לשכתב את ההיסטוריה

פעם, כשהיינו בכיתה ו' בערך, לימדו אותנו איך להסתכל על ספרות רומיות. אם ה-I בא משמאל לספרה, זה אומר פחות אחד, אם הוא בא מימינה – אחד יותר.

אחטא ואומר שאיני יודע של מי הרעיון להנציח את הסופרבול בספרות רומיות דווקא בארה"ב, מדינה שמתעקשת להמשיך ולעבוד עם טמפרטורות פרנהייט ומשקלי ליברות במקום לעבור לשיטה המטרית הנהוגה במרבית העולם המערבי. אבל למישהו הזה היה היגיון רב: הוא ידע שכל סופרבול הוא היסטוריה בפני עצמה והיסטוריה צריכה להיחקק בדרך שונה, באחת כזאת שתישאר בזיכרון.

טמפה ביי באקנירס ואוקלנד ריידרז לא ישחקו בסופרבול 37, הן יתמודדו על האפשרות לזכות בסופרבול XXXVII. לבאקנירס יהיה זה סופרבול ראשון בהיסטוריה. ב-1979 הם הגיעו לגמר ה-NFC ונוצחו על ידי הלוס אנג'לס ראמס 9:0. ב-1999 אלה שוב היו הראמס, הפעם כסט לואיס, ושוב הגיעו הבאקנירס לבאר ולא הצליחו לשתות – 11:6.

אוקלנד היא קבוצה עם מסורת עניפה יותר שהחלה כבר בסופרבול II (1968) עם הפסד ל-וינס לומבארדי, בארט סטאר וגרין ביי פאקרס, 33:14, והמשיכה עם שני נצחונות, בסופרבול XI (1977) על מינסוטה – 14:32 ובסופרבול XV (1981) על פילדלפיה – 10:27. הריידרז זכו גם בסופרבול XVIII אבל אז הם היו בלוס אנג'לס (מחצו את הוושינגטון רדסקינס 9:38).

אם לשפוט לפי הניסיון והמסורת הרי שאוקלנד עדיפה בהרבה. אבל ניסיון, מסורת ועדיפות על הנייר אינם אומרים יותר מדי כשזה מגיע לסופרבול. הנה שלושה סיפורים קצרים להמחשת מהות המושג, סליחה, המוסד, הקרוי "סופרבול".

סופרבול III – נמת' מבטיח ומקיים

הרבה הצהרות נשמעות לעתים מגוחכות. ההצהרה של ג'ו נמת', הקוורטרבק של הניו יורק ג'טס, ערב המשחק עם הבולטימור קולטס של ג'וני יונייטס, נראתה יותר מכזאת, היא פשוט נראתה תלושה מהמציאות. יחס ההימורים בסוכנויות עמד על 17- לטובת הקולטס. למי שאינו בקיא בהימורים נספר שלו הימרת, נגיד, על הצד של ניו יורק באותו משחק, והג'טס הפסידו בהפרש של עד 16 נקודות – לקחת את הכסף. השאלה לא היתה מי, אלא כמה. אבל בהשראת ההבטחה של נמת' הג'טס שלטו ללא עוררין במשחק, הובילו 0:16 ברבע הרביעי ולקחו את הסופרבול אחרי ניצחון 7:16. נמת' לא חגג, צעק או השתולל. הוא ירד מהמגרש עם אצבע מונפת אל על, לא אחת כזאת שפירושה "ניצחנו" אלא אחת כזאת שפירושה "אמרתי לכם". אחת ההפתעות הגדולות בתולדות הסופרבול.

סופרבול XXV – הטרגדיה של סקוט נורווד

בפאלו בילס של עונת 1990 היתה צריכה לקחת את הסופרבול. קבוצה פנטסטית שהונהגה על ידי ג'ים קלי הכריזמטי והגיעה לטמפה רעבה לתואר ראשון בהיסטוריה של המועדון. הבילס היו פייבוריטים מול הניו יורק ג'איינטס של ג'ף הוסטטלר ולורנס טיילור, אבל הג'איינטס שלטו בשעון והחזיקו בכדור 40 מתוך 60 דקות המשחק. אחרי נדנדת נקודות עמד נורווד בפני המבחן. שמונה שניות לסיום, 47 יארד מהשער, הג'איינטס ביתרון 19:20. נורווד בעט...והכדור ברח ימינה. הבילס ונורווד לא הצליחו להתאושש מההפסד הקשה, ובפאלו הפסידה בשלושת משחקי הסופרבול הבאים בהפרשים מחפירים. נורווד "נחתך" מהבילס עונה לאחר מכן וקנה מקום נצחי בטרגדיית הספורט של העידן המודרני לצד בילי באקנר.

סופרבול XXXVI – סינדרלה ושמה בריידי

העובדה שהניו אינגלנד פטריוטס הגיעו לגמר היתה מפתיעה, אבל לא פחות מפתיעה היתה תוצאת המשחק הצמודה 1:37 לסיום. מסירה של קורט וורנר לריקי פרוהל החזירה את הראמס, הפייבוריטים הברורים, מפיגור 17:3 לשיוויון 17:17, וריח ההארכה הראשונה בתולדות הסופרבול עלה באוויר. טום בריידי, קוורטרבק מחליף בתחילת העונה, הוביל מהלך שכלל מסירות, ריצות וניהול שעון מדוייק. בריידי הוביל את ניו אינגלנד למרחק 48 יארד משער הראמס ונתן לאדם וינאטיירי את ההזדמנות לנצח. וינאטיירי, בניגוד לסקוט נורווד, השחיל את הבעיטה למרכז השער וניו אינגלנד זכתה בתואר הראשון שלה, במשחק שהוגדר כ"הפתעת המאה".

וסופרבול XXXVII?

יחסי הכוחות השנה צמודים על הנייר ושום תוצאה לא תפתיע. אבל המושג הפתעה מאוד יחסי. מה צופן בחובו הסופרבול הנוכחי? עוד משחק הירואי כמו זה של דנבר וג'ון אלוויי בסופרבול XXXIII או פלופ משעמם כמו הניצחון של הבולטימור רייבנס על הג'איינטס בסופרבול XXXV?

תשובות ביום ראשון.