על עובדות, שוליית הקוסם, וה(לא) טעויות של אנדי ריד

עובדות

טמפה ביי לא מסוגלת לנצח מתחת לשלוש מעלות, טמפה ביי לא מסוגלת לנצח בפילדלפיה, גרין ביי מעולם לא הפסידה ב"למבו" בפלייאוף, ברט פארב 35-0 בבית כשהטמפרטורה נוגעת באפס, ריץ' גאנון והזקנים של אוקלנד יתפרקו כשיגיעו לרגעי האמת, פילדלפיה עם מקנאב רע עדיפה על פילדלפיה בלי מקנאב, אי אפשר להגיע לסופרבול בלי משחק ריצה נאות ולבאקנירס אין משחק ריצה.

לחלק מה"עובדות" הללו, בעצם לכולן, היה שותף עבדכם הנאמן, שלו נעשו צילומי רנטגן בביטנו, היו מתגלים שם הרבה כובעים. ה-NFL היא ליגה כל כך מיוחדת שבכל שנה היא מנתצת סטטיסטיקות לרסיסים. הקטע הפיקנטי, או אם תרצו ההפוך על הפוך, הוא שדווקא בעונה שבה קרו כל הדברים הלא צפויים בעליל, הגיעו לסופרבול שתי קבוצות שהיו מועמדות לרקוד גם לפני פתיחת העונה. אם מסתכלים על אטלנטה של 98, הראמס של 99, הרייבנס והג'איינטס של 2000 והפטריוטס של 2001 – גם זו, אם תרצו, הפתעה.

שוליית הקוסם

מעבר לדרבי הסמלי בשמות הקבוצות יהיה זה אחד הסופרבולים הראשונים בהיסטוריה שיפגישו את המורה ורבו כבר לאחר עונה אחת. ביל קלאהאן היה מתאם ההתקפה של אוקלנד בימים היפים של ג'ון גרודן, עכשיו הוא פוגש אותו למשחק אחד שעשוי להקנות לו תהילה.

המעבר של גרודן לטמפה באביב האחרון היה מאוד מתוקשר. סביר להניח, לעומת זאת, שרבים טרם יודעים את שמו של מאמן אוקלנד. כי הריידרז הם רייס, גאנון, בראון, גארנר ו...גרודן. רגע, קלהאן זה לא ההוא שמסתובב עם "סמית אנד ווסון" ודורש מכולם לעשות לו את היום?

במידה מסויימת ג'ון גרודן כבר ניצח העונה הזאת. אם הבאקנירס ינצחו הוא עשה את שלו, אם אוקלנד תזכה בצלחת כולם יגידו שהמורשת שלו היא שהביאה סוף סוף את הריידרז לטבעת הנכספת. באנלוגייה מעוותת משהו – הוא האברם גרנט של הפוטבול, כל מה שקורה לקבוצת העבר שלו נקשר אליו, לצלמו ולדמותו. לא ברור אם גרודן רצה דווקא את אוקלנד בסופרבול, יש סיבות טובות למה כן ולמה לא, אבל על הקווים יהיה חם יותר מתמיד בסופרבול הזה.

מילכוד 22

אנדי ריד זכה בתואר "מאמן העונה" בצדק. האיגלס שלו נראו כמו מכונה משומנת שהגלגלים שלה סירבו להחליד גם עם קוי דטמר ואיי ג'יי פילי תחת שרביט הפיקוד. אבל ריד סבל משתי החלטות טראגיות, מסוג אלה שאין לך ברירה ואתה חייב לקחת, שתיהן קשורות ב"אס" שלו, דונובן מקנאב.

במחזור ה-11 שבר מקנאב את הקרסול במשחק הביתי מול אריזונה. ריד שאל את מקנאב אם הוא יכול להמשיך, הלה השיב בחיוב, התעקש לא לעזוב את המשחק והמשיך להתעקש גם בהפסקה, בלי לעשות צילומי רנטגן. אחר כך, כשהתברר שמקנאב ייעדר תקופה ארוכה, הפרשנים טענו ש"ריד עשה מה שהיה צריך, כיון שמקנאב התעקש להמשיך". אצלנו היו קוראים לזה, ובצדק, כסת"ח, אצל האמריקאים זה מקובל ואם זיהיתם נימת ביקורת – לא טעיתם.

ההחלטה הזו של ריד, שלא הוגדרה ועודנה אינה מוגדרת כטעות, הובילה להחלטה אחרת, טראגית בהרבה, שעלתה לאיגלס בעונה – להעלות את מקנאב לפלייאוף בלי קשר למצבו הפיזי ולא פחות חשוב מכך – המנטאלי.

שוב, אי אפשר להגדיר את ההחלטה הזו כטעות, גם אם ריד חשב (ואני מאמין שהוא חשב) שעם פילי ההתקפה תתגלגל טוב יותר, לא היתה לו ממש ברירה, תארו לכם את הקהל האנטיפט ב"וטראנס סטאדיום" מגיב לשחקן הפרנצ'ייז בריא על הספסל. בפועל הנוכחות של מקנאב עצרה את סטיילי, הורידה את האפקטיביות של ת'ראש והעלימה את פינקסטון, המטרה הקבועה של פילי. ושוב, אפילו במבט לאחור – מי היה מעז אחרת.

ההימור

חבריי לפורום ספורט אמריקאי של "וואלה!" מכירים כבר את יכולות הניחוס הכבדות שלי. כשחתול שחור רואה אותי, הוא עובר את הכביש ויורק שלוש פעמים ולתת לי להמר על משחק הוא כמו לתת ללוצ'יאנו פווארוטי לרקוד בלט (בבגדי בלט). ובכל זאת, בסופרבול אני הולך עם טמפה ביי, מהסיבה הפשוטה שהגנה טובה מנצחת התקפה משובחת. סימיאון רייס ורונדה בארבר יצליחו למצוא את הדרך לריץ' גאנון והבאקנירס יעשו את מה שעשתה אחותם הפלורידיאנית מיאמי דולפינס לפני סיום העונה הרגילה – לחץ רצוף על הקוורטרבק ובמקביל ניטרול התופסים. כן, אני יודע מה זה אומר – עשיתי לקלהאן את היום.