האזרח הגדול: ניקיטה רוקאביציה והמתאזרחים הבולטים בתולדות הכדורגל הישראלי

ניקיטה רוקאביציה חגג אמש (שני) ציון דרך מרשים בדקה ה-20 באצטדיון בחיפה, כשנכנס לרשימת עשרת הכובשים הגדולים בתולדות מכבי חיפה בליגה הבכירה, והשתווה למשה סלקטר האגדי. החלוץ האוקראיני-אוסטרלי בעל האזרחות הישראלית, ככל הנראה יתקדם במעלה הטבלה בעתיד הקרוב, ובכל מקרה יקנה מקום של כבוד בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי.

לכבוד ציון הדרך, נזכרנו במתאזרחים גדולים אחרים מהעבר, והרכבנו רשימה של עשרת הבולטים שבהם. הרשימה ארוכה ומרשימה וכוללת אגדות כמו ג'ובאני רוסו ושורה אובארוב. האם לרוקאביציה יש בה מקום?

אם יש מישהו שמסמל יותר מכל את כניסת הזרים לליגה הישראלית, זהו שוערה המיתולוגי של מכבי תל אביב. השוער הגיע לישראל ב-1991 על תקן מושיע, ועם רזומה בנבחרת ברית המועצות הציפיות היו בשמיים. באופן מפתיע, ההתחלה הייתה לא פחות מקטסטרופלית. במכבי תל אביב כבר היה מי שחשש שמדובר בפלופ והעלה את האפשרות לשחרר אותו, אבל אובארוב הראה לכולם תוך זמן קצר כמה הוא ווינר, כשהתאושש מפתיחת העונה הלא טובה והפך במרוצת השנים לאחד הסמלים הגדולים בתולדות המועדון. אובארוב שעבר הרבה רגעים שמחים בארץ, זכה בשלוש אליפויות ושני גביעים. אחרי קריירה שכללה 363 הופעות במדים הצהובים, נשאר אובארוב בארץ ומשמש כמאמן שוערים במועדון כבר כמעט שני עשורים (החל מ-2018 במחלקת הנוער).

הרבה שחקנים שעברו בהפועל חיפה במהלך השנים הפכו לכוכבים - מרובי יאנג ועד דודו אוואט וג'ובאני רוסו, אבל אם תשאלו את האוהדים הוותיקים של המועדון, השחקן הטוב ביותר שדרך בצד האדום של הכרמל הוא לא אחר מאבה גינדין. המגן הימני ששיחק בתחילת הקריירה כחלוץ כבש 31 שערים במדים האדומים, ובהמשך כשהוסב למגן שינה את הסטיגמה ששחקני הגנה לא יכולים להשתתף בהתקפה.

גינדין התגלגל לישראל בשנת 1964 במקרה. האגדה מספרת שהוא הגיע לארץ מפינלנד לחתונה של אחותו אך נשאר אחרי שמאמן הפועל חיפה דאז התעקש להחתים אותו. גינדין זכה בשני גביעים עם הפועל חיפה, זומן לנבחרת ישראל במדיה ערך שש הופעות, ופרש בשנת 1978 כאגדה.

הזר הכי ישראלי ששיחק אי פעם בארץ. הקשר הקרואטי הגיע בסוף שנות התשעים להתרשמות בהפועל חיפה, ואברם גרנט שראה אותו מקרוב החליט לוותר עליו. רוסו מצא את עצמו אצל אלי גוטמן בהפועל באר שבע, ומהר מאוד הפך לכוכב. במהלך השנים הוא גם התפרסם בשל דמותו הצבעונית. הוא היה חתום על ציטוטים בלתי נשכחים, מעורב בשערוריות רבות, וסיפק שלל רגעים קסומים בבאר שבע, מכבי חיפה, הפועל חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב.

רוסו הגיע להישגים כמעט בכל קבוצה בה שיחק, ולבסוף השתקע בישראל עם אשתו הנוכחית. בימים אלה עובד רוסו במחלקת השיווק של מכבי חיפה, עובד כמגיש ברדיו חיפה ומפציע מפעם לפעם בתכניות ריאליטי.

כוכבי עבר רבים בכדורגל הישראלי ספדו לדייגו מראדונה לאחר מותו, אבל אם יש מישהו מהענף שבאמת הכיר אותו מקרוב, זהו שחקנה של מכבי חיפה בשנות ה-80. הקשר המתולתל שיחק במשחקי האימון של נבחרת ארגנטינה בתחילת שנות השמונים וחלק חדר הלבשה עם מראדונה, אבל בשלהי הקריירה התגלגל לישראל בשל שורשיו היהודיים.

הוא הצטרף למכבי חיפה בשנת 1986 וסומן כיורשו של רוני רוזנטל, אבל בפועל שיחק שתי עונות בלבד בכרמל וכבש 11 שערים. באותם ימים היה אפשר לעבור גם בין נבחרות ובריילובסקי ערך 18 הופעות ושלושה שערים במדים הכחולים-לבנים של ישראל. אחרי הפרישה בריילובסקי עוד עבד בישראל במשך תקופות קצרות כעוזר מאמן ומאמן, אבל כיום הוא מתגורר במקסיקו.

בשנת 1995 הגיע מוראד מגמאדוב למכבי פתח תקוה ואף אחד לא תיאר לעצמו שיהפוך לאחד הזרים הכי משמעותיים ששיחקו בארץ. הבלם הרוסי התאקלם מהרגע הראשון והפך להיות יותר ישראלי מהישראלים. מאמני נבחרת ישראל לאורך השנים חלמו לזמן אותו, אבל העובדה שרשם ארבע הופעות בנבחרת הצעירה של רוסיה מנעה את רישומו. הבלם שנחשב לתחנה האחרונה רשם 457 הופעות במלאבס וזכה בשני גביעי טוטו עם הקבוצה. לאורך השנים מגאמדוב זכה ללא מעט הצעות מקבוצות אחרות בארץ, אך העדיף להישאר סמל של הקבוצה מאם המושבות. בנוסף, הבלם מחזיק בשיא פיקנטי - מלך הכרטיסים האדומים בליגת העל בכל הזמנים (13).

כמו במקרה של אובארוב, גם החלוץ הארגנטינאי זייף בתחילת הקדנציה שלו בישראל, כשהצטרף למכבי חיפה בשנת 2004. כמוהו, גם הוא השכיח זאת במהירות והפך לאחד החלוצים הטובים בארץ. קולאוטי הכיר באותם ימים את עלוית שטראוס, אחותם של השוערים שגיא ורם ונישא לה - מה שהקנה לו אזרחות ישראלית והביא אותו לנבחרת ישראל, במדיה רשם 21 הופעות.

קולאוטי השלים שלוש שנים במכבי חיפה, זכה איתה בשתי אליפויות ובגביע הטוטו, וחזר לישראל לסיבוב שני במכבי תל אביב, ועזר גם לה לזכות באליפות בעונת 2012/13. אחרי הפרישה הוא עבר להתגורר עם אשתו וילדיו בגרמניה, אבל הוא היה ונותר אחד הזרים הכי אהובים בכפר גלים, ואחד הסקוררים הגדולים של הדור הנוכחי בליגת העל.

האיש שלשמו התכנסנו רוקאביצה הגיע בתחילת 2015 לבית"'ר ירושלים, למרות שהיה במו"מ דווקא עם מכבי תל אביב. כבר בעונתו הראשונה בישראל הוא בלט בזכות המהירות יוצאת הדופן שלו וכבש 14 שערים ב-30 הופעות, מה שגרם ליעקב שחר לפתוח את הכיס ולהחתים אותו במכבי חיפה. השנים הראשונות של רוקאביציה בכרמל היו לא מרשימות במיוחד, אבל המהפך הגיע בעונה שעברה כשמרקו בלבול הציב אותו כחלוץ תשע, ו"ניקי" התחיל לפרוע שטרות בקצב מסחרר.

רוקאביציה קיבל אזרחות ישראלית בגלל נישואיו לויקה, תושבת הארץ שעלתה בגיל צעיר מאוקראינה. השניים למעשה מכירים מילדות בעקבות יחסי החברות בין שתי המשפחות באוקראינה. החלוץ הפך לישראלי לכל דבר, כשגם ילדיו מחתנכים וגדלים בארץ. יחד עם זאת, את מדי נבחרת ישראל הוא לא זכה ללבוש משום שעוד לפני בואו לישראל זומן לנבחרת אוסטרליה, בה הוא משחק לעיתים קרובות. בסוף העונה רוקאביציה יסיים חוזה במכבי חיפה וכבר בשבועות הקרובים ינסו הירוקים להחתימו על חוזה חדש, אלא שבאוסטרליה כבר לוטשים עיניים לכיוונו ומפנטזים על חזרה של אחד החלוצים הכי לוהטים שיש כיום.

טברטקו קאלה, שהפך לימים לקאלה דרשלר, כבר הגיע לישראל על תקן כוכב. הוא נבחר לשחקן העונה בליגה הקרואטית אחרי שהציג יכולת שיא בזאדאר, ולפי דיווחים לא מעט קבוצות בספרד ואיטליה לטשו עיניים לכיוונו. בסופו של דבר דרשלר חתם בשוויץ ואחרי עונה פחות טובה, הגיע למכבי תל אביב והפך לאחת הדמויות הצבעוניות בכדורגל הישראלי.

דרשלר רשם עונות אדירות במכבי תל אביב ובית"ר ירושלים ולאחר מכן כיכב גם במדי הפועל באר שבע והפועל חיפה. בסוף הקריירה עוד רשם הופעות בהפועל פתח תקוה ועירוני קרית גת, אבל הוא ייזכר בעיקר בזכות ההצלחות בבית"ר ובמכבי תל אביב - כמו גם בזכות הטמפרמנט החם שאפיין אותו. דרשלר מחזיק גם בחגורה שחורה בקראטה והטיל אימה לא רק על שחקני היריבה אלא גם על שחקני ההגנה שלו, שספגו לא מעט נזיפות. דרשלר לו שורשים יהודים קיבל אזרחות לאחר שהתחתן עם רונית ביטון (אחות של עמי ביטון, מנהל מכבי תל אביב בכדורסל) והקים משפחה בישראל. כיום הוא משמש כמאמן השוערים של הפועל כפר סבא.

עוד נציג של דור הנפילים של תחילת שנות ה-90. הבלם שרשם הופעות בנבחרת אוקראינה נחת בבית"ר ירושלים והפך לאחד מהסמלים הכי גדולים של המועדון ולאחד השחקנים הכי אהובים על הקהל. טרטיאק זכה בשלוש אליפויות עם בית"ר ורשם למעלה מ-230 הופעות במדים הצהובים-שחורים. אמנם בסוף הקריירה הוא עבר להכח רמת גן, אך בבירה יודעים לספר שהוא סירב לא פעם להצעות מישראל ומחו"ל כדי להישאר בטדי. במהלך השנים בהן שיחק בישראל טרטיאק הגיש לא מעט בקשות לקבל אזרחות ישראלית, אבל סורב שוב ושוב. אחרי פרישתו בשנת 2003, זכה טרטיאק להכרה גם מהמוסדות הממשלתיים והפך לאזרח ישראלי. בשנים האחרונות הוא שימש בין היתר כמאמן בית"ר נורדיה אך ביציע המזרחי יש עוד פנטזיה שטרטיאק יחזור לבית"ר בתפקיד ניהולי או מקצועי בכיר.

מבין כל הרשימה, גוסטבו בוקולי הוא ללא ספק סיפור הסינדרלה הגדול ביותר. כנער, התנסה בוקולי בעיקר בכדורגל אולמות אך לאחר מכן עשה הסבה לדשא והחל לככב. בניגוד לשאר כוכבי הרשימה שהגיעו עם רזומה מרשים, בוקולי צמח מלמטה. הוא הגיע לישראל לראשונה כשחתם בהפועל רמת גן מהליגה הלאומית, אחרי שאלי אוחנה בחן אותו במכבי פתח תקוה והחליט לוותר על שירותיו.

בוקולי הפך לשחקן משפיע בהפועל רמת גן ולאחר מכן בהכח רמת גן, ורשם את הפריצה במדי אחי נצרת איתה עלה לליגת העל. אחרי העונות הטובות בקבוצות קטנות, הוא נרכש על ידי מכבי חיפה והפך לאחד השחקנים הכי משמעותיים של המועדון בעשורים האחרונים, כשהוא רושם 301 הופעות וכובש 31 שערים.

אחרי פרישתו בוקולי קיבל אזרחות ישראלית, מונה לתפקיד הסקאוט הראשי של מכבי חיפה ולאחר מכן שימש כמנהל במחלקת הנוער, אך בשנים האחרונות עזב את העיסוק בכדורגל.