עבודת נמלים

כששמו ייקרא על ידי אדם סילבר, בלילה שבין רביעי וחמישי, אנתוני אדוארדס לא יחשוב על עצמו כי אם על שתי נשים - שתי נשים שהביאו אותו לנקודה בה הוא נמצא כעת, אחד המועמדים המובילים להיבחר במקום הראשון בדראפט ה-NBA. ואם לא ראשון אז שני, ואם לא שני אז שלישי, ובמובן מסוים זה כמעט לא משנה באיזה מקום אנתוני אדוארדס ייבחר - עצם העובדה שהגיע לאן שהגיע אחרי כל מה שעבר, הופכת את הסיפור שלו לסיפור הצלחה מסחרר עוד לפני שהספיק להיכתב. בשבועות האחרונים קיבל טיפים ממייקל ג'ורדן, זכה לביקורת בונה מגולדן סטייט ושוחח בין היתר עם אלן אייברסון, כדי להבין כיצד יוכל להיות כדורסלן טוב יותר. אבל כששמו ייקרא על ידי אדם סילבר, בלילה שבין רביעי וחמישי, אנתוני אדוארדס לא יחשוב גם על כדורסל, כי אם על שתי נשים.

אמא.

סבתא.

שתי נשים שמתו מסרטן בהפרש של שבעה חדשים אחת מהשנייה, וכעת הוא חי, משחק ומתקיים בשבילן.

באוגוסט האחרון הוא חגג את יום הולדתו ה-19, מה שהופך אותו לאחד השחקנים הצעירים בדראפט, ובכל זאת עבר יותר מרוב המחזור של 2020. "חוויתי את הגרועים שבמצבים", אמר לאחרונה ל-Undefeated, "זה אף פעם לא יעזוב אותי. אני אוהב את זה. אני אוהב לדעת מה עברתי, לא הייתי מגיע היום לאן שהגעתי אם הזמנים הרעים. אני לא נותן לשום דבר לעצור אותי, כי אני לא רוצה לחזור לאיפה שהייתי". איפה שהוא היה, בין היתר, זה אוקלנד סיטי, שנבחרה לא מזמן לשכונה השישית הכי גרועה למגורים באטלנטה, איזור עני ושורץ פשע. ווינפרד ג'ורדן, שאימן את אדוארדס בנערותו, גדל גם הוא באותה שכונה בזמנים מעט מוצלחים יותר. "היא לא היתה קשוחה כמו היום", אמר ל-wsbtv. "הקראק הגיע והשתלט על כל השכונות העירוניות".

הסמים אמנם לא הגיעו לאדוארדס, ובכל זאת הוא ידע, כמו רוב חבריו, שיש דרך עיקרית אחת לצאת מהשכונות הללו ולהצליח בחיים: ספורט. בגיל 3, העניק לו אביו את הכינוי שילווה אותו לשארית חייו - Ant-Man - ובתחילת דרכו כלל לא התעניין בכדורסל, אלא בפוטבול. אנתוני הצעיר נראה גדול יותר מיתר הילדים, אף שהיה בגילם, וחזק יותר, אף שהיה בגילם, ובעל פוטנציאל רב יותר - כל הדברים הללו נכונים גם היום, ככדורסלן שקצת נראה כמו שחקן פוטבול. "יכולתי להיות שחקן פוטבול מקצוען", אמר בעבר. "הייתי ממש טוב. הייתי הראנינג-בק מספר 1 במדינה בגיל 9 או 10. הפסקתי לשחק כי ראיתי את האחים שלי משחקים כדורסל, וזה היה נראה יותר כיף".

המשחקים הללו נערכו בעיקר בחצר האחורית של סבתו, שירלי, בדרך כלל בנוכחות האם ייבט, שליוותה את בניה לכל משחק. אנתוני, הצעיר מבין ארבעה ילדים, לא הצליח לנצח אף פעם, וכעת הוא כבר לא מסוגל להפסיד - בין היתר בשל מה שקרה בטווח של שבעה חודשים, ב-2015 ו-2016: ייבט ושירלי אדוארדס מתו אחת אחרי השניה מסרטן השחלות. בבת אחת, אנתוני בן ה-14 איבד לא רק את אמו, אלא גם את סבתו. "לאבד את אמא שלי היה קשה, כי נהגתי לישון איתה", אמר ל-ל-Undefeated. "איבדתי את הפרטרנית שלי לשינה. וסבתא - היא היתה עמוד השדרה שלנו, היא עשתה בשבילנו הכל. כשלא היה לנו כסף לשלם חשמל וחשבונות, היא דאגה לזה". אביו של אנתוני לא ממש היה מעורב בחייו, וכך קרה שאחיו אנטואן ואחותו אנטואנט הפכו לאפוטרופוסים שלו, בצוותא עם אפוטרופוס לא-רשמי נוסף.

הכדורסל.

אדוארדס היה צריך להיאחז במשהו, אז הוא נאחז בכדור. "תיעלתי את כל האנרגיה שלי לטובת הכדורסל. הפסקתי לדאוג מדברים אחרים", אמר. "אני ואחי רצינו להמשיך לשחק בשביל אמא וסבתא". אנתוני נכנס לחדר הכושר ולאולם הכדורסל ומיעט לצאת מהם, כי לצאת מהם אמר לחזור לעולם ללא שתי הנשים החשובות ביותר בחייו. "זה השפיע עליו, אבל לא שבר אותו", אמר ל-Atlanta Journal-Constitution אחיו, אנטואן. "זה רק חיזק אותו. זה גרם לו לעבוד קשה יותר. וזה לקח את המשחק שלו לרמה אחרת לגמרי". אדוארדס בחר בגופיה עם הספרה 5, משום שגם אמו וגם סבתו מתו ביום החמישי לחודש, והחליט שהוא הולך להצליח בשביל המשפחה שכבר לא איתו - ובשביל המשפחה שכן. "אני מתכוון לעבוד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, כדי שהם יפסיקו לעבוד לעבוד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע", אמר ל"דראפט אקספרס".

והוא אכן עבד. "בפעם הראשונה שראיתי את אנתוני בחדר הכושר הבחנתי באתלטיות יוצאת דופן", אמר ל"יאהו" ג'סטין הולנד, אחד ממאמניו הראשונים. אבל עם אתלטיות קשה ללכת למכולת: אדוארדס לא מסוגל היה לקלוע מבחוץ, הכדרור שלו היה בעייתי, והוא לא ממש ידע לעשות שום דבר מלבד להשתמש באתלטיות שלו כדי להגיע לטבעת. ובו בזמן, אנתוני אדוארדס השתוקק ללמוד, השתוקק לאמא או אבא או סבתא שיתוו לו את הדרך, ונאחז במאמנים מוקדמים כבחבלי הצלה. "הרבה אנשים חושבים שההצלחה שלי הגיעה בין לילה", אמר ל"יאהו". אבל אתם יכולים לשאול את ג'סטין - אשתו היתה מתקשרת בחצות ושואלת, 'איפה אתה?' והוא ענה, 'אני מוריד את אנט בבית, סיימנו בחדר הכושר".

באופן מעט יוצא דופן, הטראומות שחווה גרמו לאדוארדס להסתכל על החיים כפי שהיו: עם מידה מאוזנת כמעט לגמרי של כאב, מציאות וחלום. יום אחד, בכיתה ט', האסימון שנהג להחזיק נפל ולפתע זה היה ברור לו - אם ילמד לקלוע, אי אפשר יהיה לעצור אותו. בשנה הראשונה עם הולנד, מאמנו אסר עליו בכלל לנסות ולזרוק לשלוש; קודם לכן צריך היה לעבוד על טכניקת הזריקה המשובשת. אט אט, עם כל זריקה שנכנסה, עשה לעצמו אנתוני הצעיר שם והפך לאחד משחקני התיכונים הטובים במדינה. יום אחד יצא מאולם כדורסל והופתע כשאוהד צעיר ביקש ממנו חתימה. המום, הוא פנה לג'סטין הולנד ושאל מה הוא אמור לעשות, אז האיש שאימן אותו בכדורסל אימן אותו גם כאן: למחרת, השניים ניסו יחדיו מגוון חתימות, עד שנמצאה זו שאנתוני אדוארדס יכתוב לאלפי מעריצים צעירים.

גם הפיכתו לכוכב בהתהוות לא שינתה את מי שהיה, או את היחס שלו לסביבה. הוא ענה לכל המכתבים שקיבל, לא הפסיק לחייך והקסים את כל מי שסביבו עם קוקטייל מדויק של ביטחון עצמי וצניעות. "יש בו טוב לב טבעי שלא אופייני לבני 17", אמר עליו אחד ממנהלי בית הספר לאתר Saturday Down South, "עד כמה שהוא מדהים על הפרקט, הוא מדהים הרבה יותר כבן אדם. כשהעולם יתחיל לראות מי הוא באמת, בלי קשר לכדורסל אלא מי הוא באמת, העולם הולך להתאהב בו".

כשקריירת התיכונים הסתיימה והגיעה העת לבחור אוניברסיטה, ההצעות היו מרובות ויוקרתיות. קנזס, קנטאקי וצפון קרוליינה חיזרו אחריו, אך אדוארדס הדהים וסירב לכולן, מלבד לאוניברסיטה אחת: ג'ורג'יה, שידועה יותר בשל תכנית הפוטבול שלה, ושהפסידה את רוב משחקיה בעונה שלפני כן. אנתוני העדיף להישאר קרוב לבית, ובכך הפך לכישרון הגדול ביותר שמצטרף ל"בולדוגס" מאז דומיניק ווילקינס בסוף שנות השבעים. גם הצורה שהכריז על החלטתו היתה שונה בנוף: אדוארדס הוריד את הסוודר של אחיינו בן הארבעה חודשים, וחשף מתחת לו חולצה של קבוצת הכדורסל החדש. גם אם לא במודע, היתה בכך אמירה על מה שחשוב, ומה חשוב יותר בחייו: המשפחה לפני הכל, הכדורסל מגיע אחר כך. "אם הוא לא היה רוצה להישאר במדינה, לא היה לנו סיכוי", הודה מאמן ג'ורג'יה טום קרין. "היו יותר מדי קבוצות גדולות שניסו לגייס אותו. יש לו ערכים אמיתיים. לא היו לו חיים קלים. הוא כישרון אדיר עם חיים לא פשוטים".

הופעת הבכורה הוכתרה כהצלחה מסחררת - 24 נקודות ו-9 ריבאונדים בניצחון על ווסטרן קרוליינה, אל מול אולם מפוצץ כפי שכבר זמן רב לא היה. "זה הרגיש די מוזר שאמא וסבתא לא כאן", אמר ל-Atlanta Journal-Constitution אחיו, אנטואן. "לפעמים זה מביא אותי לכדי דמעות. קצת נשבר לי הלב שהן לא רואות את זה". אבל אחרים ראו, ועוד איך ראו: מהרגע הראשון, חבריו של אדוארדס לקבוצה הבינו מה יש להם ביד. אבל אנתוני עצמו נפנף מעליו מחמאות כאילו היו זבובים. "אני לא אוהב להיות מוקף באנשים שאומרים לי כמה טוב אני", אמר בתחילת העונה שעברה. "החברים שלי לקבוצה כל הזמן אומרים לי שאני אחד השחקנים הכי טובים שהם אי פעם ראו, או שאני מצוין, אבל אני לא אוהב לשמוע את זה. זה לא אני. אני פשוט רוצה לבוא לשחק, לא לדבר יותר מדי, ולעשות מה שהמאמן אומר".

מה שהמאמן אמר, בין היתר, סבב סביב הניסיון לגוון את המשחק של אדוארדס - לצד אתלטיות עילאית ויכולת הקליעה המשופרת והלא יציבה, טום קרין רצה לראות שיפור בהגנה ובניהול המשחק. קרין אימן בעבר את ויקטור אולדיפו ודווין וויד, ויודע דבר או שניים על קומבו-גארדים אתלטים. "אנתוני חכם מאוד", אמר בתחילת השנה שעברה. "מבחינה פיזית הוא כבר שם, אבל אנחנו לא רוצים שהוא יסתמך רק על הפוטנציאל שלו למשך כל השנה. אנחנו רוצים שהוא יהיה יעיל, זו המשימה שלי".

קשה להגיד שהוא עמד בה: אדוארדס אמנם סיים את השנה עם 19.1 נקודות, 5.2 ריבאונדים ו-2.8 אסיסטים למשחק, אך עשה זאת ב-40.2 אחוז בלבד מהשדה - לא בדיוק ההגדרה המילונית של יעילות. למעשה, לאורך כל הקריירה הצעירה שלו, אנתוני אדוארדס שיחק בעיקר בקבוצות מפסידות. זה עלול להעיד גם עליו: שחקן גדול באמת אמור לתרגם את הגדולה שלו לניצחונות, לכל הפחות בתיכונים ובקולג'ים, והיו שטענו כי סגנון המשחק שלו - עם הגנה עצלה לפרקים ובחירת זריקות מפוקפקת - לא תורם לניצחונות. הסקאוטים מאמינים שב-NBA זה ייראה אחרת, בעיקר משום שב-NBA הוא יהיה מוקף בשחקנים טובים יותר ויפגוש הגנות מרווחות יותר. ובכל זאת: לצד השוואות לאולדיפו, וויד, דונובן מיטשל וג'יימס הארדן, היו שהשוו את הגארד האקספלוסיבי גם לסקוררים ידועים לשמצה דוגמת דיון ווייטרס - גאנרים לא חכמים או קבוצתיים במיוחד, שמתקשים לתקוע יתד אמיתי בקבוצות NBA מנצחות.

קרין מאמין שהכוכב שלו יהיה הרבה יותר קרוב לוויד ואולדיפו מלווייטרס, בעיקר מסיבה עיקרית אחת: האופי. "מעבר לכל הכישרון והפוטנציאל, הוא אחד החברים לקבוצה שהכי נהניתי לאמן", אמר ל"סלאם". "האופן שבו אכפת לו מאחרים, כמה הוא קשור אליהם. יש לו רמת אמפתיה מדהימה יחסית לאדם צעיר. אני מעדיף שלא לעשות השוואות לאור זה שאימנתי את וויד ואולדיפו, אבל כשמסתכלים על רמת הכישרון שלהם בנוסף לחברים לקבוצה שהיו, אני רואה המון נקודות השקה". אדוארדס עצמו בחר גם כן בוויד כסוג של מודל לחיקוי, ולאחר מכן נדהם כששחקן העבר האגדי הגיב לדברים בטוויטר וכתב: "הוא יכול להיות טוב יותר. אמריקה, הנה הבחירה מספר 1 שלך".

לצד משחקים אדירים - 37 נקודות מול מישיגן סטייט (33 מהן במחצית השנייה), 36 מול דרום קרוליינה, 32 מול פלורידה - היו גם תצוגות נפל של 6 נקודות עם אחוזים איומים מהשדה. אדוארדס רחוק מלהיות אי של יציבות, ובעוד האחוזים מחוץ לקשת טעונים שיפור גם כן, הסקאוטים השונים מעודדים מכך שהוא ממשיך לזרוק: בשמונה משחקים העונה לקח 10 שלשות או יותר, וגם אם סיים אחד מהם עם 1 ו-12 מחוץ לקשת, יש בארצות הברית לא מעט אנשי מקצוע שמעדיפים שחקנים שזורקים ומחטיאים לשלוש, מכאלה שחוששים לנסות - על אחת כמה וכמה ב-NBA של 2020. אפשר להגיד הרבה דברים על אנתוני אדוארדס, אבל אי אפשר להגיד עליו שהוא חושש לנסות. ולא יהיה זה הימור פרוע לקבוע שבעונת הרוקי שלו ב-NBA, הוא ידייק ביותר מ-29 אחוז לשלוש, כשם שעשה בקולג'.

לפי ESPN, אדוארדס עתיד להיבחר שלישי על ידי שארלוט. ב-NBADRAFT מעריכים שייבחר ראשון על ידי מינסוטה. קרין אמנם לא אובייקטיבי, אבל כשנשאל על ידי האתר הרשמי של הליגה האם היה בוחר באדוארדס ראשון בדראפט, השיב: "צריך לזכור שהוא צעיר מאוד, הוא צריך להיות בתיכון עכשיו. אבל כן, הייתי בוחר בו. יש לו כל כך הרבה פוטנציאל. אין לי צל של ספק לגביו. אם תהמרו נגדו עכשיו, כדאי שתעשו זאת על אחריותכם בלבד".

בחודשים האחרונים התייעץ אדוארדס עם אלן אייברסון ("הוא אמר לי, 'העולם הזה שלך, בחור צעיר'"), התאמן תחת עיניו הבוחנות של מייקל ג'ורדן ("זו היתה תחושה סוריאליסטית. הוא נתן לי טיפים מצוינים על איך להיות אפקטיבי יותר מחצי מרחק, ואיך להכין את הגוף והנפש שלי לעונת NBA ארוכה"), ונבחן גם על ידי גולדן סטייט, שעל פי דיווחים לא התרשמה יתר על המידה וככל הנראה לא תיקח אותו עם הבחירה השנייה. לאדוארדס עצמו זה לא ממש מפריע. הוא בעיקר מחכה ששמו יוכרז - כמעט לא משנה לאיזו קבוצה - כי העניין הוא עצם ההכרזה, והאפשרות להנציח פעם נוספת את אמו וסבתו.

"הן יהיו איתי", אמר ל-Undefeated. "יראו אותן איתי במצלמות, אני מעדיף שלא להגיד איך. אני מרגיש שהן בנו את זה בשבילי. לא הייתי כל כך צנוע, שקט או נותן כל מה שיש לי בלעדיהן. אם לא הן, לא הייתי הופך למי שאני".