כשגאורגיוס דוניס הכניס בתחילת המחצית השנייה את 21,22,23 שלו (שרן ייני, אבי ריקן ואייל גולסה), היה ברור שהוא לא מרוצה מאיך שהשחקנים שעלו בהרכב נראו. אבל זה היה יותר מזה - ההוצאה של דן גלזר (שספג כרטיס צהוב שאני לא לגמרי בטוח שהיה מוצדק) וההכנסה של גולסה במקומו הייתה אולי סוג של אמירה של היווני: ייתכן שהבין שלרוב המשחקים בליגה, ולבטח כאלה מול קבוצות כמו הפועל חיפה, אין צורך במרכז שדה שנשאר מאחור. ואולי, אם מכבי תל אביב לא רוצה להישאר מאחור בטבלה, שווה לה להתחיל להסתכל קדימה גם ברמת המשחק.
ייתכן שזה היה המפתח להבין את ההבדלים הגדולים שבין מכבי תל אביב של הליגה וזו של אירופה - קבוצה שההפסד היחיד שלה בשלב הבתים של הליגה האירופית הגיע מול קבוצת צמרת ספרדית בחוץ, ושעל עצם ההדחה שלה מהאלופות תתנוסס כוכבית בוהקת שלידה ייכתב קוביד-19. כששאלתי בווטסאפ לדעתו של חבר, אוהד של מכבי חיפה כמוני, הוא כתב לי ש"הכול בראש". והתשובה הזו, הגם שאני לא לא מסכים איתה, גרמה לי להיזכר ב"שפיץ של הנעל" של שלמה שרף, וגרמה לי לצאת שנייה מהמושב ביציע העיתונאים בבלומפילד אל עבר טיבו של הכדורגל והאשליות שאנחנו מוכרים לעצמנו על הספורט ומידת השליטה שלנו במה שקורה. בקיצור, נאמר שלאף אחד אין באמת שליטה על מה שמתרחש במגרש, חוץ מהאנשים שנמצאים עליו. באמת, אוהדי כדורגל (עדות ממקור ראשון) יתעלמו באופן גורף מהעובדה הזו, וינסו להסביר למה חייבים לבוא בחולצה מסוימת למשחק, או למה אסור לאכול במחצית או מדוע צריך לחכות עד שהקבוצה תפסיד בשביל לגזור ציפורניים ברגליים.
אבל השאלה שנראה שאוהדי מכבי תל אביב שואלים את עצמם מתחילת העונה, היא כמה לדוניס, אותו אחד מהחילוף המשולש מתחילת הכתבה (והמחצית השנייה במשחק מול הפועל חיפה), יש השפעה על הקבוצה. והתשובה שלהם, כך נראה, היא 'המון'. למעשה, אם לשפוט ממדגם מאוד מצומצם של אוהדי האלופה ברשת ואלה שיוצא לי לשמוע אותם ביציע העיתונאים - דוניס אחראי על כל ההפסדים של הקבוצה. האם הוא אחראי על השער של אבי ריקן, שוב מהחילוף בתחילת המחצית, שהשווה ל-3:3 בדקה ה-89? לא ברור.
ואם בסוף הקבוצה מנצחת 3:4, האם גם על זה הוא אחראי? ולכן אנחנו מבינים שהשאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא שאלה שלא קשורה בכלל למכבי תל אביב עצמה, אלא למאמן שלה. לאו דווקא מדוע האלופה נראית כמו קבוצה אחת באירופה וקבוצה אחרת בליגת העל, כזו שחוטפת 3 שערים מול אשדוד והפועל חיפה, אלא האם דוניס הוא מאמן טוב או מאמן רע. והתשובה לשאלה הזו, היא שמדובר בחתיכת בולשיט בכייני שרק אוהדי מכבי תל אביב מסוגלים אליו: מכבי תל אביב עדיין הקבוצה הכי טובה בליגה, ועדיין מסוגלת להבקיע ארבעה גולים בכל ערב נתון, העניין הוא רק השחקנים שלה. ולדוניס אין יותר מדי השפעה על זה שבמשך משחק שלם ההגנה שלה נראית כאילו היא באה ללכת על המגרש וחטפה שלושה גולים שהם באמת בדיחה והייתה צריכה לספוג עוד שלושה, למרות שמבחינת חומר שחקנים והעמדה על המגרש זה לא אמור לקרות, וגם אין לו השפעה על זה שהשחקנים שלו מחמיצים בלי הפסקה.
לא. לא הכול על דוניס, ממש ממש לא. לפעמים שחקני כדורגל צריכים לחטוף איזה זבנג לראש ולהבין שגם להם יש אחריות, לא רק למאמן שלהם, והם לא יכולים לבוא למשחקים באירופה ולשחק בצורה מסוימת כי זה יותר מעניין אותם. וואלה, לכולנו יש ימים מחורבנים בעבודה, אבל בואו, אי אפשר באופן סיסטמטי לתת 65% תפוקה (ואני אסייג, זה לא כולם - נגיד פשיץ' וטננבאום ופרץ לא) רק כי מולכם משחקים שחקנים עם שמות כמו סירושטיין ומשפתי (אין כוונה להעליב אף אחד משחקני הפועל חיפה, אבל אם כן, לא נורא).
מכבי תל אביב ניצחה את המשחק הזה, והאמת שניצחה אותו בצדק. היא הגיעה למלא הזדמנויות והבקיעה שער אחד יותר מהפועל חיפה. אבל הניצחון הזה? הוא כולו של דוניס, שקיבל קיתונות של כפיות טובה מאוהדים שהתרגלו להרבה יותר מדי טוב. אולי זה קצת ישתיק אותם, אבל כנראה שלא.