגה שנמתחה ונמתחה הווארד סוף סוף נשלח בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס בקיץ 2012, ולא ממש שמר חסד נעורים לקבוצה שבחרה בו בדראפט - קבוצה "מלאה בשחקנים שאף אחד לא רצה", לדבריו. "הכי נתגעגע לפלוצים שלו", אמר גלן דייויס. השמועות גרסו כי הווארד כל כך הצטיין בתחום, עד שוואן גנדי נאלץ להעביר חוק לפיו אסור לנפוח במתחם האימונים.
"אני מרגיש ששמו אותי על הכדור הזה כדי לשנות את העולם. לא בשביל לשחק כדורסל. אני רוצה לשנות את העולם, וזו במה נהדרת לעשות כך", אמר בעבר מי שגדל כילד נוצרי אדוק. הווארד הצעיר נהג לישון מתחת צלב מעץ ועותק ממוסגר של עשרת הדברות. כשהגיע ל-NBA סירב לצאת עם חבריו לקבוצה למועדוני חשפנות, ובמקום זאת העדיף לבלות בביתו, עם חברי ילדות, סרטי ילדים וממתקים. אחד השחקנים בליגה סיפר ל"ספורטס אילוסטרייטד" שניסה לשכנע את הסנטר להצטרף אליו לבלות בסוף שבוע האולסטאר של 2005, עד שלבסוף נכנע: "אנחנו יודעים שלא תעשה שום דבר חוץ מלקרוא בתנ"ך שלך".
לאט לאט, ואז מהר מהר, החל הווארד לקבל על עצמו את סגנון החיים ממנו ניסה להימנע. הוא השלים פערים - יצא ליותר מועדוני חשפנות מכל אחד אחר, ואם לליגה נכנס כבתול, הרי שלפתע מצא עצמו אב לחמישה ילדים מחמש נשים שונות. כוכבת הפורנו מארי קארי סיפרה שלילה אחד, הופיע כוכב ה-NBA בביתה בלי התראה. כשניסתה לשכנעו ללכת הביתה, ללא הועיל, הוריד שחקן אורלנדו דאז את המכנסיים. "צרחתי וברחתי", אמרה. "אתה צעיר, אתה בטלוויזיה וכל הנשים היפות הללו מתקרבות אליך", הסביר ל"ספורטס אילוסטרייטד". "הרגשתי כמו ילד שמעולם לא אכל ממתקים ולפתע מקבל את כל הממתקים שהוא יכול לרצות. אם אתה ילד, ואני הייתי ילד, רציתי עוד ועוד. זה נהפך לאישיו... ההורים שלי שפטו אותי, הרבה אנשים שפטו אותי. הרגשתי כאילו אני כבר לא זקוק למערכת היחסים שלי עם אלוהים, וזה גרם לכאב גדול".
הדיסוננס הזה, בין מה שהוא חשב שהוא אמור להיות ומה שהפך להיות השפיע גם על התנהגותו במגרשי הכדורסל השונים. הווארד עבר ללוס אנג'לס בין היתר כדי לנסות ולראות האם יוכל לפלס את דרכו להוליווד - רק כדי לגלות שהגישה השטותניקית שעבדה במקום אחד לאו דווקא מתאימה למקום אחר. התזונאית של הלייקרס סיפרה בעבר שהווארד דגל בדיאטה שבדרך כלל מאפיינת ילדים בני 8, עם כמויות כמעט לא הגיוניות של שוקולדים וחטיפים. ב-2009 הודה הסנטר שהיום החלומי עבורו מבחינה גסטרונומית יכלול לכל הפחות קינוח אחד בארוחת הבוקר, בארוחת הצהריים ובארוחת הערב. "אני מת על סקיטלס", אמר בעבר. "בזמן משחקים אני בדרך כלל אוכל 2-3 שקיות, אז קשה לוותר על זה".
כשחש שאינו מעורב מספיק בהתקפה של הלייקרס - שכללה אז גם את קובי בריאנט, סטיב נאש ופאו גאסול - דאג להראות זאת. "איבדתי ביטחון במי שהייתי כשחקן", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד". "אנשים אמרו שאני צריך להיות יותר כמו שאק, אבל זה לא עבד כי אני לא גדול כמוהו. הם אמרו שאני מחייך יותר מדי וצריך להיות יותר כמו קובי, אז עשיתי פרצוף עצבני ושיחקתי כועס. פשוט קיבלתי עבירות טכניות מטומטמות". בריאנט סיפר בעבר שניסה לקחת את הווארד תחת חסותו ולהראות לו כיצד מתנהגים בקבוצה אלופה, אך לשווא ("כשהוא ראה איך זה באמת, הוא חש לא בנוח"). הווארד, מצידו, לעג לבלאק ממבה מאחורי הקלעים, זלזל באחוזי הקליעה של הכוכב הגדול ועל פי דיווחים, אפילו רמז ללייקרס שיהיה מוכן לחתום על חוזה חדש רק אם קובי יעזוב.
בריאנט הוא גם זה שעזר ליצור את התדמית שדבקה לסנטר ברחבי הליגה - כמה גדול וחזק, ככה חלש. "הוא אמר שאני רך. במשך שנים, קצת שנאתי אותו על זה", אמר הווארד ל-FS1. "לא היתה לי איתו בעיה אישית, פשוט היינו בשני מקומות שונים מבחינה מנטלית. הוא מעולם לא ראה אדם כמוני - מישהו שיכול פשוט ליהנות מכדורסל. שנאתי את זה. שנאתי אותו על זה, אבל הבנתי על מה הוא מדבר". גם אחרים הבינו: קווין דוראנט השתמש במילה Pussy כדי לתאר את אופיו של הווארד, שהשניא את עצמו על רוב אנשי המועדון בעונה האחת שהעביר בעיר המלאכים, בין היתר בשל שורה של בדיחות לא מצחיקות והתנהגות שלא אמורה לאפיין כוכב NBA שרוצה לזכות באליפויות. "הריאיונות שלו גורמים לי לרצות לשבור דברים בבית", נכתב ב-2012 ב"דדספין" בטור שכותרתו "דווייט הווארד - סופרמן של הלא-מצחיק".
גם המעבר ליוסטון של ג'יימס הארדן לא סייע, ובסיום עונה קשה נוספת אפילו שקל לפרוש מכדורסל. "הביטחון שלי חטף מכה אחרי שעזבתי את LA והגעתי ליוסטון", סיפר לגרהאם בנסינגר. "באורלנדו הביטחון העצמי שלי היה בשמיים, אבל דברים קרו והפסקתי להאמין בעצמי. לא רציתי לחייך יותר. צפיתי בסרטונים ישנים של עצמי ביוטיוב וחשבתי, 'מי זה?'" במקרה של הווארד, איבוד החיוך אמר הכל: לא ברור מה הגיע קודם במשחק הביצה והתרנגולת של חייו - העובדה שהפסיק ליהנות או הירידה ביכולת - אבל אין ספק שכל אחד הזין את האחר והפך את הווארד לא רק לשחקן הרבה פחות טוב משהיה, אלא גם לטיפוס שמעט מאוד אנשים ברחבי הליגה מחבבים. "הדבר האחד שאני באמת שונא לשמוע זה שאני סרטן בחדר ההלבשה", אמר ל-ESPN. "לשמוע 'סרטן', לשמוע 'דיווה' - זה לא אני... למשך תקופה ארוכה אפשרתי לשליליות להשתלט עלי והפסקתי להיות מי שאני. הפסקתי להיות אדם שמח, אדם עם תשוקה לכדורסל".
אף שלא אהב לשמוע את הדברים הללו, הם לא נוצרו בוואקום: הווארד גמר לא טוב פחות או יותר בכל קבוצה בה עבר לאורך הקריירה הארוכה שלו. "הוא תמיד משחק טוב נגד האקסיות שלו - כל הכבוד, אבל אלה רק ארבעה משחקים בעונה", אמר עליו חברו לאטלנטה לשעבר דניס שרודר. איש ESPN קווין ארנוביץ סיפר ששחקני ההוקס "צרחו מרוב שמחה" כשגילו שהווארד הועבר בטרייד לשארלוט, וגם שם הכל נותר כשהיה. הווארד המשיך לספק את הסחורה מבחינה סטטיסטית - מעונת הרוקי שלו ועד 2017/18 תמיד סיפק לכל הפחות 12 נקודות ו-10 ריבאונדים לערב - אבל הקבוצות בהן שיחק מיעטו לנצח והצוות המקצועי והחברים לקבוצה ספרו את הימים עד הקיץ, עד שיעזוב או יועזב. "חדר ההלבשה שנא את דווייט הווארד", אמר ל-SiriusXM חברו לשארלוט לשעבר ברנדון הייווד. "היה קשה להתמודד איתו, הוא לא לקח אחריות, התבכיין, שפת גוף איומה".
לא רק קבוצות NBA הפסיקו להתקשר - גם החברות הגדולות ביותר, שהשתמשו בעבר בפרצופו ובחיוכו של הווארד לפרסומות, כעת העדיפו להתרחק. לטענתו, איבד מיליוני דולרים גם לבני משפחה וחברים, ועם חלקם ניתק את הקשר. "לפתע הפכתי מבחור טוב לשטן", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד". "אני לא מאחל לאף אחד לעבור את מה שעברתי". בקיץ 2018 העבירה שארלוט את הסנטר הדועך לברוקלין, שמיד שחחרה אותו. וושינגטון היתה הקבוצה התורנית שהימרה, ובקיץ 2019 שלחה אותו בטרייד לממפיס, שמיד שחררה אותו גם כן. האפשרויות היו דלות, כמעט בלתי קיימות, ורוב הקבוצות בליגה העריכו שצירוף של מי שעד לא מזמן היה אחד משחקני ההגנה הטובים בתבל יגרום יותר נזק מתועלת. רק פציעתו הקשה של דמרכוס קאזינס אילצה את הלייקרס לחשב מסלול מחדש ולהשיב את הסנטר לקדנציה שנייה, הפעם בחוזה מינימום בלתי מובטח, מתוך הנחה שהפעם יהיה מוכן לתפקיד משני, כשחקן ספסל שעלול לא לשחק כלל. לזכותו של הווארד ייאמר שהוא נענה לקריאה, היה על פי רוב אהוב על ידי חבריו לקבוצה ואפילו שיחק תפקיד משמעותי בפלייאוף - בפרט בסדרה מול דנבר, כשתסכל את ניקולה יוקיץ'.
"לפני פתיחת העונה שעברה, הבטחתי לעצמי שאעשה הכל עבור הקבוצה", אמר לפני מספר שבועות לתקשורת האמריקנית. "אני יודע שתמיד היתה תפיסה לגבי האופי שלי על הפרקט ומחוצה לו. הקרבתי המון דברים. הבנתי שכדי שהקבוצה שלנו תצליח, אני פשוט צריך להיות דווייט וזה מספיק. לא הייתי צריך לקלוע 30 נקודות כדי לעזור לנו לנצח, לא הייתי צריך להיות כל הזמן על הפרקט. הייתי צריך לשנות גישה. הזכייה באליפות היתה הכל עבורי, היא גרמה לי להבין שאני יכול לספק את הסטטיסטיקה הטובה בעולם וזה לא שווה כלום. מה שבאמת חשוב זה לאחוז בגביע. אני חושב שעשיתי עבודה די טובה".
לאחר הזכייה, פרסם הווארד סרטון מרגש בו אמר: "לעולם אל תוותרו על החלומות שלכם. אתם פאקינג יכולים לעשות את זה. אני נשבע, פשוט תמשיכו להילחם. אף פעם אל תוותרו על עצמכם... אתם כבר אלופים". התואר היה אמוציונלי במיוחד לאור טרגדיה אישית שעבר מספר חודשים קודם לכן: באפריל, בזמן שעונת ה-NBA הושבתה עקב הקורונה, חשף כי אם בנו הצעיר ביותר, מליסה רויס, מתה אחרי התקף אפילפסיה. "זה אחד הדברים הקשים ביותר איתם נאלצתי להתמודד", סיפר. "קשה לי מאוד להבין כיצד לדבר עם בני בן השש על המצב הזה". חרף הקורונה, הווארד הגיע להלוויה ביחד עם בנו, דייויד, וסיפר כי קיבל פרספקטיבה חדשה על החיים: "להיות עם הבן שלי ולראות אותו גדל גרם לי לנצור כל רגע. צריך להיות אסירי תודה על החיים".
אבל לא כולם חלקו בהתרגשות הזו. באוקטובר האחרון פרסם בנו הבכור של הווארד, בריילון בן ה-12, את המילים הבאות ברשתות החברתיות: "אבא שלי הוא לא אבא אמיתי. הוא אפילו לא מדבר איתי והוא יודע שאני עצוב וזקוק שלו". אמו, כוכבת הריאליטי רויס ריס (שנתבעה על ידי הווארד על סך לא פחות מ-550 מיליון דולר ב-2010 על שהשחירה את שמו, לטענתו), הוסיפה ודרשה באוקטובר מהתקשורת האמריקנית: "תפסיקו להלל אנשים בהתבסס על צילומי המסך שלהם בטלוויזיה ובאינסטגרם. מולטי-מיליונר שיכול לעלות על כל טיסה ולבלות כמה שעות עם הילדים שלו, שרוצים להאמין שהוא סופרמן הפרטי שלהם… ילד שזקוק לו מאוד כרגע, אבל אני מחזיקה את הילד הזה בלילה, בבכי ובכעס. אני מנחמת אותו".
על אף ההצלחה בלייקרס, האלופה בחרה שלא להציע להווארד חוזה חדש - אפילו לא חוזה מינימום - ובכך הפך פעם נוספת לשחקן חופשי. למזלו, היתה קבוצה אחת שכן הסכימה להעניק לו צ'אנס נוסף, אולי אחרון: פילדלפיה. "הוא עבר את שלב הכוכבות", הסביר דוק ריברס. "זה הדבר שהכי הרשים אותי בו. זה נדיר שאדם יכול להפוך מסופרסטאר, MVP, לשחקן משלים שרוצה לעזור לכולם, וזה מה שהוא עושה. זה מרשים מאוד. הוא פנטסטי". ואכן, בינתיים זה באמת מרשים מאוד: כולם אומרים את הדברים הנכונים, הווארד נראה טוב במשחקי טרום העונה כמחליף של ג'ואל אמביד וגם החברים לקבוצה מהללים. "הוא הולך להיות ענק עבורנו", אמר בן סימונס, "הוא מישהו שאפשר לסמוך עליו וללמוד ממנו".
למשחק האולסטאר דווייט הווארד כבר לא יחזור, ככל הנראה גם לא למעמד של שחקן חמישייה ב-NBA. אבל בשנה האחרונה הצליח להסיר מעצמו את תדמית אחת הדמויות השנואות בליגה, והפך לשחקן משלים אפקטיבי בקבוצה אלופה. זה אולי לא נשמע כמו סיפור של סופרמן, אבל סופרמן כבר עזב את הבניין.
זה הסיפור של דווייט הווארד, לטוב ולרע.