בגיל 27, יצא לידור כהן בפעם הראשונה בקריירה לשחק בחו"ל. התכנון היה להגיע לליגה בכירה יותר אך המעבר מהליגה השנייה בישראל ומשבר הקורונה שפקד את הכדורגל העולמי אילצו את הקשר לנחות דווקא בדילה גורי הגיאורגית. "זה חודש ראשון שאני בחו"ל לבד, גם אף פעם לא הייתי בגיאורגיה לפני כן, הכל חדש לי", הוא מספר בריאיון לוואלה! ספורט. "מה שמאוד עזר זה שמסייעים לי כאן בהכל. אוכל כשר כל הזמן, דואגים לכל הסידורים הקטנים, כל מכשיר לבית, כל פרוצדורה הכי קטנה. זה הגיע למצב שאם יש לך בעיה קטנה עם התנור, מגיע הספורט דירקטור להסביר לך איך זה עובד, כי הדברים שונים מה שאתה רגיל ולכן כולם רוצים שתרגיש הכי טוב בעולם".
אתה לבד שם?
"כן, אשתי בחודש שישי, ייקח זמן עד שהיא תצטרף. האמת, מה שהכי קשה בחודש הראשון זה כיפור וחגים בלי המשפחה. תמיד הערכתי והייתי בן אדם של משפחה, אבל כשאתה כאן לבד מעריך הרבה יותר, זה כל כך חסר, זה שווה יותר מהכל בחיים האלה, מקבל משמעות אחרת לגמרי שאתה כאן לבד וכל כך רחוק, אתה מבין שבלי הקרובים שלך אתה לא שווה הרבה".
עשית שם כיפור?
"כן. אגב, היה לנו משחק בטביליסי ממש לפני כניסת יום כיפור. משחק גביע שהתחיל בשעה 15:00, המשחק נגמר בחמש והייתה הארכה. ישר התחלתי להילחץ והבנתי לאן זה עשוי להגיע. אמרת לעצמי שלפחות נגמור את זה בהארכה ולא נגיע לפנדלים, בסוף ב-17:40 נגמרה ההארכה ויש פנדלים. נכנסתי ללחץ מטורף, אמרתי לעצמי 'אני צריך לבעוט את הפנדל ולרוץ למלון', ניסיתי להרגיע את עצמי והתחלתי לחשוב שאולי אאחר לפי שעון גיאורגירה ואצום לפי שעון ישראל, כל מיני דברים ניסיתי לתכנן בראש. בסוף הבקעתי את שלי אבל הפסדנו 5:3, מכאן רצתי מהר, חיכתה לי מונית מחוץ למגרש, המועדון סידר לי מלון קרוב ואוכל כשר שהמתין לי במלון".
"היה מוזר לעשות כיפור כשכל החנויות כאן פתוחות וכולם מתנהלים כרגיל. אגב, בכיפור טיילתי ליד המלון, באיזור המסחרי, ראיתי איזה מבנה ונכנסתי, היו שם בצד 5 חבר'ה גיאורגים שקראו לי 'ביז'ו, בוא רגע", שאלו עליי, על ישראל, אמרו שהם אוהבים את הצבא שלנו. הם היו עם בירות כולם וביקשו שאקח גם בירה ואשתה איתם. במשך שעה ניסיתי להסביר להם באנגלית יבינו שאני לא יכול, הסברתי להם על כיפור, שאסור טלפון, חשמל, אוכל ומים והם לא הבינו מה אני רוצה. הם התעקשו והמשיכו במשך הרבה זמן עם ה'יאללה רק בירה, בשביל הכבוד' עד שהבינו שאני לא בכיוון בכלל".
חוויות של חודש ראשון?
"הרבה חוויות. המטבע הגיאורגי לארי הוא קרוב לערך של השקל. נכנסתי לסופר לעשות קניות, פעם ראשונה, רציתי למלא את המקרר והארונות. העמסתי, עגלה של 1,500 שקל קל בארץ, יצא לי לארי בסכום של בערך 200 שקל ישראלי. כשהגעתי לקופה כולם הסתכלו עליי ולא הבנתי למה. כשהגעתי הביתה שאלתי את מנהל הקבוצה למה קיבלתי את כל המבטים והוא אמר לי: 'אנשים פה קונים את הבייסיק. עובד ממוצע שם מרוויח 400 לארי, עשית קניות בחצי משכורת'. הדברים כאן זולים, 12 ביצים שקל וחצי, כל דבר עולה רבע מישראל או פחות, מחירי רצפה".
נוהגים שם בימין.
"יש לי נהג, אני לא עם רכב כאן, הכל עם נהג ומוניות. אמרו לי מההתחלה שאם אני אנהג אני לא אגיע לאימון. לא צריך רכב, דילה גורי נמצאת 40 דקות מטביליסי שזאת העיר המרכזית. דילה גורי זה כמו קרית שמונה, הרבה נופים והרים, יש בזה הרבה דברים טובים, פעם בשבוע אני נוסע לטביליסי ביום החופשי וזה מספיק, זאת עיר מדהימה".
איך הגיאורגים?
"אלה שהכרתי עד עכשיו אנשים מדהימים, אבל זה בעיקר מהמועדון, כולם עוזרים ומסייעים, אכפתיים, שואלים איך אתה כל הזמן ומנסים לעזור ולבדוק אם אני צריך משהו. מה שכן, אי אפשר לדעת אם הם עצבניים או שמחים, הפרצוף לא תמיד מסגיר את זה. גם כשמדברים בשפה שלהם או ברוסית אז לא תמיד מתרגמים לי הכל. לפעמים איש מקצוע מדבר, חצי שעה אסיפה ומסביר ואני שואל מה הוא אמר ומתרגמים לי: 'הוא אמר שאתה חלוץ ותרוץ הרבה לעומק'".
הקבוצה כרגע במקום השלישי, 3 נקודות ממקום ראשון, שישה מחזורים לסיום, הביאו אותך בשביל אירופה.
"כן, זאת המטרה, כרטיס לאירופה, אמרו לי מההתחלה. האמת היא שגם הפסדנו בגביע והודחנו ברבע גמר, זה היה מאכזב. אין ספק שרציתי יותר ממה שהשגתי, שאפתי לליגה איכותית יותר אבל בסבלנות נגיע לזה. מכאן מגיעים הרבה שחקנים לרוסיה ואוקראינה ולעוד ליגות טובות. צריך לזכור שזאת גם תקופת קורונה וגם למרות עונה טובה זה היה בליגה השניה בישראל, זה לא נראה הכי טוב מבחוץ. קיבלתי החלטה להתחיל כאן משהו חדש ואני שלם איתה. יודעים כאן שאני ארצה להתקדם בהמשך, הבעלים של הקבוצה הם גם הסוכנים, הם ממנפים שחקנים".
באיזה תפקיד אתה משחק?
"חלוץ בשיטה של שני חלוצים, 3-5-2. מה שכן, אני לומד שלא לעשות יותר מדי דריבלים כאן כי מפוצצים אותך. זאת ליגה מאוד התקפית אבל גם מאוד אגרסיבית. צריך לדעת לשחק בנגיעה ולעשות תנועה לעומק לקבל כדור באיזור המסוכן, זה לא כמו ששיחקתי בארץ עם הכדור והריקודים בכנף, כאן זה לא דבר נכון לעשות".
איך הקורונה שם?
"המצב מצוין. כולם הולכים ברחוב בלי מסכות, רק בסופר ובמקומות ספציפיים, הכל פתוח לכולם, אפילו במשחקים אפשר להכניס 60% מהתפוסה. טיפלו בזה כאן טוב, הייתה אכיפה אגרסיבית ומשמעת חזקה של האזרחים. היה יותר מחודש שאחרי שש בערב לא יצאו מהבתים. הם מתעניינים כאן בישראל, רואים מה קורה עם הקורונה והסגר ושואלים שאלות, אני מסביר להם שהמשמעת של האנשים והאכיפה לא דומים, אצלנו כל אחד עושה מה שבא לו וקשה לאכוף את זה".
זה נראה רע משם?
"מאוד. יש לי את כל ערוצי הטלוויזיה של ישראל וכשרואים את זה מבחוץ זה נראה רע, רע מאוד אפילו. כולם נגד כולם, כל אחד דואג לעצמו, אף אחד לא לוקח אחריות כדי שיהיה טוב יותר, זה נראה אבוד. מכאן ישראל נראית מדינה הזויה שכאילו איבדה שליטה על הבלגן, גם כשאתה רחוק זה עושה לך רע. אני בקשר כל היום עם המשפחה, דואג להורים שהם בגיל מבוגר ובקבוצת סיכון, שלא ייצאו מהבית, שידאגו להם הכל, זה מאוד מדאיג".