הפרידה אתמול (שלישי) בין אלישע לוי לבני יהודה הייתה באוויר כבר מספר שבועות. בשני משחקי הליגה שערכה הקבוצה עד כה נשמעו ביקורות במועדון ואי הסכמות בין הבעלים ברק אברמוב למאמן, בעיקר בנוגע לשחקנים שהמאמן שיתף (מוחמד גדיר לדוגמא) בזמן שהבעלים רצה לקדם שחקנים כמו רועי בן שמעון. לאט לאט המצב הלך חוסר ההסכמות בין השניים החמירו בכל הקשור לרכש, מה שגרם למאמן להרים ידיים ולבקש להגיע לפרידה בצורה מכובדת, כפי שנעשה אתמול.
אלישע לוי ידע שברק אברמוב בעלים דומיננטי שאוהב להחתים על דעתו שחקנים צעירים עם פוטנציאל וגם לנסות לשלב כמה שיותר שחקני בית, אבל במקביל היו למאמן קווים אדומים שמבחינתו נחצו. ההחתמה של פאדי נג'אר ממכבי תל אביב אמנם הייתה הקש ששבר את גב הגמל, אך היא התווספה לעזיבת דור ג'אן, כאשר במקביל רצה המאמן את חלוץ בית"ר ירושלים שלומי אזולאי, אך שמע כי אברמוב מעוניין לצרף בשלב הזה שחקן צעיר לחלק הקדמי.
אברמוב, כמו לא מעט בעלים בעידן הנוכחי, רוצה למעשה לקבוע את סגל השחקנים ומצפה מהמאמן לעשות את עבודתו בהתאם לסגל שנבנה, ולא מעבר לכך. הוא לא המציא את זה, הוא מאמין בדרך הזאת, זו זכותו, ומנגד זכותו של אלישע לוי לא להסכים לכך ולהיפרד. מצד שני, בשנים האחרונות אפשר לראות בכדורגל הישראלי יותר ויותר בעלים שמתערבים בהחלטות מקצועיות, ונראה שלאט לאט אנחנו עוברים לעידן שבו המאמנים מעבירים אימונים, אבל כמעט לא מעורבים בבניית הסגל. אפילו על ההרכב והשיטה כבר קשה להם להיות בשליטה. מגמה מדאיגה עבור הכדורגל הישראלי? תלוי את מי שואלים.