לו רק משחק הכדורסל היה נמשך 35 דקות, לא מעט דברים היו משתנים העונה. אם באווירת הקורונה היו מקוצצות רק 300 שניות ממשחקי היורוליג, מכבי תל אביב הייתה מביטה כעת על הטבלה במהופך, ומוצאת עצמה במאזן 2:5 ולא 5:2. בכל פעם ופעם שהופיעו כאורחים במגרש חוץ, הגיעו הצהובים ביתרון זעום לחמש הדקות האחרונות; רק באחד מהמקרים הללו הם יצאו עם ניצחון, וגם הוא, אגב, הושג בתום הארכה.
לכן, תוצאת המפגש עם אנאדולו אפס המוכה, החבולה והנשאית אינה אמורה להפתיע. מכבי החמיצה הזדמנות לסובב את חץ המומנטום ולהתניע מחדש את העונה שלה, וקפאה במאני טיים. פנים רבות להפסד הזה, כמו לאלו שקדמו לו, אבל קשה לחמוק מהתחושה שיאניס ספרופולוס איבד - לפחות באופן זמני - משהו ממגע הקסם שלו. חשוב וצריך לציין שהנסיבות מקילות עמו: לאור מכת הפציעות (רגע, בעצם, מה חדש בזה?) והיעדר פאוור פורוורד ראוי, המאמן עדיין מחפש את ההרכבים הנכונים שיוכל לסמוך ולהסתמך עליהם.
כדי ללמוד מקרוב מי הם אנשי המאני טיים שבכל זאת זוכים לאמון מהיווני, ריכזנו את הנתונים מחמש הדקות האחרונות של ארבעת משחקי החוץ הצמודים; ההתמודדויות הביתיות מול אלבה ברלין, באיירן מינכן ופנרבחצ'ה הושארו מחוץ לבדיקה, מאחר שבדקה ה-35 נרשם כבר פער שנע בין תשע ל-11 נקודות, וכל אחת מהן התפתחה בצורה שונה. כדי לקבל תמונה "נקייה" יותר לגבי דפוסי הפעולה של ספרופולוס ושחקניו, התמקדנו רק בערבים שבהם רגעי ההכרעה היו צמודים לכל אורכם.
אלה פרקי הזמן שנבדקו:
* דקות 40-36 נגד צסק"א מוסקבה (מיתרון 56:58 להפסד 76:72).
* דקות 40-36 נגד אולימפיאקוס (מיתרון 73:74 להפסד 85:82).
* דקות 45-36 נגד חימקי מוסקבה (מיתרון 64:65 לניצחון 87:89 בהארכה).
* דקות 40-36 נגד אנאדולו אפס (מיתרון 80:81 להפסד 91:89).
ואלו הם הממצאים:
* מכבי תל אביב פגעה בדקות הגורליות ב-9 מ-16 מהעונשין ודייקה ב-56.2% בלבד. ביתר הדקות לאורך העונה, עמדו שחקניה על 81%.
* מדהימה ומטרידה לא פחות היא העובדה שברגעי ההכרעה המדוברים, נשלחו שחקני היריבות ל-20 זריקות מהקו. הם קלעו את כל ה-20 - ושמרו על מאזן מושלם של 100%.
* דווקא במאני טיים, הצהובים נוטים לברוח החוצה ולזרוק פעמים רבות מעבר לקשת: ב-25 הדקות שנספרו הם יידו 25 שלשות, לעומת 15 זריקות בלבד לשתיים. לא בטוח שמדובר בהחלטה שגויה, מאחר שהאחוזים שלהם מבחוץ גבוהים יותר (44% לשלוש, 40% לשתיים).
* עד הדקה ה-35 עמדה מכבי כשווה בין שוות במאבקי הריבאונד, ואפילו הוליכה 119:120. ומהדקה ה-36? 16:26 ליריבות.
* השחקנים המועדפים על ספרופולוס: לאורך 25 דקות ההכרעה במשחקי החוץ, סקוטי ווילבקין ישב רק שבע שניות על הספסל. אנג'לו קלויארו היה על המגרש 23 דקות ו-19 שניות, ואותלו האנטר סופסל רק לשתי דקות (עד אתמול, כשהיה פצוע ולא יכול היה לשחק בזמן האמת).
* איש אחד ששווה שליש קבוצה: ווילבקין אחראי ל-37% מהנקודות שקלעה מכבי במאני טיים, ל-30% מזריקות השדה, ל-37% מהביקורים על הקו ול-36% מהמדד המשוקלל שלה. וכשזה המצב, אין להתפלא לסגירה המרשימה של הגנת אפס, שידעה בדיוק מי האיש שיזרוק את הכדור המכריע - ונערכה בהתאם.
* שחקן נוסף שמעז לקחת אחריות שוב ושוב, אולי לא בצדק, הוא טיילר דורסי, שזרק תשעה כדורים מהשדה ב-9:14 דקות על הפרקט. הוא קלע רק שניים מהם.
* מישהו שמע על האופציה להפעיל את הסנטרים? האנטר ואנטה ז'יז'יץ' חלקו 28 דקות משותפות ברגעי ההכרעה, וקלעו שלושה סלי שדה בלבד. רק אחד מהם הגיע מאסיסט של שחקן אחר.
הקלישאה שלפיה אין ואקום בכדורסל קיבלה העונה מכת סנוקרת לפנים. אנאדולו אפס היא הדוגמה המוחשית לכך: הקבוצה הטובה ביורוליג, ששיחקה את הכדורסל היפה, האטרקטיבי והשמח ביותר אשתקד, לא ביצעה הקיץ שינויים בסגל - ובכל זאת אינה מצליחה לשחזר את יכולתה המרשימה.
אפשר היה לצפות מכמה מכוכביה שיחפו על חסרונו של שיין לארקין, אבל ואסה מיציץ' בוודאי מזמזם לעצמו הלוך ושוב את הפזמון "בלעדיך, אני חצי בן אדם, בלעדיך, אני בעצם כלום". הרכז הסרבי, שנראה כמעט כל יכול בעונה שעברה, הפך נבול, שדוף ומבויש, ולא בפעם הראשונה.
אבל בשביל המצבים האלה יש את רודריג בובואה. כשהגארד הצרפתי רואה צהוב מול העיניים, הוא פורח. המשחק אתמול היה התשיעי שלו נגד מכבי תל אביב, והתשיעי שבו קלע בדאבל פיגרס. הוא עומד מולה על 15.9 נקודות, לעומת 10.8 נגד שאר היריבות, ואתמול קבע שיא קריירה של מדד 36 - העשירי בטיבו שספגו הצהובים ב-20 שנות יורוליג.
ארגין עתמאן בחר להעלות בחמישייה את ארטן גאזי (המוחתם החדש היחיד של אפס העונה) כדי להוציא את ווילבקין מאיזון. הגארד הטורקי עשה עבודה לא רעה, אבל מרגע שהוחלף בצרפתי, לא היה בו עוד צורך. גם כשמאמן אנאדולו ניסה להורידו לספסל, בפתיחת המחצית השנייה, הוא הבין לאן רוח הפרצים נושבת והשיבו לפרקט בתוך פחות משתי דקות - עד לסיום המשחק. בזמן שבובואה שיחק הגיעה קבוצתו ל-73 נקודות, והוא היה אחראי לרובן באופן ישיר או עקיף: 23 קלע בעצמו, ו-15 נוספות הגיעו משבעת האסיסטים שלו.
במכבי, לעומת זאת, הוואקום נותר ככלי ריק. ווילבקין צלף אמנם חמש שלשות, אך ריכז את תרומתו לשלוש דקות וחצי בלבד. הוא ירה 5 מ-6 בשני סטריקים מהירים ברבע השני וברבע הרביעי, וב-22 הדקות האחרות שלו על המגרש עמד על 0 מ-7 ויותר הזיק מאשר הועיל; במכבי, כמו במכבי, ההתפוצצויות הרגעיות שלו כמעט הספיקו לניצחון.
היה עוד אחד שהותיר ריק בכל מקום שאליו פנה, ושמו דראגן בנדר. הקרואטי המושמץ שותף למחצית אחת בדיוק, ובה הובסו הצהובים 53:33. במחצית ששיחקו בלעדיו, הם ניצחו 38:56. זה לא אמור להפתיע: במחזורים הקודמים הוא כבר התייצב במקום האחרון בקבוצה במדד הפלוס/מינוס, עם 35-. כעת זה כבר 55-, ו"המשכיל בעת ההיא יידום".
והערה אחת לסיום: לא היה צריך להיות אוהד של אנאדולו אפס כדי להתרגש מהפלאים שהפיק לארקין בעונה שעברה. קשה היה להישאר אדיש למונולוג שלו ממשחק הקאמבק בשבוע שעבר בפיראוס, ובו סיפר כי בלילה שלפני התעורר שוב ושוב מהציפייה לשוב לפרקט.
החיסיון הרפואי מאפשר לטורקים לא לפרסם מי השחקנים שנדבקו השבוע בקורונה, ולנו נותר לקוות שהרכז האמריקני הוא אחד מהם (ולאחל לו בריאות, כמובן). כי אם זה לא הנגיף, והברך המנותחת השביתה אותו אחרי משחק אחד, זהו סימן שהוא בצרה צרורה, וההפסד כולו שלנו, חובבי הכדורסל. רפואה שלמה, שיין, ולהתראות בסיבוב הבא בתל אביב.