ביום שישי שעבר, באימון המסכם לקראת המפגש מול הפועל תל אביב, פנה אלי כהן לרענן דרעי בנוכחות כל שחקני הקבוצה וקיים את טקס הזובור השבועי שלו. "אתה ברירת מחדל", אמר המאמן לדרעי, "אם אלי ששון היה קצת יותר חזק פיסית ומנטלית, הייתי מושיב אותך על הספסל. הבעיה היא שהוא חסר נסיון, ורק בגלל זה אתה תעלה מחר בהרכב". דרעי לא ידע איפה לקבור את עצמו. מי שראה אותו מאבד באותו משחק כדורים בשלומיאליות, ושבוע לאחר מכן מאבד בתוך הרחבה לליאור אסולין, מבין היטב שהמוטיבציה של דרעי נמצאת בתחתית החבית.
הסיפור של דרעי ממחיש את היחס של אלי כהן לחניכים שלו. כמעט כל אחד מהשחקנים בבית"ר מחכה ליום שבו יארוז כהן את חפציו ויסתלק מבית וגן. מסביר אחד השחקנים: "הסיבות לכישלון שלנו העונה הן הרבה יותר מורכבות מכדורגל נטו. כל הזמן צועקים עלינו שאנחנו לא נלחמים, אבל בשביל איזה מפקד בדיוק אנחנו צריכים להילחם? מי שמוכן לתת את הנשמה בשביל מאמן שמזלזל בו ומשפיל אותו, שיקום".
דרעי הוא לא הקורבן היחיד של כהן. ז'אן טלסניקוב, למשל, שומע חדשות לבקרים על כך שחסר לבית"ר מישהו שיתפוס את האמצע. את אלון כהן הוא זורק מאימונים בתדירות של פעם בחודש. המקרה הקשה ביותר היה לפני כמה שבועות, כשהקשר, יתום מאם, שמע את אנדז'יי קוביקה מקלל את אמו. כהן ניסה לענות לפולני, והמאמן צרח עליו שהוא "ברברי" והעיף אותו.
האיבה כלפי כהן מאפיינת גם את שאר השחקנים. בסיבוב הקודם בבאר שבע הוא החליט להעלות את עופר טלקר ליציע. כעבור יומיים, במשחק אימון מול הפועל ירושלים, תיפקד אותו כבלם אחורי. טלקר בחר לשתוק אבל נפגע עמוקות.
מי שראה את סרגיי קלשצ'נקו כובש בשבת ורץ לחבק את דרור קשטן, מבין במה מדובר. החלוץ הרוסי, שלא הריח דשא במשך שבועות ארוכים, ידע אל מי לרוץ ולמי להודות. על מחזה דומה בבית"ר אפשר רק לפנטז. והסיפור לא נגמר בזה. את גולן חרמון הוציא המאמן שלוש דקות לסיום המחצית במחזור השלישי, ומאז לא נתן לו לשחק, למעט פירורים בגביע הטוטו. את הכאסח של המאמן עם איציק זוהר כולם מכירים. אלי ששון ואלון סגיר עד עכשיו לא מבינים למה לא צולמו לפוסטר חצי גמר הגביע בעונה שעברה.
בשבת האחרונה, במהלך המשחק, פנו למאמן כמה מהשחקנים ושאלו אותו מדוע הוא לא משבץ קשר באגף ימין. "כל התקפה בצד ימין זה חצי גול", הם אמרו לו, "תעשה משהו, איתן מזרחי לא יכול לבד מול שלושה שחקנים". כהן הגיב בחילוף של מזרחי במיקי עטייה והשאיר את האגף פרוץ.
אלא שההתנהלות של המאמן כבר מתחילה להימאס על רוב שחקני בית"ר. הם אולי לא פתחו רגליים או קשרו שרוכים בפתח תקווה, אבל חוסר הנכונות שלהם להשקיע מיליגרם של מאמץ עבור המאמן הנוקשה כבר גובל בסבוטאז'. "יש סבוטאז' באימונים", אומר שחקן אחר בקבוצה, "כל השבוע עושים שכונה, וככה אנחנו נראים במגרש. כל אימון אנחנו מזלזלים, אז בשבת, כשמגיע המבחן האמיתי, אנחנו מתפרקים. אי אפשר לעשות סוויץ', זה לא עובד ככה. אולי יש שחקנים שמפריעה להם ההתנהלות של המאמן, אז הם באים לאימון ועושים מה שהם רוצים. אף אחד פה לא שוכח את המקרה הפרטי שלו עם אלי כהן".
מערכת היחסים בין המאמן לשחקנים הגיעה לפיצוץ. הבזיונות של בית"ר במשחקי הליגה הם רק סימפטום של המשבר הזה. עוד שחקן: "המאמן מתייחס אלינו כמו לעבדים. אנחנו מרגישים חרא. במקום שייתנו לנו יחס, כי אנחנו הלב של הקבוצה, מתנהגים אלינו כמו עצם בגרון. אי אפשר ככה". מסכם שחקן נוסף: "אנחנו בני אדם. כל מה שאנחנו מבקשים זה כבוד מינימלי. אי אפשר להתייחס אלינו כאל נטל ואחר כך לחפש סיבות למה הקבוצה מתפרקת".
לא אהוד
לא רק שחקני בית"ר הגיעו למסקנה שאלי כהן צריך לחפש לעצמו מקום עבודה אחר. בסביבות הדקה החמישים במשחק בפתח תקווה התרומם ראש העיר, אהוד אולמרט, מכסאו בתא הכבוד ופנה למאיר פניג'ל וששון שם טוב. "מה שהולך פה לא יכול להימשך", אמר להם, "השחקנים עומדים על המגרש. אני לא מוכן שכך הקבוצה תיראה. מבחינתי יש לכם את ברכת הדרך להחליט החלטות קשות ולעשות שינוי בצוות המקצועי". עשרים דקות לאחר מכן אולמרט קם ויצא החוצה. כשהפמליה שסביבו שאלה מדוע הוא נוטש את היציע כבר בדקה השבעים, הסביר הראיס: "ראיתי מספיק. אין לי מה לחפש כאן יותר".
מבחינתו של אולמרט יש רק אחד שיכול להוציא את העגלה מהבוץ - אורי מלמיליאן. כבר כמה שנים שהוא מצהיר שהמאסטרו הוא המועמד האולטימטיבי. התבוסה בפתח תקווה הזכירה לו את הרעיון.
מקורבים לפניג'ל ושם טוב שישבו ליד בעלי הבית היו בטוחים שחוסר שביעות הרצון שהביע ראש העיר יעלה לאלי כהן במישרתו. אף אחד, טענו שם, לא יעז להמרות את פיו של האיש שהצליח לשכנע אותם לבוא להציל את בית"ר. כמעט מיותר לציין שהם טעו.
שניים אוחזים
את הדרך חזרה לירושלים עשו צמד האופוזיציונרים למאמן, אברם לוי וששון שם טוב, במרצדס השחורה של האחרון. בדרך חזרה הביתה הם דיברו בעיקר על האופן שבו ינסו לשכנע את מאיר פניג'ל לפטר את כהן.
שם טוב, שלפני שנה היה נלהב למדי למנות את כהן, מודה היום בפורומיפ פרטיים על טעותו. העניין הוא שמול פניג'ל, המגבה את כהן, שם טוב לא מסוגל להציע אלטרנטיבה מקצועית. שם טוב תומך במינויו של אלי אוחנה, שתפוס כרגע. לדעתו, רק אוחנה מסוגל להשיב את אמון הקהל בקבוצה, והוא מרבה להזכיר את החזרה של אוחנה לפני עשר שנים, שהשיבה את בית"ר לחבורת הגדולות.
בשביל לוי, כידוע, כהן מעולם לא היה פייבוריט. המנכ"ל נאלץ, מחוסר ברירה, לבלוע את המינוי שלו כמאמן בית"ר. עתה, כשהוא מבחין במשבר האמון שנוצר בין כהן לשחקנים, וכשהוא רואה את האוהדים מדירים את רגליהם מטדי ומקשיב לרשימת הדרישות הבלתי נגמרת של המאמן מפניג'ל, הוא מנסה לעשות לזה סוף. המועמד: כל אחד בא בחשבון.
השבוע, בצעד לא אופייני, הוציא לוי מהבטן את כל מה שמכרסם בו כבר שנה שלמה. "אמרתי לך שזו היתה טעות להחתים אותו לעונה וחצי", אמר לפניג'ל, "הוא החריב לנו את הבית. חייבים לשחרר אותו לפני שנמצא את עצמנו בליגה השנייה". פניג'ל לא התרגש.
אולמרט, שם טוב ולוי, מסתבר, לא הצליחו לסדוק את ההערכה של היו"ר לכהן. כרגע הוא לא מתכוון לחתוך את המאמן, וסיבות לא חסרות לו. ראשית, לפניג'ל ולשותפיו אין את הכסף לפיצויי הפיטורים לכהן וגם לא הסכומים למימון מחליפו. שנית, פניג'ל באמת מאמין שאין כרגע אף מאמן שמסוגל להביא עימו רוח חדשה לבית וגן. בינתיים פניג'ל שומר לכהן על הכסא. בסיום העונה סביר להניח שגם הוא יוותר עליו.
זכרונות מחדרה
בסיבוב הקודם, בסיום משחק ההפסד בבאר שבע, הגיע אלי כהן לעוד ישיבת עבודה עם מאיר פניג'ל ומאיר לוי. בדיוק כמו במוצ"ש האחרון, גם אז רחשו מסביב הפרשנויות על המשך דרכו. כהן בחן באותה הזדמנות את האמון של המעסיקים שלו. "הכסף הוא לא שיקול", אמר לבוסים, "תגידו לי שאני הבעיה שלכם ואני קם עכשיו והולך הביתה, בלי לקחת שקל אחד פיצויים. כולם אומרים שאתם משאירים אותי פה כי אתם כבולים לחוזה, ואם זה כך, תהיו גברים ותגידו לי את זה בפנים". פניג'ל ולוי פסלו את האפשרות על הסף.
גם היום, כך טוענים מקורבים למאמן, הכסף לא משחק תפקיד ראשי בסיפור. כהן חוזר ואומר בשיחות פרטיות שהוא נשאר בבית"ר רק כי הוא יודע שהתפטרות תהפוך אותו ממאמן מבטיח לכושל, חבר בפנתיאון שבו אבי כהן ואלי גוטמן, לדוגמא, אינם מככבים. ואחרי הפארסה עם בניון והפועל פתח תקווה כהן מבין שגירושים מבית"ר יחזירו אותו לימים שבהם אימן קבוצות אלמוניות כמו הפועל חדרה.
עם התחושות הללו הגיע המאמן ביום ראשון האחרון לגבעת שאול והשמיע לבוסים שלו את ההסבר הקבוע כבר כמה חודשים: "אנחנו נרד ליגה עם הסגל הקיים. אני פשוט לא יכול לצאת למלחמה עם הקבוצה הנוכחית. כל היריבות שלנו לתחתית התחזקו, ורק אנחנו נשארנו עם אותו סגל. אם לא יגיעו לפה שלושה שחקנים, אין לנו מה לחפש בליגה הזאת". פניג'ל לא איכזב את המאמן שלו גם הפעם, והודיע שכהן יקבל את מבוקשו. השאלה הבוערת ביותר ששאל היו"ר את המאמן היתה מדוע השחקנים שלו נראים כל כך רע. לכהן כרגיל, לא חסרו הסברים: "מכיוון שאין לי סגל רחב, שחקנים מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים. קוביקה עושה שכונה כי אף חלוץ לא מאיים על המקום שלו. אני לא יכול להפעיל סנקציות נגד שחקנים שאין להם תחליף ראוי".
עניין נוסף שביקש כהן להביא לתשומת לבו של פניג'ל היה העיכוב בתשלום המשכורות: "השחקנים לא באים בראש שקט למגרש, כי השכר לא משולם להם בזמן. השחקן הישראלי יכול להיות בוגדני מאוד אם הוא לא זוכה לראות צ'ק כל חודש". כמעט מיותר לציין שאף מלה לא נאמרה שם על חלקו של המאמן בכישלון או חלילה על טעויות מסוימות שאת האחריות להן הוא לוקח על עצמו. כרגיל בהתנהלות שלו מול בעלי הבית, גם הפעם זכה לניצחון מוחץ. נו, טוב, לפחות שם.
