1.
כמו כל חובבי הכדורסל בישראל, גם חבריו של דני אבדיה ממכבי תל אביב מתעוררים הבוקר (חמישי) אחרי לילה עם שעות שונה מופחתות ומצומצמות. במקרה שלהם, הצפייה בדראפט לא הייתה הסיבה היחידה.
לקראת השעה אחת המריאו הצהובים ממדריד לוולנסיה, והספיקו להגיע לבית המלון לפני שהוכרז שמו של האקס בבחירות. מנהל הקבוצה עמי ביטון, יובל זוסמן ושני עוזרי המאמן צפו יחד בשידור מארה"ב, האחרים התרכזו בחדרים, ואיש לא עצם עין לפני שהתברר כי אבדיה עובר לוושינגטון. אבל לא רק הדראפט הדיר שינה מעיני האנשים במועדון, אלא הדרך שבה שיחקו ונכנעו 79:63 לריאל מדריד:
* 63 הנקודות שקלעה מכבי הן שיא שלילי ב-69 הופעותיו של יאניס ספרופולוס כמאמנה ביורוליג. מבחינת ריאל, מדובר במשחק ההגנתי הטוב ביותר שהציגה העונה.
* ההפרש בסיום הוא הגבוה ביותר שבו הצהובים הפסידו העונה, ולראשונה אפשר לומר שהם נשברו. אם בכל אחד מארבעת משחקי החוץ הקודמים, הגיעו הצהובים לחמש הדקות האחרונות ביתרון, הרי שאמש הובילו בפעם האחרונה 2:4 בדקה השנייה.
* נקודה מטרידה לא פחות היא העובדה שדווקא מספר האיבודים, 17, אינו שיא שלילי עונתי - ובהפסד הביתי לבאיירן מינכן נרשמו 18. שמונת האסיסטים שמסרו השחקנים בכחול הם הנתון הגרוע ביותר שלהם העונה.
* זה היה ההפסד ה-11 ברציפות של מכבי תל אביב במדריד, אבל פער 16 הנקודות הוא הגבוה ביותר שספגה מול הבלאנקוס באולמם מאז 2013.
"אנחנו עוברים תקופה קשה", הודה הרכז כריס ג'ונס, "וחייבים להישאר ביחד ולהילחם כקבוצה. יש כאן חבורה חדשה, שעדיין מנסה להבין הכול. אנחנו עדיין מגבשים את הזהות שלנו כדי להפוך ולהיות מכבי".
2.
ספרופולוס אמר בסיום כי "לא באנו להילחם, וזה היה ברור שאנחנו לא במשחק מהרגע הראשון", והיו לכך סיבות אובייקטיביות. להרכב המפתיע, שעבד טוב כל כך מול הקו הקדמי הרך והנמוך של ז'לגיריס קובנה, לא היה סיכוי מול המסה, הסנטימטרים והקילוגרמים של ריאל מדריד. במילים אחרות: הצבתו של דראגן בנדר כסנטר מול ז'ופרי לוברן ואוגוסטין רוביט היא מהלך מקורי ומתבקש, אופסנה חזרה במגירה עוד לפני שאדי טבארס יצא מחדר ההלבשה.
אשתקד, בדרך לניצחון החוץ היחיד שנרשם לאורך כל עונת היורוליג ביד אליהו, שיבש טבארס לבדו את משחק ההתקפה של מכבי תל אביב. בדקות שבהן שיחק, רוב הזריקות שלקחו השחקנים בצהוב היו לשלוש והם לא העזו להתקרב לצבע; כשנח על הספסל, וזה לא קרה הרבה, 77 מזריקות השדה של מכבי היו מבפנים. הפעם, לפחות בדקות הראשונות, ניסו ספרופולוס וחניכיו להפיק את הלקחים המתבקשים.
הגארדים של מכבי, סקוטי ווילבקין ואלייז'ה בריאנט, ניסו למשוך את טבארס החוצה בתרגילי פיק אנד רול ולא חששו להיכנס לצבע; אנטה ז'יז'יץ' חיכה לריבאונדים בהתקפה, והזריקה הראשונה של האורחים לשלוש נרשמה רק אחרי ארבע דקות וחצי. הבעיה שהביאה לפתיחת הפער הספרדי נוצרה בצד השני של המגרש, כשריאל ירתה 3 מ-4 מחוץ לקשת וברחה ל-8:16 כבר בדקה החמישית.
3.
לוולנסיה, שתארח את הצהובים ביום שישי ב-22:00, יש נקודת פתיחה טובה ונוחה יותר מיריבתה הישראלית, ולא רק בגלל שהרשימה שלשום בניצחון 80:95 על פנאתינייקוס (במשחק בו הפך בויאן דובלביץ' לגדול קלעיה בכל הזמנים). הספרדים נהנים עוד יום מנוחה בין המשחקים, וגם נמנע מהם מסע מעיר לעיר או ממדינה למדינה.
כל זה, כמובן, אינו אומר דבר בנוגע למפגש בליל שבת. הלוא זהו טבעם של מחזורים כפולים ביורוליג: קבוצות שמשיגות ניצחונות מרשימים, מתקשות לעיתים למצוא את האנרגיות ולשחזר את יכולתן כעבור 48 או 72 שעות; בחלק מהמקרים, דווקא הקבוצות שספגו הפסדים קשים, קפצו במהירות חזרה למים העמוקים והגיבו בהתאם.
העונה היה רק מחזור כפול אחד, ורכבת ההרים בו הייתה רצופת קרונות: אלבה ברלין, שהובסה בבית בידי אנאדולו אפס, חזרה לחיים עם ניצחון סנסציוני במוסקבה על צסק"א; היא ניצלה את עייפותם של הרוסים, שיומיים קודם לכן גברו בחוץ על פנרבחצ'ה בהארכה; אפס עצמה הפסידה בקלות בקובנה אחרי הניצחון בגרמניה; הכוכב האדום בלגרד התאוששה מתבוסה ביתית לז'לגיריס והביסה בווילרבאן; ומכבי עצמה, אחרי הפסד ביתי לבאיירן מינכן הייתה רחוקה שלשה אחת מהארכה בפיראוס.
4.
הצרות של מכבי תל אביב אמיתיות ומשמעותיות, אבל גם צרות של עשירים הן צרות מטרידות לא פחות. ואלו הן הצרות של ריאל; התלות שלה בפקונדו קמפאסו מוחלטת, וקשה להבין כיצד הקבוצה הזו - שהסדר והסכמטיות הם שמה השני - תתמודד עם עזיבתו הצפויה בקרוב (כנראה בשבוע הבא) ל-NBA.
הנה המחשה לדומיננטיות הממגנת של קמפאסו אמש: במחצית הראשונה, שהכריעה למעשה את המשחק, הוא שותף למשך 13:13 דקות, שבמהלכן ניצחה ריאל 20:36. הוא קלע תשע נקודות בעצמו, ושבעת האסיסטים שמסר הובילו ל-15 נקודות נוספות. כלומר, היה מעורב באופן ישיר או עקיף בשני שלישים מהנקודות שקלעה הקבוצה כולה. ב-6:47 הדקות שסופסל, קצב צבירת הנקודות של הספרדים צנח והם הפסידו 16:9.
העובדה שהרכז הארגנטינאי עמד בשלושת המשחקים האחרונים על 32:16 דקות בממוצע (תחת הרוטציה של פאבלו לאסו!) מוכיחה לאיזו מצוקה עומדים הבלאנקוס להכניס את עצמם. ביום שאחרי עזיבתו של פאקו אין להם עתודה למלא את מקומו. סרחיו יוי הופך עם הזמן לתואם ואסיליס ספאנוליס של השנים האחרונות - ווינר ותיק שיספק מנהיגות וסלי קלאץ' בעת הצורך, אבל בשום אופן לא גארד שיכול לסחוב על עצמו את הקבוצה בטווח הארוך.
יוי, כמובן, אינו לבד. כלומר, בערך. קרלוס אלוסן המבטיח, שהפסיד לפני שנה וחצי לדני אבדיה ולים מדר בגמר אליפות אירופה עד גיל 20, השווה אתמול את שיא הנקודות העונתי שלו, אלא שמדובר בשלוש נקודות בלבד; וניקו לפרוביטולה, שהיה מבוקש בקיץ כמיועד לרכז המוביל בפאו, לא שוחרר על ידי ריאל - והיה היחיד שכלל לא שותף אתמול. מחר צפוי קמפאסו להיפרד מהמדים הלבנים-הוורודים במשחק הביתי נגד פנרבחצ'ה; חבל לקבוצתו שתיאלץ לחיות בלעדיו, וחבל לו שלא יזכה לפחות לסטנדינג אוביישן מקהל מעריציו.